 |
/images/archive/gallery/275/937.jpg מרדכי אייזנברג.
צילום: יוסי אלוני  |
|
|
| האזרח איזנברג ומלחמתו בעוולה |
|
| מרדכי אייזנברג עושה את כל הדרך מאיצקוביץ בבני ברק למסדרונות בית המשפט העליון ובטוח בצדקת דרכו. אף אחד לא מקבל הנחות, בטח לא הרב מצגר והרבנות הראשות. הרחוב החרדי עוקב בעניין |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
מרדכי חיימוביץ
20/3/2005 13:33 |
|
|
|
|
|
|
|
בגוב האריות הוא נראה קטן יותר. מרדכי איזנברג נודד בין אולם השופט חשין לפסיפס שני האריות בכניסה, "למה לך בבית לא יהיה כזה ובית המשפט העליון יכול לקבל אחד?". הוא עוצר ליד כתובת המציינת שהבניין הוקם מתרומת "יד הנדיב": "איך יוכלו אנשי הקרן הזאת להתדיין במקום הזה?", הוא תולה שאלה באוויר. אחר כך, במבוכה מסוימת, כמתוודה על פגם גנטי, הוא אומר: "אני רואה רק עוולות". איזנברג הקטן ומלחמתו בתקיפים.
לתנועה שהוא היו"ר שלה קוראים "התנועה להגינות שלטונית להטמעת הגינות ומינהל תקין ברשויות השלטון ובגופים הציבוריים". אל תענו את הזיכרון, כי אין סיכוי ששמעתם. איזנברג הוא היו"ר, המנכ"ל, אולי גם המזכירה של האח הכחוש לתנועה לאיכות השלטון. התקציב הוא רק כמה אלפי שקלים בחודש שבאים בעיקר מכיסו. הרוב הולך על אגרות בית משפט. אין חברים רשומים, אין מוסדות. איזנברג מדגיש שהוא לא מייצג רק חרדים, אלא את הכלל.
מרכז התנועה נמצא בדירתו בבני ברק ברחוב הרב שך שפעם היה רחוב הרצל. על תיבת דואר מוזנחת כמו עיירת פיתוח כתוב בקטן: "התנועה להגינות שלטונית", לצדה קיוסק שמפרסם את "גלגל המזל". איזנברג חושב שבהתמודדות עם גלגל הביורוקרטיה אפילו המזל אינו עוזר, לכן בחר לעסוק בביבי חיינו, בשוליים המאובקים, באפרוריות היום. נודניק נעלה, עותר בלתי נלאה. יותר מ-20 פעם כבר פנה לבית המשפט העליון. איש תם, שעל צג הטלפון הנייד שלו רשום "עפר ואפר". מופנם וצנוע במסדרונות, דמוסתנס באולמות. רק שנה ג' במסלול המשפטי לחרדים וכבר מסייף במסדר אבירי הגלימות שחורות.
חמוש בתיק ג'יימס בונד כמו מנכ"ל טבע, אבל מגיע להיכל באוטובוס מבני ברק. חרדי נעים דרך,אבל כשהוא יוצא לקרב אין לו אלוהים. משפד דתיים וחילוניים. "הלנו אתה אם לרודפינו?",
כתב לו צבי יעקבזון, מנהל סיעת ש"ס. הנחישות של איזנברג אנושית בגלל שאינה טוטאלית. הוא משתדל לא להיות צודק מדי ולעתים מרגיש לא נוח עם הלוחמנות שלו. "זה גם טיפשות ללכת עם הראש בקיר, כל הדון קישוטיות הזאת. . .", אמר לי.
יום חורף בהיר עבר עלינו על גבעות השררה שבין העליון לכנסת. איזנברג לא ניגש באותו יום לבחינה במשפטים כי "בג"ץ דוחה הכל". דיברנו הרבה ושתקנו הרבה. האיש הדובי עם החיוך הרך לא התמסר לפענוח. מתקן עולם או קוריוז נמוג? "במובן מסוים אני טיפוס של מתאבד", אמר.
הוא נולד לפני 53 שנה בממין שבגבול ליטא-גרמניה. אביו למד בישיבת פוניבז', אבל ברוסיה ההיא לא העז לחבוש כיפה או להתפלל בגלוי. לאחר העלייה הונחתו במחנה עתלית, "לא חושב שריססו אותנו בדי-די-טי", הוא צוחק. איזנברג, בן שש, נשלח לבית ספר חילוני בחיפה האדומה. הדוד, הרב אהרון איזנברג משיקגו בא לבקר והזדעזע. "בספרים שלנו לא היה כתוב'בראשית ברא אלוהים את השמים והארץ' אלא 'בראשית נבראו השמים והארץ'". כעבור חצי שנה עברו מחיפה לבני ברק, מרדכי נרשם ל"תלמוד תורה" ועבר הלם תרבותי. הוא היה זר, לא ידע את השפה, אבל המורים טיפחו אותו.
אחרי שנתיים וחצי של "התחזקות" בישיבת איתרי התגייס. ארבע שנים שירת כמחנך ז'-ח' באופקים ובנתיבות, ראה גם הורים כובלים את בניהם בשרשראות למיטה. לא פעם חש להצילם. ייתכן שהימים בבית הספר עיצבו אותו כשואב מוגלות. על פי חוק, המנהל היה צריך גם ללמד שש שעות בכיתה, אבל האיש בחר להתחמק. אז היו בוחרים מורה דומיננטי, איזנברג במקרה, ומצרפים כיתות. אבל הוא פתח פה. כשזה לא עזר הלך למפקח, כשזה לא עזר הלך לשולמית אלוני ולעיתונאי ברוך נאדל. "איש כעוס. אני הייתי ממורמר והוא עוד יותר".
לא פחדת מנקמת המנהל?
"כשהצדק לצדי אני לא מפחד".
אבל כאן למד לקח מספר אחד: על כל תיקון מוטבעת תווית מחיר. החופשות שניתנו למורים אחרים נשללו ממנו והוא הועבר לבית ספר אחר. תוך כדי שירות בדרום התחתן, נולדו לו ארבעה ילדים, למד הנדסה אזרחית בטכניון. בתום הלימודים השתלב בעסקי הבנייה המשפחתיים, גילה את העוולות הקטנות, את השטיקים השלטוניים. "זה מה שהדליק לי את הפיוזים".
תן דוגמה.
"אתה מבקש רשיון בנייה מעיריית בני ברק, למשל. אומרים לך, לפי הספר מותר לך לבנות כך וכך. אם יש לך קשרים, הספר הוא רק נקודת פתיחה".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
אבק מסירה
|
|
|
 |
|
|
|
הוא עצמו בנה לפי הספר והרגיש שצוחקים ממנו, שהוא פראייר. "שיגע אותי שזה לא מתחת לשולחן אלא בריש גלי ואתה הטיפש". הוא ראה פקידים ממררים חיי תמימים על חריגה של מטר, ראה איך סוגרים תיקים למאפיונרים שפולשים לאדמה לא שלהם.
הוא סעד את אביו כשחלה באלצהיימר ושאל את עצמו מה ערך האדם, האם רק ישות גופנית וחומרית חולפת? "חשבתי: אתה נמצא כבר פה, אז תטביע את חותמך בדברים חיוביים". הוא רצה לפתוח גמ"ח לציוד רפואי, אבל כבר היה. חשב לפתוח בית תמחוי, אבל הם צצו כפטריות. "ראיתי שאני יכול להשתלב בתחום המשפטי ולעזור". איזנברג פתח נצרה וירה עתירות לתוך האפלה: נגד מינוי של עוזי דיין ליושב ראש המועצה לביטחון לאומי בעודו במדים ומתמודד על תפקיד הרמטכ"ל (דיין פשט מדים תוך כדי דיון), תביעה למנות את שגריר ישראל בוושינגטון (דני איילון מונה רשמית לאחר שהוגשה העתירה), דרישה שבג"ץ יצמצמם את סמכות העיריות לנתק מים לחייבי ארנונה (היה דיון והוצא צו על תנאי), תביעה לספק לבתי החולים ציוד חירום רפואי (העתירה נדחתה עקב אי מיצוי הליכים ומשהוסדר תקצוב בתי החולים), עתירה נגד הענקת פרס ישראל ליגאל תומרקין בשל לשונו הפרועה (שנדחתה, תומרקין קיבל את הפרס), תביעה למנות רב ראשי לצה"ל לאחר התפטרותו של הרב גד נבון (בעקבות העתירה מונה תא"ל ישראל וייס לרב צבאי ראשי). תביעה לבחור רב ראשי לתל אביב אחרי שמונה שנים ללא רב אשכנזי ושלוש ללא ספרדי (נבחר רב ראשי לתל אביב, הרב שלמה עמר).
הוא גם תבע מהרבנות הראשית פרטים על נסיעות רבנים, כמה פעמים בדיוק נסע הרב הראשי, מי מימן, מי היה בפמליה, וכן ביקש פירוט מינויים לרבות מי שנגועים לכאורה בניגודי אינטרסים. משלא ניתן לו מבוקשו קבל במשרד ראש הממשלה. איזנברג ידע שהוא חוצה פה קו, אבל הרגיש שאין ברירה. "לפני שנה וחצי נבחר רב ראשי לישראל שאמור להקרין ערכים של אישיות ויהדות. לא של נהנתנות. והנה רוב הנסיעות לחו"ל הן נסיעות יחצנות באצטלה של קדושה".
הוא מאשים את הרב הראשי שנוהג כפוליטיקאי וכבעל עניין בכל דבר, במקום להציג התנהגות ערכית. כך העלה את חמתו של צבי יעקבזון, מנהל סיעת ש"ס. "נודע לי, כאבתי ונדהמתי! האין כאן לפחות אבק מסירה? כלום אלו יעדיה של התנועה להגינות שלטונית? כך מלבנים עניינים? זו הדרך לתקן עיוותים אם בכלל קיימים? נודע לי וחשתי שמחובתי. . . למחות , להתריע, ובעיקר לייעצך, בחרדה ובידידות כאחת: הרף!. . . מכאן ואילך איני חפץ ואין אני רשאי להימנות עם אלו שאתה מייצגם וליתר דיוק: אינך מייצג את אלו שאני נמנה עימם והם רוב בניין!. . . קרוב לוודאי שאתייחס לכך בטורי ב' בקהילה' ולמען ההגינות כבודו מוזמן להגיב, ולוואי שתחזור בך!".
" חפץ אתה לכתוב על כך בעיתון 'בקהילה'? ", משיב לו איזנברג, "אדרבה, האם שולחיך יאותו לפרסם מעלליהם שחור על דפי עיתון? ואם היה זה איום, לכתוב גם אנחנו יודעים. . . ידועות הן לשמצה השיטות להשתקת ביקורת במחננו. ראשית, דלגיטימציה והוצאה 'מחוץ לתחום'. שנית, שימוש סלקטיבי ב' גדולים'. שלישית, שימוש בעיתונאי חצר בעיתונות המגויסת. ורביעית וחמישית, הלוא הם הדורון והמלחמה. . . זה זמן נקעה נפשם של רבים וטובים מקרב הציבור החרדי לנוכח התנהלות כוחנית ונבזית של מערכות מסוימות, התנהלות אשר הוציאה ומוציאה לנו שם רע ומבוזה. . . מכאן כי הגדרתך את בקשת המידע כ'אבק מסירה' (בשל הפנייה למשרד ראש הממשלה) אין לה על מה לסמוך וכל כולה לא באה לעולם אלא לחסום פיות מבקרים בחינת "אל תיגעו במשיחי".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הרב מצגר? "לא חכם מספיק"
|
|
|
|
|
|
|
שבועיים לאחר שיעקבזון פרסם ב"בקהילה" ענה לו מעל אותם דפים קובי אריאלי, ". . . לא נותר לי אלא לקבוע כי צבי יעקבזון, אותו אני מעריך מאוד, מבלבל במקרה זה את המוח". אריאלי דווקא משבח את איזנברג שמפנה את האזמל גם לגופו. "אשרינו שזכינו שיש בלבם של ראשי התנועה די אומץ לעסוק גם בעניינים 'פנימיים' כמו הכשרות והרבנים ללא חשש מ' מה יאמרו' וגם פחד היהודים לא נפל עליהם", מדגיש אריאלי, גיסו של עו"ד מרדכי ציבין, מפעילי התנועה.
ציבין עצמו אומר: "איזנברג הוא שילוב מופלא בין חרדי וליברל, נעים הליכות, הגון ואידאליסט".
אידאליסט עד כדי הבאת כל הכביסה המלוכלכת שלכם לבג"ץ?
איזנברג: "לא אביא דברים שעלולים לפגוע בהלכה". אתה לא חושש שיקיאו אותך מתוך המחנה שלך? "אני לא רוצה להיות מוקע, אני רוצה להיות חלק מהמערכת. לתקן מאהבה".
מתחילים להתייחס אליך כאל טראבל מייקר?
"אני בהחלט מרגיש את זה. מצד הגופים שאנחנו מאיימים עליהם. גופים אינטרסנטיים שמשתמשים בסמכותם כקרדום לחפור בו".
על מי אתה מדבר?
"על גורמים ברבנות הראשית, על בעלי חזקות בתחום הכשרות. אבל לא אכפת לי שמלחכי הפנכה שונאים אותי".
מאיימים עליך?
"לא, המערכת חכמה, מבינה שאיומים רק יעצימו אותנו".
אז איך זה מתבטא?
"אנחנו מרגישים את הדחייה בדיבורים, בפטפוטים, ב'אל תשימו לב אליהם'. בהתנגדות לכל שקיפות".
אולי התביעה לשקיפות היא שלא כדרך הטבע, הרי החברה הדתית אינה שקופה מטבעה, אז למה שהמוסד המייצג אותה יהיה שקוף?
"הרבנות הראשית היא כלי ממלכתי והיא אמורה להתנהל לפי כללי המינהל התקין".
אבל בגוף הזה מכהנים אנשים שצמחו מתרבות מסוימת, קצת קשה להם לעשות את הסוויץ' הדמוקרטי השקוף.
"הרב הראשי מצגר הוא בוגר צה"ל, חניך 'כרם דיבנה', בא מתרבות ישראלית. היינו מצפים שיישם עקרונות מינהל ציבורי תקין".
אתה חושב שהוא איש מושחת?
"לא, הוא לא מושחת. הוא פשוט לא חכם מספיק".
תן דוגמה.
"במקום לשים את הערכים בראש, אחת הפעולות הראשונות שלו היתה לעשות סבב אצל השרים כדי להבטיח את כיסאו".
איך זה התקבל?
"לפחות אחד השרים ראה את זה בצורה שלילית מאוד. לא צריך להיות חכם כדי לדעת אם האיש משדר יהדות או נהנתנות. יש חוש ריח לאנשים".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה לך ולמרצדס?
|
|
|
|
|
|
|
"הרב הראשי יונה מצגר פועל על פי כל כללי המינהל התקין, תוך הנחיות רצופות של היועץ המשפטי", נמסר מלשכת הרב הראשי, "לצערנו, יש גורמים מעטים הנאבקים ברב הראשי עוד מאז בחירתו ולא מקבלים את דין הדמוקרטיה".
הד"ר יעקב ויינרוט, פרקליטו של הרב מצגר, דווקא משבח את פעילותו של איזנברג. "הוא עושה מעשה חשוב בכך שהוא מעלה על נס נושאים ציבוריים כאובים ומביאם להכרעה סיסטמטית בבית המשפט". בעקיפין, לדברי ויינרוט, מנסה איזנברג ליצור גשר של אמון בין הציבור החרדי ובג"ץ. האם איזנברג ומלחמתו הננסית יעילים דיים? ויינרוט סבור שאם לתנועה להגינות שלטונית יהיו כמה הצלחות, היא תתרחב. "ברגע שיש נחשון, ורואים שהוא לא טובע, אז אנשים מצטרפים והגוף מתעבה". בינתיים, מדגיש ויינרוט, הנחשון לא טובע. הוא מגיש עתירות ובחלקן גם מצליח. איזנברג עצמו מנסה להתרחק מהתווית של רדאר מוסרי.
אתה מריח שחיתות מרחוק, ניסיתי לפתות אותו, "אני לא מחזיק מעצמי ידען כזה גדול, אבל יש לי יכולת התמדה, התמדה ורצון לחקור דברים עד הסוף".
אנחנו מדינה של מאפיונרים?
"אנחנו מקולקלים. אנחנו מדינה של איש הישר בעיניו יעשה, בלי שום תרבות שלטונית, חילונית וחרדית".
גם אצלכם זה ככה?
"למדנו חזק מאוד מהחילונים".
מה הטענות שלך לחברה החרדית?
"שהיא לא מאפשרת ביקורת. כל גוף, אפילו הטהור ביותר, מסתאב אם הוא לא מתיר לאור השמש לחטא אותו. וזה תהליך שקרה. עמדות הכוח, גם בציבור החרדי, משחיתות".
"תיבת פנדורה", הוא מכנה את מה שקורה בתחום הזה. לדוגמה המועצות הדתיות. "זה שרוצים עכשיו לבטל אותן, אתה חושב שלא בצדק? שזה אנטי דתי? זכינו לכך ביושר. ההתנהלות היתה חסרת פרופורציה".
הוא בדק את כל מינויי הרבנים שנעשו במשך חמש שנים בעת שלטונה של ש"ס. עשה פילוח עדתי. "היחס בין אשכנזים לספרדים הוא 1 ל-3. שלושה ספרדים ואחד אשכנזי. זה נשמע לך סביר? זה ניצול של עמדת כוח".
ואולי זאת אפליה מתקנת?
"תיכנס היום למועצות הדתיות ותראה איך האפליה המתקנת הזאת יצרה אפליה הפוכה".
איזה טובות הנאה יכולות להיות להם?
"אתה רואה מישהו שמתעסק בכשרות נוסע על מרצדס. אני לא אומר שגנב, אבל אתה עוסק בקדושה, בטהרה, מה לך ולמרצדס?".
אבל מה מפריע לך שהוא נוסע על מרצדס?
"אני לא אוכל מהכשר של אדם שנוסע במרצדס כי כשרות זה נקיון כפיים. גם באורחות חייך".
כחילוני אני טועה כשאני לוקח את היושר החרדי כמובן מאליו?
"אתה טועה באותה מידה שאני אטעה אם אקח את חוסר היושר של החילוני כמובן מאליו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סימנים של התקף לב
|
|
|
|
|
|
|
"הכוח שבידיהם", הוא שהביא אותנו באותו בוקר אל העליון. "התנועה להגינות שלטונית" רוצה לבטל את ההסדר שמשגיחי הכשרות מקבלים משכורת מבעלי החנויות ומוסדות שתחת פיקוחם. באולמות אחרים של בית המשפט העליון עלו נושאים יותר סקסיים: ערעור המדינה על שליחתה של טלי פחימה למעצר בית והבג"ץ בעניין הרמטכ"ל הבא, דן חלוץ. טבעות העיתונאים סביב פרקליטי הצדדים נראו כאיים שחורים על פני זוהר המסדרונות.
בריקנות הבוהקת שהקיפה אותו, נראה איזנברג אבוד וקטן יותר, קטן כמו שלכאורה נראה העניין שהוא מייצג. לכאורה. הוא עצמו חושב שמדובר פה בקלקול שנוגע לאיכות חיי הרבים.לכן הוא דורש שהרבנות הראשית היא שתשלם למשגיחים את שכרם. המדינה כבר הסכימה, אבל איזנברג מבקש שההסכמה תירשם כהוראת בית משפט. "שאימת הדין תהיה עליהם". לצורך העניין הביא איתו לירושלים גם את עורכי הדין מרדכי ונחמה ציבין, פעילי התנועה.
ציבין גם מופיעה עם איזנברג לפני בית המשפט ומדי פעם טוענת בעתירות התנועה. איזנברג מקפיד תמיד לטעון ולייצג את עצמו וציבין את האחרים. עוד לפני כניסת השופטים, רוכן איזנברג אל המתמחה של אב בית הדין מישאל חשין, שחלילה לא ירשום אותו כעורך דין בפרוטוקול. הוא עדיין לא. "אני מאוד מתרגש, בעיקר לפני חשין, הוא כל כך לא צפוי". חשין אחראי לכך שקסם העליון שבה את איזנברג. כשהגיע לכאן לראשונה, נקלע לאולם שלו ולא זז ארבע שעות. הוא ראה החלטות שמתקבלות לנגד עיניו, שמע את האדם שמקבל אותן חושף את לבטיו ללא בושה. הם נפגשו שוב בוועדת הבחירות, כשאיזנברג עתר נגד שימוש בצווי 8 לתעמולת בחירות. שעה אחר כך חזר לשם כי שכח את הנייד. חשין ירד מתחת לשולחן לחפש לו את המכשיר.
אתה מפחד מחשין?
"פחדתי ממנו בתחילת הדרך".
לדעתו ראה מישאל חשין בעותרים הציבוריים אנשים שבאו לשרת אינטרס, לא לתקן נורמה שלטונית. "הרגשתי שבגלל הכיפה השחורה הוא שם אותי בהתחלה במשבצת של אלה שזורקים אבנים בכביש בר אילן". לאט לאט הופשר הקרח. כשאני שואל מי המבריק שבין השופטים, הוא לא רוצה לחלק ציונים, אבל בסוף מודה שזה חשין. "בסגנון הביטוי שלו, ברמת הכתיבה שלו". לדעתו גם הצליח לפענח אותו. לזהות חספוס חיצוני שעוטף רכות פנימית.
בהרכב שנכנס עכשיו לאולם השופטים חשין, בייניש וג'ובראן. קודם לכן אמר לי איזנברג כי כלפי חוץ יש לדעתו משחק בין חשין לבייניש. אני חושב שחשין רוכש חיבה מסוימת לאיזנברג. הוא שומע אותו באורך רוח לא אופייני, כאילו שלא רצה לקטוע את טיעונו של דרדק משפטי. קולו של איזנברג מינורי, מבויש משהו, אבל שוטף. בלילה הקודם התקשה להירדם, שיחזר בראשו את טיעוניו. הוא מנסה להביא תקדימים, אומר שבקריית שמונה כבר מעסיקים משגיחי כשרות כעובדי מדינה.
חשין: "עוד עובדי מדינה? זה אסון. טוב אם יעסיק אותם קבלן, כמובן מישהו שאפשר לסמוך עליו כמו האדון איזנברג למשל".
איזנברג: "אני מבין שכבודו לא רוצה לראות אותי פה יותר".
חשין : "התכוונתי לבן דודו, לאיזנברג הקבלן".
השופט ממשיך ואומר כי באמת השתומם כל השנים איך המשגיחים מקבלים כספים במישרין מהמושגח. יש לו חברים המשלמים למשגיחים והוא שומע סיפורים, "דברים לא בריאים, שעל פניהם גוון ירוק של מחלה", הוא משלח איור לשוני. בסופו של דבר נדחה המשך הדיון ב-60 יום שלאחריהם על המדינה לדווח כיצד התקדמה בעניין נושא העתירה.
איזנברג מרגיש שהניצחון בדרך, שבג"ץ לא ישחרר את הקייס הזה בלי פסיקה לטובתו.המפגש עם בית המשפט מרגש אותו,סוחט אותו. "אתה מנסה להשקיע את כל כולך ולפעמים אתה יוצא מפה מובס. היו כשלונות, היו עלבונות, אבל למדתי לרוץ לטווח ארוך". אתה מפחד כשאתה עומד שם מולם? "בוודאי, אתה לא רוצה ליפול, אתה מרגיש שליחות, אתה רוצה שיכבדו אותך, ויש לך עסק עם אנשים משכילים ביותר. מחצי מילה הם מבינים שני משפטים". איזה ביטוי פיזי יש לפחד שלך? "סימנים שלפני התקף לב". באמת . . . " אתה מרגיש כאילו החום שלך עולה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשעות הצהריים מידלדל בית המשפט. טלי פחימה כבר הלכה, לא ברור לאן, והדיון על דן חלוץ ניער מעליו את סקרני הבוקר. אלה השעות של מתקני העולם.יעקב הדרי,איש עם מגבעת שחורה ותיק מפלסטיק, הוא יושב ראש "ל"ב אח"ד", למען ביצור והאדרת החינוך הדתי. הוא ממקם לי את הגרשיים ואת ראשי התיבות בדקדקנות כבדת ראש, מנסה ללמוד מאיזנברג את סוד העתירות ואורך הרוח.
במוצאי שבת בא לביתו בבני ברק, עכשיו הוא בעקבותיו בעליון. משה-יצחק אוסדיטשר חתום על מסמכי היסוד של "התנועה להגינות שלטונית", אך הבל פיו של עמרי שרון הושיב אותו על כס יושב ראש המועצה הדתית בירושלים. איזנברג, שהגיש עתירה בעניין בחירת רב ראשי לירושלים, לא יודע אם לראות בו עמית או טורף. "באיזו חוצפה אתה לא עונה לי למכתבים?", הוא מטיח בו על ההתחלה. אבל אוסדיטשר,בניתור מרהיב,חומק מהסנוקרת. "גם אני חושב שצריך רב, אבל המעצור לא אצלנו", הוא הודף, "כולם סובלים כדי שלשני לא יהיה". איזנברג: "הנה דוגמה לפוליטיקאי", הוא מבאר לי.
החברות ביניכם כובלת אותך?
"זאת בעיה, אבל הוא יבין שאם לא יפעלו, אני אצטרך לפעול".
בצהרי יום רביעי מבעבעת הכנסת כי אין מחר. יש לסגור, לחתום, לחתוך. הבטחות בעל פה לא חוצות כאן את הוויקנד. רוכלי הקומבינות פרשו רשת במסדרונות. זרוק חכה, דוג לך ח"כ. בשעות האלה נפרד גם איזנברג זמנית מהתום שלו. עם ציבין הוא עומד במזנון, מנסה לעשות לו ח"כ. הוא מבקש לקדם את "השומרוני הטוב", חוק שבא לעודד חברות לתרום לעניים מזון שתוקפו עומד לפקוע. ההצעה מבקשת לקבוע שאם מישהו ישתמש ויינזק, אבל לא תוכח רשלנות פושעת, לא יועמדו החברות לדין. מחכים ליולי אדלשטיין, תופסים את איוב קרא, מנסים לשכנע את אפללו.
אתה לא חושש שהמעשים יכולים לעורר התנגדות, אפילו פיזית?
"זה יכול להגיע לזה, אבל בתחילת הדרך אמרתי שהמדד להצלחה יהיה כמות השונאים. וברוך השם יש שונאים".
ואם לא באלימות זה יכול להסתיים לפחות בשברון לב?
"שברון הלב כבר קיים. אני מטפל בנישה כה חיובית, איפה האלפים שיעזרו לי?".
בדרך כלל מתקני עולם כמוך גמרו לא טוב.
"ברוך נאדל. . .".
בסוף הם הפכו לקוריוז מנדנד.
"זה גורלו של אדם שרוצה לתקן ואני לא קורא לעצמי מתקן עולם".
אז מה אתה, דון קישוט?
"אני מרגיש דון קישוט, אבל אני גם משיג דברים. דון קישוט ההוא לא השיג כלום".
אז אתה הילד עם האצבע בסכר?
"תקופה מסוימת הוא עצר את המים, לא?".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
