 |
/images/archive/gallery/262/870.jpg רויטל ויטלזון.
 |
|
|
|
|
| רויטל ויטלזון התעוררה בבוקר שאחרי השבע ברכות והבחינה שהמקרר ריק, כל הבגדים בכביסה והבית נראה כמו דיר חזירים. אז למה אף מדריכת כלות פולניה לא הזהירה אותה מראש? |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רויטל ויטלזון-יעקבס
10/3/2005 8:30 |
|
|
|
|
|
|
|
וייגמרו ימי החסד והשבע ברכות, והנה את מוצאת עצמך מתעוררת בבוקר, לצידך יש כלום (הוא בורח מהר לעבודה כדי שלא תתפסי אותו מוקדם בבוקר) והבית כולו שלך. את הולכת להתקלח אולם אבוי, לא נותרו לך תחתונים נקיים בארון. באופן מיידי את מתקשרת לאמא שלך וצורחת עליה שתצא מהאופוריה. נגמרה החתונה, נגמרו החגיגות והגיע הזמן שתעשה כבר כביסה.
משם את ניגשת למקרר ומגלה לבהלתך שהתכונה המרכזית שלו, מלבד היותו גדול, שהפריזר שלו למטה ושהוא מתאים למיקרו ולמדפי הנירוסטה מאיקאה, זה שהוא ריק. הייתי חושבת לגשת ולקנות מצרכים, אולם כיוון שעברתי מהעיר אל הכפר ולא מצאתי בבית שום פנקס עם תלושים לבקבוקי חלב ומכסות ביצים, לקחתי את האוטו ונסעתי לסופר הסמוך. בקניון רמת אביב. קניתי את מה שהיה נראה כמצרכים החיוניים והבסיסיים ביותר: במבה, 4+1 שוקולד פרה, מטאטא לילדים בוורוד נצנים ופופ-אייס קפואים.
חזרתי הביתה ופתאום התובנה ניחתה עלי - זה הבית שלי. אין פה אימא או לחילופין עוזרת ניגרית. אם לא אתחיל לבשל, לקרצף, להבריק ולקטר, אני עלולה להיכשל בתפקידי כפולניית-על מתישה.
לא ידעתי מאיפה להתחיל. יש את הדברים הברורים שאותם ניתן לראות מיד, אך מה עם המגירות בשירותים אותן אני נוהגת לפתוח אצל חברים? ואם מישהו יחפש
בארון קפה ויראה שיש לי רק פתי בר ולא עוגיות חמאה ושקדים של הלחמי? לאן אוליך את הבושה?
כל אותו הזמן הרגשתי תחושה מעיקה וכואבת מהגב. מהנקודה שבאמצע השכמות (איפה שתמיד אי אפשר להגיע כשמגרדים). רצתי למראה, ושם גיליתי שצמחה לי פולנייה קטנה, והיא לא מפסיקה לדבר: "זה בית או דיר חזירים?", "זה מה שאת מכינה? שניצלים? חוכמה גדולה, איך תוכיחי שזה לא מאמא עוף?", "עם החולצה הזאת את מתכוונת לשלוח אותו מחר לעבודה? מה עם גיהוץ קל ועמלון?", "אוי, אם העציץ כבר מצהיב, פלא שמריחים את הפח בכל הבית?", "בית בלי פירות וירקות טריים? מה, את מנסה להיות אלמנה עוד לפניי שהתחתנת?", "מה עם ארון תרופות קטן לכל המיגרנות שאת הולכת לעשות לו?", "מפה אני רואה מה הולך לך מתחת לספה, קדימה, אל תתעצלי!".
נכון, תמיד אמרו לנו שהכול משתנה אחרי שמתחתנים, שזה אחרת לא לחיות לבד, ושהשנה הראשונה לנישואים היא הכי קשה. רק שלא אמרו לנו שאת הולכת לחיות עם עוד פולנייה ששומרת את כל רגשות האשמה והביקורת העצמית הנוראית של נשות, רעיות ואמהות העולם. זה פשוט נופל עלייך כרעם בעת טיול קיץ בגינה המרכזית של ורשה.
כל זה, אגב, לא כתוב בספר הדרכת כלות של רחל נריה, לא של הרב אבינר וגם לא של צוהר. אולי ב"צאנה וראינה"?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
מהיידיש באהבה
|
|
|
 |
|
|
|
בפעם האחרונה רק היינו עסוקים בקללות ואיחולים מפלצתיים אולם, יש גם מעט מן האור, להלן מבחר ברכות (משעשעות לא פחות):
"זיי געזונט" - תהיה בריא (להתראות).
"אין א מזלדיקער ש(ו)עה" - בשעה טובה ומוצלחת.
"אין גיכן ביי אייך אפצוגעבן" - בקרוב אצלכם.
"דיר צו לענגערע יארן" - תיבדל לחיים ארוכים.
"זאל דיר גאט געבן א לייכטע קרענק און א גוטן דאקטער" - שאלוהים ייתן לך מחלה קלה ורופא טוב.
ברכה לאחר שתינוק עושה גרעפס: "א גרעפצעלע ארויס, א גנזונטעלע אריין" - גרפץ יצא - בריאות נכנסה.
(מתוך: שנשמע בשורות טובות, יוסף גורי, האוניברסיטה העברית).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קול קורא
|
|
|
|
|
|
|
לכבוד פורים נערוך כאן את מצעד " עשר פולניות הברזל". נותרו שני מקומות פנויים. הצעות ניתן לשלוח למייל revitelzon@walla.com | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
