 |
/images/archive/gallery/248/674.jpg אמילי עמרוסי. צילום:פלאש 90
 |
|
|
|
|
| דוברת יש"ע, אמילי עמרוסי, צפויה ללדת דווקא ביום שבו יחל הפינוי. עמרוסי לפני שנתיים: "כעת, כשאת אוחזת את עוללך בין ידיך, את יודעת שכבר לא תראי. כבר לא תדעי. כבר לא תספיקי. עודך ילדה. כל כך צעירה וכבר אמא". המיילדת תלבש חלוק כתום |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
אורי יבלונקה ו-NRG מעריב
17/3/2005 9:29 |
|
|
|
|
|
|
|
מועצת יש"ע מנהלת בימים האחרונים את קרב חייה נגד תוכנית ההתנתקות, אך מתברר כי בין אנשיה יש אדם אחד שדווקא מצפה בהתרגשות ליום הפינוי. על פי תחזיות הרופאים, בדיוק ב-25 ביולי, היום שבו יחל ביצוע ההתנתקות, תיכנס דוברת מועצת יש"ע אמילי עמרוסי לחדר הלידה.
"אכן, אפשר לומר שלדוברת מועצת יש"ע יש בטן מלאה", אומרת עמרוסי. "אני מקווה כמו כולנו כאן שלא תהיה התנתקות מחבלי מולדת, אבל מקווה באותה המידה שמחבל הטבור בהחלט תהיה התנתקות. אני בסוף החודש החמישי ואמורה ללדת בדיוק ביום שבו תחל ההתנתקות. כשהתקבלתי לעבודה בכירי מועצת יש"ע אמרו לי שהם לא דואגים מההיריון, כי ממילא לא תהיה שום התנתקות. אם חס
וחלילה תהיה התנתקות, אז בדיוק כשיחלו האלימות והחורבן, חיי יתמלאו באור".
עמרוסי, השומרת בסוד את מינו של העובר, כבר יודעת כי אם תתבצע תוכנית ההתנתקות היא תעניק לילד שם שיזכיר את התאריך ההיסטורי שבו נולד. "חברים אמרו לי שאם זה יהיה בן אפשר לקרוא לו אריק, על שם שרון, ואם בת אז קטיפה, על שם היישוב תל-קטיפה".
ראשי מועצת יש"ע זכו השבוע לצפות בתצלומי אולטרסאונד שהביאה עמה עמרוסי מבית החולים. לדבריה, "למרות שמדובר בחבורה של גברים, הם מאוד עדינים ונחמדים איתי. מציעים לי כל הזמן לשבת ולא להתאמץ. אבל לי אין שום בעיה לנהל את המאבק הציבורי ובמקביל להיות בהיריון. זה קטן עליי".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"כל כך צעירה וכבר אמא"
|
|
|
 |
|
|
|
רקע: לפני כשנתיים עוררה עמרוסי סערה במגזר הדתי כשפרסמה בביטאון "נקודה" מאמר הממליץ לנשים צעירות להמתין כמה שנים לפני שהן נכנסות להריון. במאמר, שכותרתו "דבר אישה אל רעותה" כתבה בין היתר עמרוסי:
"נישאת לפני תשעה חודשים, בת עשרים, והנה את כבר חובקת בזרועותיך תינוק. כל-כך רך, התינוק. כל-כך צעירה וכבר אמא.
הוא בוכה בזרועותייך, אמא. דורש את הזנתו; זקוק לך. האם לא תעשי עבורו הכל? האם תמנעי מפיו דבר? האם תחסכי ממנו משהו מהנחוץ לגדילתו, להתפתחותו, לבריאותו הגופנית, הנפשית? כמובן שלא. למעשה, התשובה לשאלות האלו אינה כל-כך חדה: הדברים קשים, אך בעצם הבאתו לעולם בשלב זה של חייך – גזרת עליו מחסור; הטלת בו דופי; קיבלת את פניו בעולם, כשאת כלל אינך מוכנה לכך.
אינך מוכנה לכך כי את עצמך עודך ילדה. עודך זקוקה ליד מכוונת, לתמרורים בעולם המעורפל. עוד מפעמים בך סקרנות ילדית, התרגשות הגילוי, חדוות היצירה וכמיהת מרחבים. עוד קוסם לך העולם וקורא לך לגלות רזיו. בת עשרים, הגיל בו נכון ללכת אחרי הלב, לחשוף נטיותיו, להכיר חסרונותיו, להיכשל. עוד לא נשלם תהליך גיבוש הזהות. עוד לא קיבלת תשובות לכל השאלות. עוד לא ראית, עוד לא ידעת, עוד לא הספקת. כעת, כשאת אוחזת את עוללך בין ידיך, את יודעת שכבר לא תראי. כבר לא תדעי. כבר לא תספיקי. עודך ילדה.
...אני נישאתי בגיל עשרים. מוקדם מאוד עבורי, באופן אישי, להיות אמא. בארבע השנים שחלפו מאז הספקתי ללמוד, לעבוד, לגדול לגלות. בגיל עשרים – זאת אני מבינה היום - הייתי בשלה לקשר זוגי, לבחירת בן הזוג, לחיים משותפים – אך לא בשלה לפרי בטן.
לא חוויתי עדיין אמהוּת, ואין לי ניסיון בגידול ילדים. אני בטוחה שאמהוֹת רבות אומרות לעצמן ששורות אלו נכתבות פשוט כי אני לא יודעת מה זה אומר להיות אמא. בוודאי ישנן קוראות שרוצות לומר לי: "נסי, נסי את הפלא המדהים הזה של הריון-לידה-אמהות, ואז נראה כיצד תדברי".
נכון, מה שרואים מכאן לא רואים משם, ומה שרואים משם לא רואים מכאן. מי שאין לו ניסיון בגידול ילדים לא יודע על קשרי האהבה, הרעות וחווית היצירה בין בני הזוג, שיש בתקופת ההריון וההורות. אך גם מי שאין לו ניסיון בלהיות זוג צעיר ומאוהב ללא ילדים – לא יודע על חיזוק הקשר, השותפות וההקשבה המתגבשים. מי שהתחתן ובנה בית בגיל צעיר לא יודע כמה בניין וקניין יש בשנות העשרים הצעירות והמשוחררות, שאינם אפשריים לאחר הבאת הילדים לעולם.
ונכון, אני באמת לא יודעת איך זה להיות אמא, אך בעזרת ה' עוד אדע.
למאמר המלא.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
