 |
/images/archive/gallery/293/233.jpg גוש קטיף. צילום:
אופיר דוד  |
|
|
|
|
| תושבי גוש קטיף ניסו לא לתת להתנתקות לקלקל להם את אווירת הפסח. אבל הפוליטיקה חדרה גם אל שולחן הסדר. ההגדות עוטרו בתמונות מתולדות ההתיישבות. ובסיום הקפידו כולם לברך: "לשנה הבאה בגוש קטיף" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
יותם ירקוני
25/4/2005 11:11 |
|
|
|
|
|
|
|
ביום שישי בערב, קצת לפני שהחשיך, נסגרו שערי הכניסה לנווה-דקלים. היישוב היה ערוך לקבלת השבת והחג בתום שבוע שלם של מירוקים, הגעלות, ביעורים ובישולים. הרבה בישולים, כיוון שהאוכל הוכן מראש לשלושת הימים הבאים.
אחרוני המתפללים סיימו מקלחות ותגלחות והחלו לצעוד נמרצות לכיוון מתחם בתי הכנסת. אל השביל הראשי שמוביל למתחם התנקזו גברים רבים, לובשי חולצות לבנות ומגוהצות. את המנחה ערכו בחוץ, ברחבת האבן שבין בית הכנסת הספרדי לאשכנזי. אחר כך התפזרו איש איש להיכל עדתו: תוניסאים, תימנים, אשכנזים וספרדים.
בדרך חזרה הביתה הגברים כבר נעו באיטיות, ידיהם בכיסים, עיניהם נחות. בבתים חיכו הנשים והילדים והשולחנות הערוכים. מזמורי שבת עלו מהרחובות ואחריהם השקט של האכילה. למרות שהחמץ כבר הוצא מכל פינה, בליל שבת עוד מותר היה לנגב פיתות עם הסלטים, ומוטב היה לעשות זאת בשולחן אחר מזה שישמש למחרת כשולחן הסדר, וזאת כדי לחסוך בניקיונות.
יש משהו יפה מאוד בשבת יהודית שכזו. המשפחה כולה יחד, האווירה רגועה ונעימה, כללי הטקס ברורים ומוכרים ואפילו טפטוף הגשם והבומים שנשמעים אינם מפריעים. אחר כך, בלילה, הכל שקט. חוץ מיללות טווסים וקריאות חתולים מיוחמים, לא שומעים רחש. עד שמתחילים
הזמזומים.
כשמתחילים הזמזומים השבת היהודית הופכת להיות קצת מטרד. ראשית, לא נעים לקטול חי בשבת, אבל אין ברירה. הבא למצוץ דמך השכם למחצו. הבעיה השנייה נעוצה בשעון השבת, שמחליט דווקא באמצע הציד לכבות את האור.
מהשעה החמישית אחרי השחר עוברים למצות ולעת ערב מגיח בין עננים ירח של חג. לכבוד החג ערך הרב של כפר-דרום, אברהם יעקב שרייבר, את הגדת גוש קטיף. הגדה בכריכה קשה, לא צחוק. על העטיפה מצולם חוף הים של הגוש, ובפנים נוסח ההגדה המוכר בתוספת דברי פרשנות של רבני הגוש ודברי ברכה מגדולי הדור.
בין לבין מופיעות תמונות מחיי הגוש לצד ציטוטים מההגדה. תמונה שחור-לבן של העלייה השנייה לקרקע של כפר-דרום ב-46' ותמונות של נווה-דקלים אז והיום מופיעות לצד הפסוק "ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען". צירופי פשט כמו "וירעו אותנו המצרים" לצד צילומים של נפלי פצצות מרגמה. אפילו החסה המרירה שעל שולחן הסדר באה ממשתלות הגוש, כמו המצות והיין.
"חסל סדר פסח כהלכתו", אומרים המסובים ומסיימים ב"לשנה הבאה בגוש קטיף", והילדים מתלוצצים "לשנה הבאה בניצנים". עד שלוש בלילה עוד בוקעים קולות שירה מחלק מבתי הכפר, ובארבע לפנות בוקר כבר כולם ישנים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
| |
|
| |
|
|
|
