 |
/images/archive/gallery/632/457.jpg יהושע סופר מדגים את האות אלף.
 |
|
|
|
|
| יש אמנות לחימה עברית! קוראים לה אֲבִּיר והיא היתה נהוגה במלחמות ישראל בתקופת התנ"ך. יהושע סופר, נצר למשפחה מקראית מיוחסת ואמן לחימה ותיק, הוא המייסד שלה בימינו. קבלו את האלוף אביר |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  |
|
מורן פלד
9/11/2006 11:28 |
|
|
|
|
|
|
|
מזה מספר שנים שקיימות בירושלים
ובתל אביב קבוצות המתאמנות ב'אֲבִּיר', אמנות לחימה עברית. מקורה של אביר על פי ראש השיטה, יהושע סופר (48), היא באומנויות הלחימה של קדמוני ישראל. מה גורם לאדם שמתאמן באומנויות לחימה שונות למעלה מ-45 שנה, נציג אומנויות הלחימה הקוריאניות קוּק סוֹל ווֹן והָפְּקִידוֹ בארץ ובאירופה (בדרגה של מאסטר - חגורה שחורה דאן 7 בשתי השיטות), בעל מוניטין בינלאומי כאמן לחימה עם ניסיון רב במגוון של קרבות בזירות ברחבי העולם - לקום יום אחד ולהחליט שהוא רוצה ללמד משהו שלטענתו שורשיו הולכים, לא פחות ולא יותר, עד לתקופתו של אברהם אבינו? למה דווקא עכשיו?
המענה של גראנדמאסטר סופר או 'האלוף אביר' (על פי הדירוג של השיטה) יתבהר בחלקו בהמשך המאמר. חלק מהתשובות יישארו סתומות ומי שמעוניין לנסות להעמיק בהן, יצטרך להתאמן באביר באופן סדיר. אולם מעבר לדיון בעיקרי השיטה ומקורותיה, דומה שעל דבר אחד אין ויכוח - ראש שיטת אביר מקדיש את חייו בשנים האחרונות לניסיון לבצע מהפך בתפיסה הרווחת של אומנויות הלחימה. על פי אמנותו, באחרית הימים תהפוך שיטת אביר לחלק מרקמת החיים של כל יהודי.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
"אני האלוף אביר הנוכחי"
|
|
|
 |
|
|
|
אחת השאלות הראשונות שעולות כששומעים לראשונה על אביר היא כיצד אפשר שתשתמר בידי מישהו שיטת לחימה שהיתה נהוגה במלחמות ישראל בתקופת התנ"ך? "השם סופר ניתן למשפחתי כיוון שאנחנו צאצאים של שריה סופר", מסביר האלוף אביר, "שהיה היועץ והמאבטח האישי של דוד המלך עליו השלום. המסורת הלחימתית של אביר עברה במשפחתי מדור לדור. היו משפחות נוספות ששימרו חלקים ממנה, אבל משפחתי היא היחידה שהתמידה בשימור מגוון שיטות הלחימה (קֶשֶת, שוּט-נָא, כִּרְכּוּר, פְּזִיזָה, אותיות א'-ב' וכלי לחימה) במשך מאה דורות. סייעה לנו העובדה שענפי המשפחה השונים חיו באזורים שבהם היו יישומים חלקיים של אביר, כמו בתימן (ריקודי קרב תימניים, למשל). חלק ממשפחתי הוא מחבל נג'ראן שבמדבר חיג'אז (מה שהיום שייך לדרום ערב הסעודית וצפון תימן) וחלקה מחבל חבאן (חצר מוות - דרום מזרח תימן). חלק זה של המשפחה הוציא מתוכו במשך מאות שנים שומרי ראש לשלטונות ולמלכויות ברחבי חצי האי ערב (ביניהם לשלטונות תימן, בית סעוד ועבדאללה מלך ירדן בשנות ה-20 של המאה הקודמת). חלק אחר של המשפחה נשאר בארץ מאה דורות וחלק נוסף חי בעבר באוקראינה ובכורדיסטאן (בתימן, כורדיסטאן העיראקית, אוקראינה וקווקז היו אנשים ששמרו על חלקים מאביר). האיחוד שלהם בדמותו של סבי הביאה את השיטה לשלמותה. עלי הוטלה המשימה לבנות מתודולוגיית אימון והוראה מודרניים, מה שעשיתי בעזרת הניסיון הרחב שלי באומנויות לחימה".
אם באמת השתמרה השיטה, למה היא נחשפה רק עכשיו?
"אני האלוף אביר הנוכחי והתאלמנתי ועדיין אין לי בן שימשיך את דרכי. לכן ציווה עלי מור אבי (אבי ומורי) לגלות וללמד את שיטת אביר, למען שלא תאבד לאחר כל הדורות שנשמרה בשליחות ובמסירות נפש. אבי בירך אותי וחייב אותי, ואני מקווה שבזכות אהבת ישראל ומסירות הנפש אתחתן שוב ואביא בנים ואזכה ביורש".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/624/742.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
את ההגנה האמיתית אפשר להשיג רק על ידי 'השתדלות'
|
|
|
|
|
|
|
מי שנתקל בסופר לראשונה אינו יכול להישאר אדיש לנוכחותו. סופר הוא חסיד ברסלב בעל ייחוס לאחיו הגדול של הצדיק. אבל לבושו דומה לזה של יהודי ארץ ישראל מתחילת המאה, כולל גלימת פסים ומעין מצנפת מלופפת על הראש (המכונה מָסָר בקרב יהודי תימן). אפשר לראות בו גם רועה צאן תימני. בגלל בגדיו, הערבים בארץ, לדבריו, מכנים אותו בן לאדן, מה שמקשה עליו לפעמים כשהוא עובר במחסומים. החזות הציוריות של סופר מתבטאת גם בעברית שלו המתובלת בהגייה תימנית. סופר הוא גם מעצב ומלחין (הוא עיצב את אתר האינטרנט של אביר) ובשנת 1993 אף הוציא תקליט תחת השם נייג'ל האדמו"ר עם הלהיט הבלתי נשכח "חומוס מטמטם".
אך כל הפרטים הללו אינם משקפים את תופעת הלחימה ששמה יהושע סופר. כשרואים אותו בפעולה, כשהוא מבצע למשל, תוך כדי זרימה וללא מאמץ, במהירות של בן משפחת החתוליים, את אחת מתנועות האביר, או מפיל את אחד מתלמידיו אל הקרקע כמו סביבון ומבצע תנועה של שבירת מפרקת - אז מתגלית דמות אימתנית של לוחם.
השגת עוצמה, ללא השקעת כוח פיזי מיותר, היא אחת המטרות של לוחם אביר בקרב. אחד השימושים הנפוצים ביותר למילה 'אביר' במקרא הוא במשמעות של 'עוצמה', כמו בספר ישעיהו (פרק א', פס' כד'-כה'): "לָכֵן, נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אֲבִיר יִשְׂרָאֵל הוֹי, אֶנָּחֵם מִצָּרַי וְאִנָּקְמָה מֵאוֹיְבָי. וְאָשִׁיבָה יָדִי עָלַיִךְ וְאֶצְרֹף כַּבֹּר סִיגָיִךְ וְאָסִירָה כָּל-בְּדִילָיִךְ" ('אשיבה ידי עליך' - מצודת ציון: צרור של מכות שלא מאפשר תגובה). על פי המסורת הנתונה בידי משפחת סופר, נכנס המלאך אביר, שהוא המלאך של ישראל המעניק עוצמה לעמו לתוך הפצע של יעקב במלחמתו במעבר יבוק עם שרו של עשיו (הסמך מם) והעניק לו את העוצמה הדרושה לקרב (בראשית, פרק לב', כד-כה).
על מנת להשיג עוצמה זו על המתרגל באביר לשאוף להגיע לביטול עצמיותו, ובכך להפוך לצינור לרצונו של השם יתברך (רצון וצנור מכילות את אותן אותיות) או בשפתו של סופר: "להפוך לזרוע ביצועית של בורא עולם". לכן, למשל, מתנגד סופר לביטוי 'הגנה עצמית', שהרי את ההגנה האמיתית אפשר להשיג רק על ידי 'השתדלות' (לימודי אביר) ו'אמונה בבורא עולם'. סוגים נוספים של ביטול אותם מתרגלים התלמידים הם אי היכולת לצפות את מיקומו של הקרב ואי היכולת לצפות את תוצאותיו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"ויאמר ללמד בני יהודה קָשֶׁת"
|
|
|
|
|
|
|
עקרון לחימתי קדום נוסף הנמצא באביר מוזכר במקרא בנוגע לרצונו של דוד המלך לחזק את יכולת הלחימה של שבט יהודה, לאחר תבוסתו של שאול בגלבוע: "וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת הִנֵּה כְתוּבָה עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר" (שמואל ב', פרק א', פס' יח'). על פי המסורת של משפחת סופר הפירוש למילה 'קשת' אינו רק 'חץ וקשת' אלא גם התנועה הקשתית והמעגלית שבבסיס אביר. "פירוש על המקרא שמסכים ותומך במסורת שעברה מדור לדור במשפחתי", מציין סופר, "הוא של גדול פרשני התורה, רש"י, המצטט את הברכה של יעקב אבינו עליו השלום, לבנו יהודה ("ידך בעורף אויביך") ואומר: 'איזו היא מלחמה שמכוון בה ידו נגד פדחתו שהוא מול ערפו, הוי אומר זה קשת'. על פי רש"י 'קשת' משמעה מכה של יהודה. כלומר: מכה (ולא חץ וקשת) הם כאו בבסיס המילה קשת. זהו עקרון חיוני בשליחת גפיים - פְּזִיזָה (מכות על ידי ידיים) כִּרְכּוּר (בעיטות). בניגוד לשיטות אחרות שאומרות שהן לא נועלות את הגפה במהלך המכה, אלא רק מיישרות - אצלנו אין אפילו יישור של הגפה. זהו עיקרון גדול שיש לו יישום קרבי אפקטיבי וקטלני".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/624/746.jpg
סמל שיטת אביר |
|
|
|
|
|
|
|
|
ההיבט הקרבי של אותיות האלף-בית
|
|
|
|
|
|
|
מלבד התנועה הקשתית והמעגלית נמצאים בבסיס השיטה עקרונות לחימה על פי הסמלים של שבטי ישראל ושימוש בצורות של אותיות האלף-בית לצורך שבעה יישומים קרביים: יוזמה, תגובה, חניקה, הורדה לקרקע, נעילה, הטלה ושילוב של כל אלה יחד (ערבוביה). לצורך תרגול של צורות אלה קיימת תבנית של תנועות (מ- א' ועד ת' כאשר כל אות זורמת לרעותה) הקרויה 'המלאך', אותה מתרגלים התלמידים וניתן לבצע אותה בצורה עדינה וזורמת בהילוך איטי ועד למהירות קרב. זה מתאים מאוד, לדברי סופר, למי שנמצא בשיקום, החלמה, לקשישים ולמי שרוצה לעבוד על עקרונות ותנועות של השיטה ללא שותף. על אף שזה נשמע קצת מוזר, לבצע צורות של אותיות באוויר שיש להן אפקטיביות קרבית, לכל תנועה ולכל אות יש יישומים קרביים מגוונים.
בשיטת אביר מתרגלים את שתי הצורות הבסיסיות של אותיות האלף-בית - הכתב האשורי (הכתב של ימינו) וכתב לבונאי או כתב דעץ (כתב עברי קדום). "תנועות בצורה של האותיות יש בכל שיטה, כי ה' יתברך ברא את העולם עם האותיות והבריאה מורכבת מצורות האותיות", מסביר סופר, "וכשיהודי לוחם והוא בצלמו יתברך, אין טבעי יותר משהוא יילחם עם אותיות התורה, בפן הרוחני ובפן הגופני. צורות האותיות קיימות באופן חלקי גם באומנויות לחימה אחרות, אבל כשסיני עושה תנועה עם האות ב' הוא לא יודע שהוא משתמש באות ב'. יישום מעגלי של אותיות התורה צריך להיות מבוצע בחן, כי התורה נקראת 'איילת חן'. ביצוע האותיות בכתב אשורי מתכנה 'דיבור' ומבוצע כנגד גלגול נשמות ומונע מיתה משונה. השימוש בתנועות על פי כתב לבונאי או דעץ מתכנה 'כתיבה' ומבוצע באמצעות כלי לחימה כמו קני סוף, חרבות ופגיונות".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/632/631.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
אין חשש מעבודה זרה
|
|
|
|
|
|
|
את אמנות הלחימה אביר, על פי סופר, יכול יהודי לבצע מבלי לחשוש מעבודה זרה. "החלק הרוחני של כל שיטה הוא המהות שלה וכל מי שמתרגל אמנות לחימה מכל סוג משתייך אליה ואל עמדותיה. בכמעט כל שיטות הלחימה מהמזרח יש מספיק עבודה זרה כך שאין אפשרות כל כך להתעסק בהן מבלי שידבק במתרגל שמץ מעבודה זרה, רחמנא ליצלן. כל שיטה של גויים גם יש בה יסוד של 'כוחי ועוצם ידי', מה שמושך את המתרגל לכפירה בַּעִיקָר, על פי הזוהר הקדוש (פרשת יתרו). אין אף שיטה חוץ מאביר שלא מאמינה שטכניקות וביצוע המבצע, הן מה ששומר על הלוחם".
אפשר להתווכח האם סופר צודק בעמדתו החד-משמעית, אבל אפשר גם להבין שהיא נובעת מתפיסת עולם הממקמת את אביר כאמנות הלחימה היחידה שמחוברת לשורש נשמתו של כל יהודי. "באמצע אחד האימונים האחרונים בירושלים", הוא מספר, "ניגשה אלי אישה שאמרה שהיא מכירה את המשפחה שלי. 'אתם לא בסדר ששמרתם על כל מיני מלכים ערבים', היא אמרה, 'למה אתם לא שומרים על יהודים?'. הסברתי לה שאז עדיין לא היתה מדינת ישראל ולא היה לנו מאבק עם השליטים הערביים, חוץ מזה, יש לי כן תלמידים שנמצאים היום בעמדות בכירות בשירותי הביטחון השונים. אבל היה משהו בדבריה. אני מרגיש שאני חי את המשפט 'אין נביא בעירו'. בחוץ לארץ יש מספיק מקומות ואומני לחימה שהיו שמחים ללמוד ממני, ובארץ עדיין ישנם יהודים שלא מעריכים את השיטה, כתוצאה מחוסר היכרות מספקת עימה.
"אני רוצה שאנשים יידעו שאביר היא שיטה אפקטיבית וקטלנית, שיש בה עושר וגיוון רחב ושהיא שלנו. אני הייתי בשני מקומות בהם אפשר לאחד את כל העדות בישראל בשמחה וכולם משתלבים ביחד ובאים להשתוות - באומן אצל רבי נחמן בראש השנה, ובמסגרת אביר. אמנות הלחימה אביר מייצגת יהדות שהיא אותנטית ומקבלת את כולם, חילונים ודתיים כאחד, ללא יצירת פילוג בין החלקים השונים של החברה הישראלית".
בתמונה: עבדאללה מלך ירדן יחד עם שומרי ראשו היהודיים, דודיו של יהושע סופר. שימו לב לפיאות הארוכות. צולם בשנת 1922
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/624/744.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מורן פלד הוא מורה ועיתונאי, המתאמן מזה שנתיים באמנות הלחימה אביר בירושלים.
לאתר השיטה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
