אלבום בכורה ליובל פרוינד. רוק, רומטיקה ואהוד בנאי
הכירו את הרב יובל פרוינד: רוק בועט , עם רגעים שקטים ורומנטיים. מנגן עם אהוד בנאי ומקרב ליהדות ממקום אנושי ומציאותי. "המוסיקה שלו עוזרת להעביר מסרים חזקים בדרך עמוקה, ומושכת". ביקורת
"אני שונא כשאת צודקת.
תגידי את האמת ,
רק בלי חיוך ניצחון.
יורד בשקט מהעץ
מוכן לוותר
אז אל תסתכלי
אעשה את זה מהר"
את הטקסט הזה קיבלתי מיובל פרוינד לפני יותר מ 4 שנים. לא הכרנו , אבל הוא רצה להתייעץ איתי האם לפרסם אותם, ושלח לי 2 שירים. כשקיבלתי לא הבנתי מה הספק. טקסטים אמתיים כנים, אמיצים, יצירתיים.
אני חושבת שיש בחברה שלנו, הרבה נושאים שעוברים טיוח. בעיקר נושאים אינטימיים : נושא הזוגיות , משפחה, סמים, חזרה בשאלה, רווקות, מחלות נפש, ועוד. ואני מרגישה שהרבה מזה קורה בגלל שנוצר איזשהו סטנדרט שכולם צריכים לעמוד בו. הסטנדרט הזה לא מתאים לכל אחד ובעצם להרבה אנשים והוא גורם למתח נפשי סמוי וללחץ חברתי גם כן סמוי מאוד, כאשר מעטים בלבד מעיזים להתקומם כנגדו ,ואם אכן הם מעיזים, הם נחשבים להזויים.
הייתי רוצה שהחברה תהיה יותר אמיצה ויותר תעיז לדבר ולהוציא את כל מה שמטואטא מתחת לשטיח. כאן לדעתי השליחות של הרב יובל פרוינד. אינני מכירה את כל פועלו אך אני יודעת שהוא מלמד תורה במסגרות לקירוב ליהדות, ושהוא עושה את זה בגובה העיניים. הוא לא מנסה להראות שאם הוא דתי הוא חי יותר בבריאות אלא מעיז לחשוף את ההתמודדות שלו בכל המישורים: בזוגיות , באמונה, בנפש, בקשר עם ילדיו. ובכך בונה אפשרות לכנות ולחיבור. אפשרות לקבל תורה ממקום אנושי ומציאותי.
כשאני מנסה לשחזר את השירים ששמעתי מהאלבום שלו , אני מגלה שאת הלחן אני פחות זוכרת מהמילים. כי באלבום הזה המוזיקה היא משרתת בלבד. היא עוזרת להעביר מסרים מאוד חזקים בדרך עמוקה, יצירתית, מושכת. לכן התרגשתי כששמעתי את השיר : "הקצה" שמדבר על מצב שרובנו מכירים היטב והרבה פעמים לא יודעים איך להתמודד איתו :
"הקצה
רוצה שתצא
מהניסיון לשרוד
הקצה
לוחץ שתצעק
ותתחיל עכשיו למרוד.."
כל המילים והלחנים באלבום שייכים לפרוינד, את ההפקה המקצועית עשה גל דהן שגם מנגן איתו בהופעות חיות, ואת הגיטרה ושירות נוספות עושה לא אחר מאשר אהוד בנאי . מנגנים בדיסק גם אורן צור בכינור וויולה, עופר אשד בתופים ויותם חרודי בקלידים .
הסגנון הכללי של הדיסק הוא רוק בועט , אך יש גם רגעים שקטים, רומנטיים אמיתיים. כאלה שיש במציאות, ולא רק בסרטים. רגעים רומנטיים של התמודדות עם שטיפת כלים , אגו, ומחשבות רגישות של גבר בתפקיד הידוע: בדרך לפח הזבל במוצאי שבת.
נא להמתין לטעינת התגובות
