 |
/images/archive/gallery/149/432.jpg הרב כדורי. צילום:
פלאש 90  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר לומד מסיכום חייו של יעקב אבינו כי חיים ארוכים ומרובי שנים אינם הערובה היחידה לאושר |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
23/12/2004 15:05 |
|
|
|
|
|
|
|
בטפסים רשמיים רבים קיים סעיף מקום המגורים. לעיתים כתובת זו היא מנוכרת, זרה וחיצונית לאדם. לעיתים היא רק מקום להניח את הראש, את הגוף, את החפצים.
דמיינו לעצמכם כי כותרת הסעיף היתה 'מקום חיים'. האם היתה לדבר משמעות כלשהי בעיניכם? מקום חיים הוא מקום הטעון במשמעות, בהזדהות, בסוג של אינטימיות וקשר. לא אחת ניתן לשמוע אדם שאומר: "אני גר ב..., אבל חי ב...".
בפרשתנו, אנו מוצאים את שלב הסיכומים בחייו רוויי התלאות של יעקב, 147 שנים אותן הוא מסכם בעמדו לפני פרעה: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מ"ז ט).
ימי מגוריו של יעקב ארוכים הם, אך ימי חייו – מעטים ורעים. האנושות קראה תיגר מאז ומתמיד על גורלה האכזרי, על הכיליון. מאמצים רבים הושקעו, מושקעים ויושקעו על מנת לנצח את המוות ולדחות את הקץ. החיים הם מרוץ מטורף, שבו כל אחד מהאצנים מבקש להגיע אחרון אל קו הסיום.
תוחלת החיים המתועדת בתחילת ספר בראשית, בדורות הראשונים שלפני המבול, היא בטווח גילאים של כאלף שנה. בזמן המבול ירד הממוצע לכשש מאות שנה. לאחר המבול, בדור הפלגה, מדובר על ארבע מאות שנה. האבות, מגיעים לסוף ימיהם בגילאים שבין מאה למאתיים שנה. זוהי הידרדרות ברורה וניכרת לעין.
מימי רומא ועד ימי הרנסנס התקצרה תוחלת החיים הממוצעת, עד שהגיעה לשפל של כשלושים שנה. במאה העשרים עלתה תוחלת החיים בהתמדה, ואנשים חיים יותר ויותר, ככל שעוברות השנים. כיום, עסוקה הרפואה בהארכה נוספת של חיי האדם, ובהתמודדות עם מחלות שונות שהופעתן נגרמת כתוצאה משרידותו הארוכה יותר של הגוף האנושי. מחלות ניווניות שונות במערכת העצבים, כמו גם מחלות לב וסרטן מופיעות לראשונה בהיקפים כאלה, בשל העלייה בתוחלת החיים.
כאן ניצבת במלוא כוחה השאלה המרכזית הנובעת מיכולתו המרשימה של העולם המדעי: מה טיבם של אותם חיים ארוכים? מה מידת איכותם? מה עושה האדם בכל הזמן הרב שהוא מקבל?
מחד, הדבר פותח צוהר לאפשרויות חדשות, לקריירה שנייה ושלישית, לבילויים, להרחבת הידע. אך מאידך, צצים קשיים חדשים, כמו כמות המשאבים העומדת לרשות האוכלוסייה המתרבה, פינוי המקום לצעירים. ובעיקר, מהו 'טעם החיים' של כל אותן שנים ארוכות?
מחקרים מוכיחים כי לאיכות החיים, לתחושות האישיות של המתבגר, השפעה רבה על אורך חייו.
בבואו לסכם את חייו הארוכים, טורח יעקב אבינו לציין שחייו עברו בליווי של מלאכים ובהשגחה של האל: וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה: (בראשית מ"ח טו).
ועם זאת, היו אלה חיים מעטים ורעים. לא רק גיל האדם רלוונטי בתשובה לשאלה "בן כמה אתה", אלא בעיקר טיב ואיכות החיים: "כמה שנים אתה חי?".
בידי כל אחת ואחד מאיתנו לנסות ולכלכל את חייו, לאתגר את עצמו ולמלא את שנותיו בחיים. להתייחס אל מהלך חייו בחיוך ובחיוב, לקוות לזכות לא רק בחיים ארוכים, אלא גם ובעיקר בחיים של אושר ומשמעות. "עד מאה ועשרים" - זו הברכה המסורתית בה מברכים אדם מדי שנה ביום הולדתו. "עד מאה ועשרים של חיים טובים ומהנים" – זו הברכה הנכונה יותר לאור דברי יעקב לקראת צאתו מהעולם.
דוד אנסבכר, חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
