 |
/images/archive/gallery/290/456.jpg פסח. צילום:
פלאש 90  |
|
|
|
|
| מה הסיפור של ההגדה? למה אוכלים מרור? מה העניין של האפיקומן? ומה זה כרפס? כל התשובות בפנים |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
ארי גייגר
21/4/2005 10:56 |
|
|
|
|
|
|
|
בעבר, כשבית המקדש היה קיים, עמדו שני עניינים במוקד הלילה שבין י"ד בניסן (המכונה בתורה "פסח") לבין ט"ו בו (שהוא היום הראשון של "חג המצות"). מדובר באכילת קרבן הפסח, שהיה מוקרב במהלך י"ד בניסן, ובקיום מצוות "והגדת לבנך", שבה היו מעבירים לדור הבא את סיפור יציאת מצרים – האירוע ההיסטורי המכונן בתולדות העם היהודי. ליל הסדר קיפל בתוכו את שתי המצוות הללו.
במהלך השנים, על מנת להקל על המון העם לספר על יציאת מצרים ולהעמיק בה, חובר הנוסח של ההגדה, המכיל
את הסיפור באופן מתומצת, וכן מדרשים שונים שמעלים תובנות שונות בעניינים הקשורים בו. מה שאנו מוצאים כיום בהגדה הוא שילוב של פרטי הטקס של ליל הסדר עם נוסח ההגדה, שהלך והתגבש במשך מאות שנים.
כאמור, הציר שסביבו סובב ליל הסדר הוא סיפור יציאת מצרים לדור הבא. לכן יש מאמץ למלא אותו בכל מיני מעשים חריגים, שיחד עם אמצעים נוספים אמורים להחזיק את הילדים ערים ולגרום להם לשאול כמה שיותר שאלות. בין לבין, משולבות המצוות המיוחדות שנקבעו לאותו לילה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
צומת מסובים
|
|
|
 |
|
|
|
נקודות מרכזיות בסדר, מדוע הן נקבעו ומה המשמעות שלהן:
ארבע כוסות – חכמים ציוו לשתות בליל הסדר ארבע כוסות יין (אפשר גם מיץ ענבים). שתיית היין מלווה טקסים רבים ביהדות (נישואין, ברית מילה, קידוש ועוד) מפני שפעולה זו היתה תמיד הוכחת בכל מאורע חגיגי וחשוב. המספר ארבע נקבע כנגד ארבע לשונות הגאולה, כלומר ארבעת הפעלים שמופיעים בבשורת הגאולה שנאמרה למשה בתחילת פרשת וארא (והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי).
הסבה – מדוע שואל הילד במה נשתנה "הלילה הזה כולנו מסובין"? ובכן, בעבר נהגו אנשים במעמד חברתי גבוה לאכול בהסבה, כלומר לסעוד על כריות המונחות על הרצפה, כשגופם מוטה לכיוון שמאל. כיוון שבליל הסדר אנו מציינים את הפיכתנו מעבדים לבני חורין, נקבע שאת הדברים שאותם אנו מצווים לאכול ולשתות (ארבע כוסות, מצה ומרור) – יש לאכול בדרך זו. אמנם היום אנשים מצאו דרך נוחה יותר לאכול, אך ההסבה נשארה בכל זאת והפכה לאחת הפעולות המוזרות שאנו עושים כדי לגרות את סקרנותם של הילדים.
וכן, יש קשר למחלף מסובים. בהגדה מסופר על חכמים שהיו מסובים בבני ברק. הזיהוי של בני ברק הקדומה הוא באזור מחלף מסובים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרור כורך
|
|
|
|
|
|
|
קַדֵש – זהו הקידוש הרגיל שעושים בכל ליל שבת או חג. כוס היין שאותה שותים היא הכוס הראשונה מבין ארבעת הכוסות.
רְחָץ – כאן נוטלים ידיים לקראת אכילת הכרפס (ראה להלן). בעבר נהגו ליטול ידיים לא רק לפני אכילת לחם, אלא גם לפני אכילת פירות וירקות רטובים.
כרפס – אוכלים ירק (היום נהוג תפוח אדמה או פטרוזיליה) טבול במי מלח. עוד קריצה לכיוון הילדים. כאן אמור הילד לקפוץ ולשאול: מה פתאום אוכלים ירקות בתחילת הארוחה, במקום לפתוח במתאבן דוגמת פטריות חמות או סלטים?
יַחַץ – בעבר היו אוכלים על הרצפה, כשלכל אחד היה שולחן אישי נמוך (כמו שמקובל היום בחוויות קולינריות בסגנון אוהל בדואי). בליל הסדר היו מתחילים עם השולחנות הללו ולפתע, בשלב זה, מסלקים אותם מהשולחן, עוד לפני שהספיקו לאכול. ושואל הילד: מה, גמרנו לאכול? איפה הסטייק?
במקום לסלק את השולחן אנו חוצים את המצה האמצעית מבין השלוש המונחות על השולחן ומצפינים אותה. פעולה זו גם מסמלת את המצב שבו היינו שרויים לפני שנגאלנו מפרעה הרשע – עבדים אומללים ועניים שדואגים שמא לא יהיה להם לחם למחר. כמותם גם אנחנו שומרים חלק מהמצה לכל צרה שלא תבוא. את החלק הזה (האפיקומן, ראה להלן) נוהגים הילדים לגנוב ולהשתמש בו כבן ערובה שיוחזר תמורת מתנה ראויה. בגלל שהמצה האמצעית לא נשארת שלמה, שמים על השולחן מראש שלוש מצות, ולא שתיים כפי שמקובל בכל שבת וחג.
מגיד – זהו לבו של ליל הסדר. כאן מספרים את סיפור יציאת מצרים, הופכים בו והופכים בו בעזרת נוסח ההגדה ודברים אחרים שמוסיפים המסובים, כיד החכמה והדמיון הטובה עליהם. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים – הרי זה משובח". בסיום חלק זה שותים את כוס היין השנייה ואומרים ברכת הודאה לה' ("אשר גאלנו וגאל את אבותינו...").
כיוון שהמוקד הוא הדור הבא, חלק זה פותח בשאלות הילד (מה נשתנה), ממשיך בתשובה "הא לחמא עניא..." – זהו (המצה) לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים – ועובר הלאה לסקירה היסטורית ומדרשי אגדה.
רחצה – נוטלים ידיים לקראת אכילת המצה.
מוציא מצה – כאן אוכלים את המצה. אכילת המצה היא מצווה מהתורה, אחת מהחשובות שבערב.
מרור – אוכלים ירק מר, זכר לסבל של אבותינו במצרים. בתור מרור, מקובל לאכול חסה. יש שמשמרים את מנהג האבות לאכול חזרת (חיה, כמות שהיא) – הסחוג של האשכנזים.
כורך – ובכן, סנדוויץ' אינו המצאה ישראלית. הלורד סנדוויץ' גנב את הרעיון מהלל הזקן. בתורה כתוב "וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שמות יב ח). הלל הבין מכאן שצריך לאכול את כולם (בשר קרבן הפסח, המצה והמרור) בבת אחת. לשים את הכל בפיתה אי אפשר היה, אז הלכו על סנדוויץ' של מצה. לכן אנו אוכלים סנדוויץ' מצה ובתוכה מרור.
שולחן עורך - מניחים את ההגדות ועוברים לחלק הגשמי של הערב. לא לאכול יותר מדי, בתוכנית יש עוד אפיקומן!
צָפוּן – כאן מגיע הקרב הגדול על האפיקומן. לאחר שזה הסתיים, אוכלים את חצי המצה שהוצפנה בתחילת הסדר. זהו זכר לקרבן הפסח שהיה נאכל בזמן בית המקדש. מדוע נזכרים בו רק בסוף הארוחה? כיוון שמפאת כבודו וכבודנו, קרבן פסח היה נאכל על בטן מלאה, לא כמו עניים שמתנפלים על האוכל ברעבתנות. "אפיקוּ מן" בארמית פירושו – הוציאו (החוצה) את המנות. בשלב זה בארוחה כבר לא רוצים לראות שום מאכל מול העיניים. על שם זה אכילת המצה האחרונה נקראת כך.
בָרֵך – מברכים ברכת המזון. בסופה שותים כוס שלישית, כמו שבעבר היה נהוג לעשות תמיד בסיום ברכת המזון (אחדים נוהגים כך גם היום).
על מנת להקל על זכירת המהלך של ליל הסדר, קבעו שם לכל שלב שכלול בו. נתקדם לאורך הלילה לפי השמות הללו (שימו לב לחרוזים המתקבלים בקריאת השמות ברצף):
הלל – גומרים לומר את תפילת ההלל, תפילת הודאה שנאמרת בחגים. בסיום, שותים כוס רביעית.
נִרצָה – כאן אומרים פיוטים שונים שהתווספו בתקופות מאוחרות יותר (למשל 'חד גדיא' ו'אחד מי יודע'). בין היתר מוזגים כוס ופותחים את הדלת לאליהו הנביא, שעל פי המסורת יבוא בפסח ויבשר את הגאולה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
