 |
/images/archive/gallery/130/813.jpg שלהבת חסדיאל
ארכיון  |
|
|
|
|
| קוראים לה שלהבת חסדיאל והיא תופעה. אשת תקשורת חרדית שידה בכל: כתבת פוליטית בדימוס, עורכת מגזין לייף-סטייל, מגישת תוכנית צרכנות ברדיו קול חי ומשתתפת בתוכנית דת בערוץ 1. את אורח החיים הזה היא מבצעת כאקרובט. לא שוברת את גבולות האסור והמותר של החברה החרדית, ויחד עם זה לא מוותרת על הקריירה והחיים הטובים. מעמד בינוני חרדי, היא מגדירה את חייה |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רותי קדוש, המגזין
20/12/2004 10:29 |
|
|
|
|
|
|
|
השדרנית והעיתונאית החרדית שלהבת חסדיאל לא אוהבת שממקמים אותה במשבצת "חרדית המחמד" של התקשורת. "יש לי מה להגיד, אבל אני לא מייצגת את המגזר החרדי אלא מדברת בשם עצמי, ומקווה שאני עושה את זה באמונה", היא אומרת.
את דרכה הייחודית בתקשורת היא מפלסת בעזרת השם כמובן, אבל לצדה עומדות גם גישתה, דעותיה והופעתה החיצונית הנאה (הגם שאין בה רבב דוסי) השונות בתכלית מאלה הנשמעים ונראים בק"ק (קהילת קודש) בני-ברק ובשאר השטעטלים החרדיים.
חסדיאל, בת 34, חתומה על רזומה תקשורתי מגוון. היא מגישה תוכניות בנושאי צרכנות ואיכות חיים (בימים א' וג' ב-9:00 בבוקר) ברדיו קול חי, והיא עתידה לערוך ולקריין בקרוב ("היו ניסיונות מסוימים למנוע קריינות נשים, שלא בצדק, לנשים רק אסור לשיר") את מהדורות החדשות העצמאיות של הרדיו החרדי. עד לא מכבר היתה הכתבת בכנסת והכתבת הפוליטית של "יום ליום", עיתונה של ש"ס, ושל השבועון החרדי "בקהילה", וככזאת היתה העיתונאית (אשה) היחידה שנכנסה ויצאה בחדרי
הסיעות החרדיות בכנסת, הסתודדה עם מקורבים ויועצים בחצרותיהם של רבנים ופוליטיקאים והבקיעה בנוכחותה את מעוז הגבריות, הפוליטי והתקשורתי, של העולם החרדי.
היא הגישה גם תוכנית ראיונות פוליטית-אישית ברדיו קול חי ואירחה בה פוליטיקאים מהשורה הראשונה ובהם אריאל שרון, בנימין נתניהו, אורי זוהר ("זה היה ראיון ראשון שהוא נתן, ועשה כותרות רבות"), ערכה מגזינים לנשים, כתבה בעיתונות החרדית והחילונית והשתתפה בקביעות בתוכנית הטלוויזיה האקטואלית "המטבחון" של דן שילון ("מילאתי בבת אחת שתי פונקציות, אשה וחרדית") ועוד.
"יש לי אופי מרדני, אני נצמדת לקצוות אבל בכל זאת נשארת בתוך המחנה. מעולם לא צעדתי בתלם הקלאסי המיועד לנשים חרדיות, אך אני נאמנה לאורח החיים שלי, לקיום מצוות ולגדרים הלכתיים. הדרך שבה בחרתי אינה מתאימה לכל אחת, אני מרגישה וכך גם אומרים לי שאני מסמנת שינוי, מובילה ומשפיעה חברתית בחברה החרדית, ולבאות אחרי יהיה הרבה יותר קל", אומרת חסדיאל.
את מגדירה את עצמך פמיניסטית?
"אני לא נושאת דגל פמיניסטי ולא עסוקה בהגדרות אלא חיה את חיי. בבית אנחנו משתדלים לקיים אורח חיים שוויוני. לא התאים לי להתחתן עם לומד תורה שמבלה את כל זמנו בכולל. אני צריכה שתהיה לי משענת, שלא ארגיש שאני סוחבת לבד את העגלה, אם כי השכר שאני מביאה הביתה משמעותי לפרנסת המשפחה".
יכולת להצטרף לשינוי עם דעות כאלה.
"לכם החילונים יש סטיגמה מוטעית על החרדים. בסך הכל אמרתי שמי שלא מתאים ללמוד שייצא לעבוד. אם הבן שלי ירצה ויהיה מסוגל להיות תלמיד חכם וזה יהיה כל עולמו, הדבר בהחלט יגרום לי נחת, אבל אני לא אתמוך בבטלה סמויה. אני חושבת שצריך לתת לבנים כלים, שיהיה להם מקצוע והם יוכלו למצות את הפוטנציאל שלהם בבוא הזמן".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אקשן וריגושים
|
|
|
 |
|
|
|
ייתכן שהשם שנתנו הוריה לבכורתם בלידתה, שלהבת, כשם הגרעין שאליו השתייכו בתנועת הנוער החרדית עזרא, היה אות וסימן לאופי המתלהט שלה. "אני כזאת מתלהבת, חיה, תוססת וצריכה לשמור על האש בשלהבת", היא צוחקת.
לפני נישואיה נקראה שלהבת שפירא, והיא גאה לציין את הייחוס החסידי המשפחתי שלה, נצר לרב מאיר שפירא מלובלין "מחולל הדף היומי" (לימוד גמרא גם ליהודים שאינם לומדים בישיבות). ככל נערה חרדית היא למדה בבית-יעקב בבני-ברק, אבל רגע לאחר שסיימה את הבגרויות החלה להתוות את דרכה העצמאית. שירות בצבא מעולם לא היה אופציה מבחינתה, לכן היא עלתה לירושלים והתנדבה במשך שנה ביד שרה, לקדם את יחסי הציבור והתקשורת של המוסד, ונדבקה ב"חיידק התקשורתי".
זה לא שהיא לא ניסתה להיות כמו כולן, אבל לאחר כמה חודשים במכללה להוראה בירושלים מיהרה להסתלק מהמסלול המסורתי לצעירות חרדיות, נרשמה ללימודי תקשורת באוניברסיטת תל אביב, השתתפה במחזור הראשון של בית-הספר לתקשורת כותרת ("ליריב בן-אליעזר המרצה שלי שהופתע לגלות שאני חרדית אמרתי ש'שכחתי את הקרניים בבית'") והשלימה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן, במדע המדינה, בכלכלה ובסוציולוגיה.
בחרת מסלול לא שגרתי.
"כן. בית-יעקב אינו מעודד לימודים אקדמיים. אני היחידה מהמחזור שלי שהלכה ללמוד אוניברסיטה. רמזו לי ואיימו עלי שזה עלול לפגוע לי בשידוך, אבל משום מה לא דאגתי לשידוך. ידעתי בבירור שהוראה זה לא בשבילי ותמיד נמשכתי ל'נושאים גבריים', אז מרדתי קצת, ובמסגרת' המותר' פניתי לדרך שתאפשר לי למצות את היכולות שלי בתחומים שיעניקו לי את האקשן והריגושים שלהם אני זקוקה, ובמקום להיות ממורמרת להיות מסופקת. אני מניחה שלנשים אחרות הנשואות לבני תורה ואמהות לשמונה ילדים, שרבות מהן אני מכירה מקרוב, זהו המצב האידיאלי. לאופי הפעלתני שלי זה לא מתאים. מאידך, אני לא רוצה שיגידו: 'תראו אותה, הלכה ללימודים אקדמיים ותראו מה יצא ממנה', אלא להוכיח לעצמי ולחברה שאני יכולה לעשות את מה שאני אוהבת ולא להיות רק מורה וגננת, ועדיין להישאר יהודייה כשרה שומרת תורה ומצוות. אני מאוד אסרטיבית ושאפתנית, אני רוצה לעשות קריירה, להשפיע ולהצליח, ולא תמיד קל להתמודד עם החברה החרדית. כאן לא מקבלים את הדברים בקלות".
היא נישאה ב"איחור ניכר", ביחס לחברה החרדית, בת 23 והאחרונה מכל חברותיה לכיתה בבית-יעקב שעמדה מתחת לחופה. בדרך הדפה כמה וכמה הצעות לשידוך עד שהופיע המיועד, עו"ד יאיר חסדיאל, יהודי חסידי כשר, לשעבר תלמיד ישיבה, ששירת בצבא, למד משפטים, משמש כיום יועץ משפטי של עיריית בני ברק וגם משתתף כאחד הכותבים במדור הסאטירי "אפעס" של ידידיה מאיר במוסף "הארץ" וככותב תסריטים ובהם "החצר", הטלנובלה החרדית הראשונה, והסדרה המצליחה "מעורב ירושלמי".
"אמרו לי שהוא משכיל, פתוח, משתייך לחסידי גור וצעיר ממני בשנה. מן ההתחלה היה בינינו קליק, כעבור שבועיים התארסנו ולאחר כמה חודשים נישאנו, למרות שאנחנו שונים מאוד באופי, הוא שקול ומיושב ממני".
לבני הזוג שלושה ילדים: אביעד, בן עשר, אור חנה, בת שמונה, והלל רחל בת שנתיים. "כשהתחתנו בעלי ידע שאני לא אהיה בלבוסטה שתחכה לו עם ארוחת צהריים מוכנה כל יום. אני נעזרת במטפלת יומית, אך למרות שהקריירה מאוד חשובה לי, חשובים יותר הבית והילדים", היא חורצת כמי שיודעת את השפעת מלותיה בחברה המקדשת את המשפחה כערך.
מה עם הרחבת המשפחה?
"זה נושא שלא מדברים עליו בפרהסיה. יש נשים חרדיות שבוחרת ללדת כל שנה, אני החלטתי לנהל אורח חיים מסוים, לעבוד ולהרוויח למחייתי ולהקים בית לפי הסטנדרטים שלי, אבל אני לא קוראת לזה תכנון המשפחה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אסתטיקה , פוליטיקה וצניעות
|
|
|
|
|
|
|
ביתה המשופץ והמעוצב בבני-ברק, שכיכב במדור עיצוב במגזין "סטייל אלגנט" שבעריכתה, שונה מאוד מבתים חרדיים צפופים ודחוסים ומזכיר יותר דירה צפונית עם תוספות הכרחיות של ארון ספרים יהודי, שני כיורים, שני תנורים וכלי הכסף והיודאיקה.
בבית יש מחשב ואינטרנט המשרת אותה לצורכי עבודה. אינטרנט לילדים? חס ושלום, רק משחקי מחשב, סרטי וידיאו ודי-וי-די של המגזר. אגב, מכשיר הטלוויזיה בביתה אינו מוסתר בארון, אלא מהבהב בגלוי, גם כדי שהמשפחה תוכל לצפות באמא שלהבת, שמגישה פינה קבועה בתוכנית הדת של נחום לנגנטל בערוץ 1. "בעלי לא צפה בתוכנית, הוא לא מסוגל לראות אותי בטלוויזיה", היא מגחכת.
חסדיאל, מודעת להופעתה החיצונית הנאה, מרבה להתלבש בבגדים שחורים (כולל גרביים שחורות ואטומות, עקבים מרשימים, תכשיטים וטלפון סלולרי שאינו מפסיק לצלצל), וחובשת לראשה פאה משובחת בגוני בלונד שטני. "כשהתעורר הבלגן של הפאות הלכתי כמה ימים עם קסקט, עד שהתברר שהבעיה היא בשיער טמא מהודו. אצלי אין בעיה כי זו פאה העשויה משיער נשים, והיא דקה וקלה ועולה 2,000 דולר", היא מסבירה.
שלוש פעמים בשבוע היא מתאמנת בחדר כושר, ובלילות היא צועדת כשעה ברחובות בני-ברק (בין אחת לשתיים לפנות בוקר) כדי לאזן את המשקל עם ארוחות גורמה במסעדות (כשרות למהדרין) מחוץ לבני-ברק ובנסיעות לחו"ל. כמותה גם חבריה ומכריה (עם חבריה נמנים בני הזוג ידידיה מאיר וסיוון רהב, כתבת ערוץ 2, קובי אריאלי ואחרים). "אפשר לומר שאנחנו משתייכים למעמד הבינוני בחברה החרדית. מדובר בקבוצת אנשים עובדים, מרוויחים ובעלי אמצעים שמודעים לכל מה שקורה בחוץ: ליופי, לאסתטיקה, לטרנדים, ומאמצים את סגנון החיים הזה", היא מספרת.
בתקופה שעשתה לילות כימים ככתבת בכנסת, הח"כים החרדים, כמו גם אנשי הסוד של הרבנים בחצרות למיניהן, התייחסו אליה, לדבריה, כאל אשת תקשורת לכל דבר, לא 'מידרו אותה' אלא להפך, העניקו לה סקופים וידיעות חשובות שהתנוססו גם בעמודים הראשונים של העיתון (החרדים בקואליציה או החרדים מפילים את הממשלה, תומכים או לא בתקציב ועוד). היא סיקרה באופן שוטף את משפטו של אריה דרעי ("אדם מוכשר שעוד ישוב לזירה הציבורית"), אך בשל היותה אשה נאלצה להתמודד עם מגבלות, והיו לא מעט כאלה.
לדוגמה, היא לא הורשתה להיכנס אל קודש הקודשים, מועצת גדולי התורה, באירוע חשוב אחר נמנע ממנה לטוס במסוק עם הרב עובדיה יוסף, ושנים אחדות התפרסמו הידיעות והכתבות שלה בעיתונות החרדית ללא קרדיט, שמא יגלו הקוראים שמדובר באשה. בהמשך היא חתמה כ"ש.חסדיאל" ("בטח חשבו שהאות שי"ן זה שלמה") שהפך ל"ח.שלהבת", עד שמעסיקיה התרצו והתירו לה להופיע בעיתון בשמה המלא רק כדי לשוב ולהשמיט אותו כשדיווחה, רחמנא לצלן, מוועידת רבני אירופה, וגם זאת לאחר שנדחפה אל עזרת הנשים. "אמנם אני לא מחפשת תהילה, אבל זה מאוד מעצבן, אחרי הכל צריך לבנות את השם בתקשורת".
יש צנזורה? דברים שאסור להגיד בתקשורת החרדית?
"בעקבות השתתפותי, שוב כעיתונאית חרדית יחידה, בכנס של עיתונאים וח"כים ישראלים ופלסטינים ברודוס, עודדתי את הדיון בנושאי שלום ופלסטינים בתקשורת החרדית. בזמנו זה נחשב מהפכני, כמו גם ראיונות עם ח"כים שמאלנים או העיסוק בחוקה, שהחרדים מתנגדים לה אוטומטית. "בתקשורת החרדית לא מדברים על נושאים בעייתיים. אונס, למשל, הוא דבר שאינו קיים. התקשורת נתפשת אצלנו גם ככלי חינוכי ולכן לא מדברים, כותבים או מראים את הכל. בעיתון שאני עורכת אני עוברת על הכל, כולל מודעות, לוודא שאין תמונות של נשים. זה לא קל לעשות עיתון בלי צילומי נשים".
למרות הדרך שעברת, את עדיין יכולה לבצע את עבודתך מ"עזרת הנשים" בלבד. את לא מרגישה שיש כאן חוסר הגינות, מעין מס שפתיים?
"אני לא רואה את ההתנהגות הזאת בהקשר של הפרד ומשול, מטרתה לשמור על הצניעות. צניעות היא ערך עליון בחברה החרדית ונתפשת כדבר טבעי. גדלנו בנפרד בנים ובנות, נשים וגברים, וכל זה נועד לשמור עלינו מפני הידרדרות".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החיים הטובים
|
|
|
|
|
|
|
זמן קצר לאחר לידת בתה השלישית פרשה מהסיקור הפוליטי. גם היא, כמו מושא כתבותיה בעבר, הפוליטיקה והפוליטיקאים החרדים, מלבה את האש כשהמפלגות בקואליציה. המעבר לאופוזיציה מכבה את התבערה ומפיל עליה שעמום. "עובדים על ריק", היא מסבירה.
רק השתעממת או שגם נגעלת מההתנהלות הפוליטיקה החרדית?
"שאלה קשה". בכל מקרה היום, במקום להתעסק באלי ישי ("איש מקסים, אבל לא מספיק כריזמטי, לעתים הנחמדות שלו בעוכריו"), לדווח על הסחטנות של ליצמן ("מייצג נאמנה את בוחריו") או להקשיב לרהיטות של גפני ("פרלמנטר מעולה"), היא מתמקדת בעיקר בעיתונות של החיים הטובים.
בתוכנית הרדיו שלה היא עוסקת בנושאי צרכנות ומסייעת במתן פתרונות לבעיות צרכנים. "השם שלי מטיל אימה על בעלי העסקים, אבל זה מצער שרק התקשורת מרתיעה אותם מלפגוע בצרכן פשוט". התוכנית סוקרת גם מוצרים חדשים, פטנטים וטרנדים למיניהם המעניינים גם את החברה החרדית, כשהפופולריים ביותר הם דיאטות ורפואה אלטרנטיבית.
גם במגזין הכרומו "סטייל אלגנט" שבעריכתה היא מקצה אינצ'ים רבים לנושאים שלא היו מביישים את ערוץ החיים הטובים כמו יינות, מסעדות, מכוני כושר, הפלגות נופש, בשמים, אופנה, מכוניות ושעונים, והכל כשר למהדרין, התמחות שמכשירה אותה כבת-סמכא בעיני החברות הכלכליות הנעזרות בה כדי לקרוא את הקודים של החברה החרדית ולשווק בהצלחה רבה יותר את מוצריהן. ההתמקדות בצרכנות ואיכות חיים מזמנת לה נסיעות תכופות לחו"ל: לאיטליה, לספרד, לקזחסטן.
לפני שבועיים שבה מביקור בן שבוע בניו-יורק לסיקור תערוכת המזון הכשר הגדולה בעולם. "אין מה לומר, החיים שלי היום יותר נוחים. כשהייתי עיתונאית פוליטית עבדתי ימים ולילות, נסעתי בלילות מירושלים לבני-ברק לאחר דיונים בכנסת, ותמיד הייתי חייבת להיות מעודכנת. היה קשה, אבל אני בטוחה שעוד אחזור לפוליטיקה".
יכול להיות שתחצי את הקווים?
"אני אוהבת את הפוליטיקה, אבל אני לא בטוחה שאתאים להיות פוליטיקאית. אני רגישה מדי".
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
