הטרנד החדש אצל בנות המגזר הדתי: ריצת מרתון
לא רק גברים ונשים בגופיות רצים מרתון: בנות המגזר הדתי לובשות מכנסיים ומעליהם חצאית, מסדרות את השביס ויוצאות להקיף את השכונה בריצה. הטרנד החדש צובר תאוצה
כבר שש שנים שהיום שלה נפתח בחמש וחצי בבוקר, גם כשיורד גשם בחוץ וגם כשיש חמסין. "הרגע הכי קשה הוא לקום. בעיקר בחורף, כשבחוץ סגרירי", היא מסבירה. "בימים האלו אני מנהלת עם עצמי ויכוח תוך כדי שינה. לקום או לא לקום. אבל עוד לא קרה שיצאתי לדרך והתחרטתי. זה תמיד מדהים בעיניי. קורה שתופס אותי גשם באמצע שום מקום, אבל זו חוויה מעולה".
רצה כבר שש שנים בחמש וחצי בבוקר. שי-וזאן אוסף פרטי
שי-וזאן ממש לא לבד. בחודשים האחרונים ניתן לראות שטרנד חדש משתלט על עולם הנשים הדתיות, והוא לא קשור למתכון חדש לפשטידה. אחרי שהריצה הפכה לטרנד מטורף ובאיחור אופנתי הגיעה גם לגברי המגזר, עכשיו הצטרפו הנשים ורבות מהן קונות נעלי ספורט ויוצאות לרוץ. בהתחלה רק מסביב לבלוק ולאחר מכן, כשהכושר עולה, הקילוגרמים נושרים והסיפוק מגיע, הן מגיעות עד למרתונים הגדולים של ישראל.
רק לפני חודשיים, במירוץ 'נייקי' שהתקיים בתל אביב, ניתן היה לראות בתוך 20 אלף האנשים הרצים לא מעט רצות עם כיסוי ראש וחצאית סמלית מעל הטייץ. ואם לא חצאית, אז לפחות לבוש הולם אחר שלא כולל גופיה חושפנית. מראות דומים התגלו גם במירוץ מודיעין המסורתי, במירוץ קריית גת ואפילו במירוץ תל אביב. תופעה? כבר אמרנו.
חלומו של מעין ז"ל התגשם
רונית אושפיזאי בת 46 מעלי הגיעה לריצה לפני כשלוש שנים. היא מורה באולפנת עפרה, שהפכה עם הזמן את הריצה המקצועית לתחביב, ואף דאגה לחולל מהפכה של ממש ביישוב כולו. "רצתי כילדה אבל במהלך השנים הזנחתי את האהבה שלי לנושא", היא מתארת. "אחרי הלידות והקריירה, החלטתי לעשות משהו בשביל עצמי והתחלתי לרוץ עם בני מעיין. התכוננתי איתו לריצת המרתון הראשונה של חיי, אך שבועיים לפני המירוץ נפצעתי ופרשתי".
"כל אדם שרץ נותן השראה למישהו אחר". אושפיזאי בפעולה מאתר שוונג
הבן היה מאוכזב ודירבן אותה להמשיך אך את ההצלחה של אמו הוא לא זכה לראות. מעין נהרג בתאונת דרכים כמה ימים לאחר מכן. "חיכיתי כבר שתסתיים השבעה ואהיה לבד כדי שאוכל לחזור ולרוץ", היא מספרת. "מעיין היה נורא מאוכזב מכך שנפצעתי ולא עשיתי את המרתון. הוא היה ספורטאי עם אמביציה מטורפת. היה בינינו קשר מיוחד. כשהוא נהרג, הילדים אמרו שלא אחיה יותר, כי באיזשהו מקום התחושה שלי הייתה שלקחו לי את תמצית חיי. ראיתי את הריצה כצוואה שלו. רציתי
להראות לו שהוא צדק ושאני מסוגלת".
כשנה לאחר מכן היא ארגנה מירוץ לזכרו. בשנה הראשונה השתתפו בו רק כמה נשים, אך בשנה שלאחר מכן כבר 30 נשים לקחו חלק באתגר. היום, כשהיא רצה ברחבי היישוב, היא פוגשת לא מעט שכנות שמנופפות לה לשלום. "קרה דבר נפלא והפכנו ליישוב רץ", אומרת אושפיזאי. "כל אדם שרץ נותן השראה למישהו אחר. כשמדובר בנשים, שנורא אכפת להן תמיד איך הן נראות, הן מבינות את הערך המוסף של הריצה וזה נותן להן הרבה חשק".
4.2 ק"מ בעליה
מקפידה לשמור על כושר: אירובי, שחייה ויוגה. שרה ב"ק דור מלכה
רצה מגזרית אחרת שצלחה כבר לא מעט מרוצים היא אשת התקשורת שרה ב"ק, שרצה מגיל שמונה ולאורך כל חייה הבוגרים הקפידה לשמור על כושר במגוון סוגי ספורט – אירובי, שחייה ויוגה. לפני שלוש שנים לקחה את עצמה ברגליים והחלה לרוץ למרחקים ארוכים יותר.
כיום היא רצה עשרה קילומטרים. "אני רצה לבד. אין לי סבלנות לקבוצות. אני רצה כמעט תמיד בבוקר וזה זמן טוב לארגן את המשימות בראש לקראת היום החדש. אם אני בתל אביב, אז לפעמים בתום יום עבודה אני רצה לאורך הטיילת. זו חוויה לרוץ מול הים".
איך מתגברים על העייפות? בכל זאת יש לך קריירה, ילדים ובית?
"זה לא שאתה קם בבוקר ונורא בא לך לרוץ. ברור שזה דורש להתגבר על העייפות והעצלנות הטבעית, אבל הריצה מטעינה עבורי את הגוף בחיוניות. ככל שאני יותר פעילה, ככה יש לי כוח לעשות יותר דברים. אם היום מתחיל במצב בטטה זה יהיה יום בטטה, יום פחות אנרגטי".
הכתבה המלאה תתפרסם ביום שישי, במגזין 'נשים'
התנצלות: שלושת הנשים שהוצגו בתמונה המשוייכת לכתבה זו אינן קשורות לסיפור ואנו מתנצלים על אי הנוחות שיתכן ונגרם להן בעקבות כך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב
עדכון אחרון : 20/12/2012 17:12
נא להמתין לטעינת התגובות
