לני סולומון נגד הדרת נשים באלבום חדש
תגובה מקורית למציאות בה נפגשו תלמידות בית הספר "אורות בנות" בבית שמש: הזמר הפיק את האלבום "דרך האור" יחד עם בנותיו. השירה מוצלחת, אבל באופן טבעי הופכת את הדיסק לילדים בלבד
כמו האלבום "שבת בליברפול" שלהם, שיצא רק לפני שנה וחצי והלביש על לחנים של הביטלס את תפילות השבת ושיריה. שלוק רוק פעילים כבר 25 שנים, עוד לפני שהמוזיקה היהודית הפכה לפופולרית כל כך. זהו האלבום ה-35 שלהם(!), כולו בעברית.
לפני 17 שנה עלה סולומון ארצה, ומאז הוא מחלק את זמנו בין ארה"ב לישראל. מאז שעלה, סולומון מתגורר בבית שמש. בנותיו לומדות בבית הספר "אורות בנות" בעיר שהתפרסם לפני כשנה בעקבות אירועי היריקה, הפגנות של פלגים חרדיים קיצוניים נגד בית הספר והבנות ושלל אירועי 'הדרת נשים'. אמנם שנה חלפה, אבל מערכת הבחירות בעיצומה ומעוררת את הסוגיה שוב. רק בשבוע שעבר הוחלפו בתקשורת מהלומות בין הבית היהודי והליכוד ביתנו בשאלה מי מדיר נשים יותר (או פחות- תבחרו מאיזה צד הסתכל על זה).
לני יזם תגובה מקורית, מעניינת ויצירתית למציאות עמה נפגשו בנותיו: הוא הוציא איתן דיסק: האלבום "דרך האור". יחד איתו שרות באלבום (בתגובה לזעקות ה"גוועלאד! ו-שירת נשים!") אביגיל, בת ה-9 ושני בת ה-7 (הוא מדגיש שהן מתחת גיל בת מצווה). השירה שלהן מוצלחת, אבל באופן טבעי, מעניקה גוון ילדותי לכלל השירים.
האלבום נועד "להרבות באהבת חינם בכלל ישראל" ובכך עוסקים גם תכניו. מילות השירים מבקשות ללמד אותנו נועם, אהבת ישראל, רכות ומידות טובות. המילים נלקחו מפרקי אבות. כמו - יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, איזו היא דרך ישרה, אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, הוי דן את כל האדם לכף זכות, תפילות , המנון בית הספר (ממנו לקוח שם האלבום "דרך האור"), תהילים ועוד.
כשהאזנתי לדיסק הרגשתי שהוא יותר תהליך חינוכי מוצלח ביחס לבנותיו, ולעוד בנים ובנות רבים, מאשר יצירה מוזיקלית, למרות הביצוע המוזיקלי המוצלח כשסינגולדה על הגיטרות, משה סקייר על הבס ואלי פרקש על התופים. אנקדוטה מעניינת: סקייר מתגורר במילוואקי משם הקליט את קטעי המוסיקה ושלח במייל לאולפן של עמית גולן ששילב אותם במקצועיות באלבום. והתכנים החיוביים מועצמים על ידי מוזיקה הולמת: מקפיצה, שמחה וויטאלית מאוד, אבל החיוביות הזו, ביחד עם שירת הילדות לאורך הדיסק כולו משרה אווירה של מסיבה בבית הספר: נהדר, אך מותאם לילדים.
אז עשיתי ניסוי ונתתי לאחיין המתוק שלי, אביעד, תלמיד כיתה א', את הדיסק. סימני ההצלחה החלו להראות כשאחותי, אמא שלו, סיפרה לי על כמה שהשירים מדבקים ושהם שומעים את האלבום בבית שוב ושוב. ההצלחה הסופית נראתה כעבור כשבוע, כשדפקתי על דלת ביתם. ברגע שזו נפתחה קיפצו מולי ילדי המשפחה ושרו בהתלהבות "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ" בצווחות. אחרי שהצלחתי להרגיע אותם אביעד סיפר לי בגאווה שהוא יודע כמעט את כל הדיסק כבר בעל פה, ואחיותיו אמרו שגם הן בקיאות בחומר.
אז אם יש לכם ילדים וילדות בגילאי בית ספר יסודי, או שאתם מחפשים מתנה בשבילם- האלבום ימלא את השליחות היטב. אחרת, חכו לדיסק הבא של שלוק רוק.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
נא להמתין לטעינת התגובות
