כמו בהתנתקות: אנרכיה בין רבני הציונות הדתית
שמונה שנים לאחר ההתנתקות, ההנהגה הרבנית-ציונית מתעצבת מחדש, על רקע של פיצול מעמיק. זאת כיוון שלא ברור מתי פונים לגדולי הדור, ולמי פונים אם בכלל / יצחק גייגר
מחלוקות אלו הובילו להתגבשותן של ארבע קבוצות בולטות בקרב רבני הציונות הדתית: רבני הזרם התורני-לאומי, המורכב משתי קבוצות משנה – הרבנים ה"ממלכתיים" (במלעיל) ורבני תקומה-קוממיות; רבני המרכז הציוני-דתי (כולל רבני האורתודוכסיה המודרנית); רבני הזרם הרוחני/חסידי; רבני הזרם החרדי-לאומי.
אין כיום הנהגה רבנית מוסכמת על הקבוצות הרבניות השונות. האם ניתן לומר שלמרות זאת השכילו רבני הציונות הדתית להתנהל באופן מכבד בסוגיות הבולטות שעמדו על הפרק, כמו דרכי המאבק נגד תוכנית "ההתנתקות", שאלת סירוב חיילים לפקודה לפנות יישובים, שירת נשים בצה"ל והמאבק המתנהל בימים אלו על בחירת הרבנים הראשיים לישראל?
תכנית ההתנתקות הייתה נקודת מבחן להנהגתם התורנית-ערכית של הרבנים וליחסם לציבור מאמיניהם ולחבר עמיתיהם. ברי כי רבנים רבים ניהלו את המחלוקת הפנימית באופן מכובד ביותר וכך הם נוהגים גם במחלוקות בנות זמננו. אך דומה שרבנים אחרים, בהם רבנים בולטים, התקשו בעבר ומתקשים בהווה לנהוג באיפוק בלהט המחלוקת.
כך חלקם מעדיף, למשל, להטיל דופי בנאמנות להלכה של עמיתיהם (ליברליים מדי מצד אחד או מחמירים ללא הצדקה מצד שני) או לחשוד בשיקולים זרים המניעים אותם (תקווה לקבל תפקידים ולמצוא חן בעיני החילוניים מצד אחד או הרצון למצוא חן בעיני החרדים מצד שני). תופעות אלו מדהימות ומעציבות, במיוחד כשרבנים המעורבים בכך באים מאותו בית מדרש, ולעיתים אף למדו שם באותם הספסלים יחד, בית מדרש לו חבה הציונות הדתית כולה רבות: ישיבת "מרכז הרב" (זאת שלפני הפיצול).
אפשר שבסופו של דבר הבעיה הגדולה ביותר היא היעדר כללים מוסכמים וברורים ליישוב מחלוקות בין רבנים. כשרבנים מציעים להכריע על פי הכרעת גדולי הדור, מתברר שלא רק שיש מחלוקת מיהם גדולי הדור שיש לנהוג על פיהם (האם מדובר ברב ליאור? ברב טאו? ואולי ברב ליכטנשטיין?) אלא שיש מחלוקת פנים רבנית בשאלה באלו תחומים קיימת חובה להכריע לפי הוראות/פסיקות/"דעת תורה" של רבנים.
ואם מציעים רבנים לקבל החלטות במניין, מיד מתחילה המחלוקת- מי ראוי להיכלל במניין (האם גם רבניות?) וליטול חלק בהחלטה על פי רוב, וכן מופיע האיום שלא להתחשב בדעת הרוב כלל משום ש"קשר רשעים אינו מהמניין" (סנהדרין כו ע"א). וכך, כיצד יכולים רבנים להכריע?
רבותינו, אנו מבקשים לכבד אתכם ואת תורתכם. אנא סייעו לנו בכך וכבדו זה את זה.
או אז נראה בנחמת ירושלים, "עיר שעושה כל ישראל [גם רבנים] חברים" (ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ו).
הכותב הוא היסטוריון וחוקר בתחומי דת ומדינה, יהדות ודמוקרטיה.
מחקרו המלא "האליטה הרבנית לאחר ביצוע ההתנתקות" מופיע בספר המחקרי החדש של מכללת אורות ישראל 'עמדו"ת ה'- מנהיגות והנהגה'.
רוצים לקבל בחינם שני גיליונות סוף שבוע של מקור ראשון? לחצו כאן היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
