 |
 |
|
|
|
|
|
|
| רבקה יפה באמת רוצה לעשות כמה שידוכים אבל לא מבינה למה הפסילה הגורפת והאוטומטית של כל הצעה שבאה משכנה, מדודה או מחברה של האמא |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני לא שדכנית, רחוק מזה. אבל לפעמים יש לי הברקות. למשל באמצע התפילה, כשהחזן תקוע חזק באיזה סלסול, המבט שלי מתביית על רננה, על אורך השרוולים שלה, על החצאית הצרה, וטראח, זה נוחת עלי. אבי פרוכט, הבן של שולי, עם הכיפת עור שלו והתואר מהטכניון. איך לא חשבתי על זה קודם? שתי האמהות מורות, שני האבות בבורסה, הסבתות מלודז'. הלכה התפילה, אני מתכננת עכשיו את הווארט.
"שולי, יש לי רעיון בשביל אבי". שולי חברה שלי עוד מהתיכון, יחד הלכנו לטיפת חלב ויחד נפגשנו באסיפות הורים וחגגנו בר מצוות לילדים. "תעשי לי טובה", היא עונה לי מותשת, "תדברי איתו ישירות. אם זה יבוא ממני, הוא לא ירצה לשמוע". רחמנות עליה. אבי כבר בן 28 מוכשר חכם, יפה, אבל עדיין "אמא, תפסיקי לדאוג, אני ייסתדר".
שידוכים זה טוב בשביל הדוסים. בביצה שלו נהוג להסתדר לבד. רואים. לא שאני מזלזלת בניסיון המר ובאנרגיות המבוזבזות ובזמן האבוד. אני בטוחה שזה מייאש, אבל הפסילה הגורפת והאוטומטית של כל הצעה שבאה משכנה, מדודה או מחברה של האמא, היא מוטעית ומחמיצה מעגל רחב של אופציות. "אבי, אפשר להציע לך מישהי?" "הממממ...." הוא בטח חושב שאני לא מכירה אותו בכלל, "יש לי מישהי שתפורה עליך", "אבל את לא מכירה אותי בכלל...".
מצד שני, אני מכירה טוב טוב את המשפחה, ומקבלת דיווחים שוטפים. מה נראה לו, שחברה טובה של אמא שלו, לא מכירה אותו? רגע, ברצינות, מישהו יכול להסביר לי מה זה נקרא להכיר טוב? למה, החברים שלו שמכירים אותו ממש מצוין ביותר, כבר הצליחו לשדך לו מישהו מתאימה? לא. הם מנסים שמונה שנים, והם הרי יודעים בדיוק מה מתאים לו. ועובדה... אז אולי דווקא אני שלא מכירה את כל השריטות שלו, יכולה? אולי מה שאבי צריך זו אחת שלא מתאימה לו כל כך? אולי מישהו למעלה מחליט? תסתכלו רגע על הזוגות הנשואים שסביבכם. כמה מהם נראים ממש מתאימים? כמה מהם היית את חושבת לשדך? אף אחד. אופס... ככה חשבתי. נא לכתוב על השומר-מסך: שידוכים זה לא מתמטיקה, זה מיסטיקה.
בואו נודה על האמת. אין שום עדות סטטיסטית לכך שצעירות מצליחות לשדך יותר מדודות, והסיבה שאבי מסתייג מההצעה שלי היא, שיותר נעים לו לקבל הצעה מחבר. למה? שלוש סיבות. כי אני לדעתו לא מכירה אותו, וההצעה תהיה כישלון בטוח. כי הוא בטוח שלא באמת איכפת לי ממנו, ואני סתם משתעשעת. וכי הוא שונא את הקונספט השמרני של שידוכים, ומעדיף דייטים. עלאק.
בקשר לטענה הראשונה, אז להזכירך, אבי, לפחות עשרים דייטים שהציעו החברים הכי טובים היו על הפנים, וגם די מעליבים. אצלי לפחות לא תיעלב אם זה לא יצליח. חוץ מזה אתה מכיר את צביקה שהלך לדייט רק כי "השכנה התיישבה לי על הורידים" והתאהב, ואת נועה ששעה לפני הפגישה עוד הבטיחה "אני הולכת רק בשביל לא לשמוע יותר את השם הזה", ומאז זה השם משפחה החדש שלה... ואת שמוליק שעד החתונה לא ידע שזו אמא שלו שארגנה לו את רותי... חסרים סיפורים? בטח יש עוד הרבה, אלא שלסוג השידוכים הזה אין לוק עדכני, אז לא כל כך מדווחים עליהם לחבר'ה.
שנית, איכפת לי. מאד איכפת לי. אמא שלך כבר ארבעים שנה חברה שלי, ואעשה הכל כדי לראות אותה סופסוף בוכה מתחת לחופה שלך. גם לי יש ילדים, ואני יודעת מה היא מרגישה. תאמין לי שאני לא משועממת ולא משחקת איתך, אלא רצינית וכנה. ולגבי הקונספט, אין בעיה. שכח משידוך, יש לי אחלה דייט בשבילך, אחי.
מישהו צריך לספר לנרקיסים ולכלניות בביצה שגם קשישים בני ארבעים פלוס מבינים משהו בבני אדם, ואפילו יש להם ניסיון חיים ורצינות ותבונה ואורך-רוח שיכולים להועיל בפרויקט שידוכים. סליחה, דייטים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | רבקה יפה שם פרטי, נולדה ברמת אביב וגדלה בבית יעקב, חובשת כיפה שחורה עם נקודות למחשבה, בוגרת המכללה וקמרה-אובסקורה, מבקרת ספרות וקולנוע וסבתא לשלושה שידוכים שווים ביותר. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
