חד-הוריות דתיות, כבר לא חריגות
"האם הקהילה עושה צעד ולו הקטן ביותר על מנת לתת להן תחושה שהן חלק מהקהילה? האם יש בתי כנסת שבהם יש תורנות בין הגברים לדאגה ולעזרה בתפילה לילד ללא נוכחות דמות האב?" ח"כ עליזה לביא כותבת לת'
בקהילות חרדיות מובהקות הקהילה היא זו שלוקחת את האחריות על חיתון הילדים. ההורים לוקחים חלק פעיל במציאת הזיווג ואילו השדכנות היא מקצוע שמושקעים בו זמן רב ומאמצים מרובים ולמעשה גם לא מעט כסף.
החברה הדתית אימצה לאחרונה לא מעט מאפיינים חרדיים כמו ההפרדה בין המינים - בין אם בבתי הספר ובין אם בתנועות הנוער - ובכך למעשה יצרה סוג של מוטציה. מצד אחד בנינו לילדינו עולם שונה מזה של דור ההורים, שבו קיימת הפרדה בין המינים והם לא פוגשים את בני המין השני; מצד שני לא החזרנו את מקצוע השדכן ומעורבות הקהילה באחריות על בחירת בני זוג של ילדנו כך שהמשוואה נותרה לא מאוזנת.
אנו נוטים להטיל את האחריות על הרווקים עצמם, מסבירים לעצמנו כי הסיבה לממדיה של התופעה היא הבררנות של הרווקים של היום וחוסר המוכנות שלהם לשתף פעולה, ומטיחים בהם האשמות על לא עוול בכפם. זהו לא נושא אישי אלא חברתי-קהילתי, ולמעשה הקהילה היא זו שצריכה להחזיר לעצמה את האחריות.
בין אם נרצה ובין אם לא, המציאות שניצבת בפנינו הולכת ומשתנה. אמהוֹת חד-הוריות, בין אם מתוך בחירה ובין שלא מתוך בחירה, כבר אינן חריגות בנוף כמו בעבר. האם הקהילה עושה צעד ולו הקטן ביותר על מנת לתת להן תחושה שהן חלק מהקהילה? האם יש בתי כנסת שבהם יש תורנות בין הגברים לדאגה ולעזרה בתפילה לילד ללא נוכחות דמות האב? האם הקהילות מזמינות רווקים ורווקות לארוחות שבת? האם הקהילה משקיעה בפעילות המותאמת לרווקים ורווקות? ואם לא, אז מדוע אנו מתפלאים שהם עוזבים את הקהילה ובוחרים לגור עם חבריהם הרווקים במה שמכונה "בִּצות"?
ת' היא פורצת דרך. הבעיה היא לא של ת' אלא של כולנו.
הצעד שעשתה ת' בכך שפנתה מעל בימת בית הכנסת לחברי הקהילה שלה מעיד על כך שהיא עדיין רואה בבית הכנסת בית, ובחברי הקהילה משפחה תומכת. בכל קהילה וקהילה יש ת' שצועקת אלינו בדממה. ת' לא צריכה להמשיך להיות ת', בואו ניתן לה את השם המלא ונתגייס כולנו לסיוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
