חזה את מותו: יום הזכרון מזווית אמונית של צעיר דתי
כשמאיר ז"ל כתב על יום הזכרון ועל ה"חיילים הגיבורים" שנפלו על הגנת המולדת, הוא לא הבין שבזאת הוא כותב על עצמו. "איזו משמעת מוזרה זו למות על הארץ, ואז לצוות עלינו את החיים?", כתב
את השקפתו על הנופלים על קידוש ה' במלחמה על הגנת הארץ.
למרבה הכאב,נתברר אחרי ארבע שנים
שמאיר כתב מכתב זה על עצמו.
בס"ד
ירושלים, ערב יום הזכרון התנש"א
את בוודאי מתפלאת מה המשועמם הזה מירושלים עושה ב12:15 בלילה אבל גם את מתפלאת, והרי במילא נתראה ביום העצמאות, בכל זאת חיפשתי מישהו להעלות לפניו הרהורים על יום הזכרון ומשמעותו בעיני, ולכן אני מקווה שאת לא כועסת ושלא תזרקי את המכתב לפח בבקשה! חוץ מזה יום העצמאות הוא יום משמח, אז למה להעלות אז מלנכוליות.
בדיוק ב-8:00 בערב שמענו את הצפירה. היינו בחדר האוכל וכולנו נעמדנו כדקה, על מנת להתייחד עם זכרם של חללי מערכות ישראל, אותם גיבורים שציוו לנו את החיים, הרהרתי לעצמי מה זה בעצם, מי אנחנו בכלל, הרי כבר נפסקה ההלכה שכל אדם יהודי, שמת בגלל שהוא יהודי מדרגתו מדרגת "קדוש", המדרגה העליונה ניתנת למתים על קידוש השם ועל מסירות נפש למען העם והארץ. ימים אלו צמודים אחד לשני. זוהי דרכה של היהדות: "ואראך תבוססת בדמיך,ואומר לך בדמיך חיי,ואומר לך בדמייך חיי" כן, אבסורד זה מלוונו לכל הדורות. אבל איזו משמעת מוזרה זו למות על הארץ, ואז לצוות עלינו את החיים?
הרהרתי בשאלה הזו כשעתיים.
בשעה 10:00 הלכנו לערב זכרון בחדר הזכרון בישיבה, קרוב ל-30 בוגרים שכלה ישיבתנו, "נתיב מאיר", וכל אחד עולם ומלואו, החל מפעולת חוסאן בתשי"ז וכלה בשנת תשמ"ט, בחורים יקרים.
שרנו שירים של יום הזכרון, והקראנו קטעים "נדושים" אך יפים כשלעצמם "מגש הכסף"- שוב את החייל והחיילת חסרי רוח החיים שמגישים את מגש הכסף, כן כמה מסירות נפש, קטעים ממכתבי יוני נתניהו הי"ד, תהילים פ"ג ו"יזכור".
מחר נשוב למחזות העצובים של אמהות מתיפחות על קברות בניהן וילדים על קברות אבותיהם יחפשו מנין בנרות לאמירת קדיש, כן זה נראה פלנטה אחרת והכל רק כחצי ק"מ מ"נתיב מאיר", בהר הרצל, כן, זוהי דרכה של הציונות.
ישבנו בחדר הזכרון ופתחנו ספרי זכרון, איזה אנשים גדולים, ביום-יום הם נראים כילדים רגילים, פעילים ב"בני עקיבא", ב"עזרא" ואפילו ב"צופים הדתיים". מדריכים, חניכים, אוהבי טיולים, אבל כל אחד עולם ומלואו, לאחד שנרצח בהתקפת המחבלים על ישיבת "הגולן" פורסמה עבודת גמר בנושא "דינא דמלכותא דינא", לאחר על העיר "ירושלים-היציאה מן החומות", אנשים ששקועים בחברה, אבל מאידך אנשים גדולים וצדיקים שאף במותם נקראים חיים, זה רק ממחיש לך מה שלמדנו בשבוע שעבר במסכת אבות!! "ושוב יום אחד לפני מיתתך" וכי אדם יודע מתי הוא מת?! אלא התייחס יום למחרת כיום המיתה ונמצאת עושה תשובה כל ימי חייך.
כן, לראות בני אדם שעוד כל חייהם היו פתוחים להם ומי יודע אולי האחד היה היום מנהל בנק, שני משפטן, השלישי סתם בן תורה והרביעי ראש ישיבה וכו' וכו'...
כן, אנחנו צעירים, אבל כמה עברנו. הרי כל שניה שעברה היא זמן יקר ואני מפנה אותך למכתבי יוני, באחד ממכתביו בשנת 65'.
את רואה איזה אנשים גדולים מסתובבים בינותינו?!
וכנראה שלזה התכוונו חז"ל "כל אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם", כל בן אדם הוא עולם ומלואו ויש בני אדם שאת ייחודם הם ישאו איתם לעוה"ב (לעולם הבא), ויש כאלה שמתים לפני הזמן ואנו נזכרים כמה יחודיים הם, אלה במותם מראים לנו כיצד להתנהג.
כן, יש שירים יפים ברדיו, פעם אחת בשנה מותר לרדיו לעלות כיתה. שירים עבריים יפיפיים, ואם שמת לב רוב השירים הם שירי מלחמות.
כן חמש מלחמות עברנו ואנשים מתו, אבל ודאי הם אותם אלה שהקב"ה רוצה לידו שהעולם הזה קטן עליהם והם צריכים קרבה אלוקית בעולם הנשמות, אבל דווקא מהם יש ללמוד ארחות חיים גם מכאלה שהינם ריקים מתורה ומצוות, ק"ו לבני תורה אמיתיים.
לראות אדם כמו ספי שאומן ז"ל אדם שקידש את ה' לא במרכאות, במעשים! להיות המג"ד הצעיר ביותר בצה"ל ולא לוותר על ערכים של תורה ומצוות.
זכורני, אם אני לא טועה, שמעתי זאת מהרב עוזי קלכהיים הי"ו שרבים שואלים איזה דור מעולה היינו אם הרב קוק היה חי היום. ותירץ הרב קלכהיים שדווקא כשאדם מת מכירים אותו יותר ודווקא רק אחרי מותו פורסמו כתביו ורואים איזה אדם ענק הוא היה. זה רק מלמד אותנו החיים! וכנראה שהפרשנות של "במותם ציוו לנו את החיים"! אנחנו החיים צריכים ללמוד מן המתים ולהבין ערכו של אדם. ש"חביב אדם שנברא בצלם". ולהבין מהותה של קדושת החיים.
מחר נתאסף כולנו עם מגש הכסף, עם ההורים השכולים ונזכור תמיד גאולת עם ישראל היא גאולה מתוך דם כפי שהיה ביציאת מצרים "אם כל הגאולות" וכפי שקורה בגאולה האחרונה "בדמייך חיי".
וה' יאמר לצרותינו די בברכת מועדים לשמחה
ולגאולה שלמה
מאיר שנוולד
נ.ב. יתכן והמכתב יתעכב,
מפני שאולי אשמור מחשבות אלה למגירה,
קבלי את התנצלותי מראש.
ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין קרויה על שם מאיר ז"ל, אחיו של ראש הישיבה, שנהרג בעת חזרתו מחופשת השבת לכפר דרום ומכונית תופת התפוצצה על האוטובוס. הראל שרם ז"ל נהרג בלבנון והיה תלמידו של ראש הישיבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
