 |
 |
|
|
| ואם כבר לבד אז שיהיה במסיבה |
|
|
|
| אפרת ליבמן הלכה למסיבת חנוכה של דתיים. היה דיסקו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בטח שהלכתי למסיבה ב"יוקה בר" ביום חמישי בלילה (יותר כמו שישי בבוקר), יש מישהו שלא הלך? כשקיבלתי את המייל עם ההזמנה למסיבה, לא היתה לי אפילו התלבטות, כולם אמרו שכולם הולכים, שיהיו מלא בחורים שווים, שיהיה כיף, נרקוד, נשתולל, ובכלל זה יום חמישי מצב רוח חופשי, זה כבר סוף השבוע ומחר יום שישי. וביום שישי אתם יודעים, נלך לבית כנסת, נתפלל, נשיר "לכה דודי" ולא נחשוב על זה שאתמול בערב פיזזנו בריקודי דיסקו על רחבת ריקודים רווית אלכוהול במסיבה שהמוזמנים
הרשמיים שלה היו רווקים דתיים בלבד. ולחשוב שבכל שנות התיכון במדרשה הטיפו לנו שאנחנו לא כמו החילוניות הריקות האלה שכל מה שמעניין אותן זה פאבים ודיסקוטקים, שאנחנו מתעסקים במהות, בתוכן. הלכתי למסיבת ריקודים.
אני רואה בעיני רוחי את כל הטוקבקיסטים מפוקקים את פרקי אצבעותיהם ומתכוננים לכתוב שאני וכל מי שהיה שם לא דתיים, שכל מי שרוקד דיסקו ועוד מעורב הוא עוכר ישראל, ואנחנו, כולנו, חוטאים ומחטיאים, ומה זה בכלל קשור ליהדות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מסיבה כשרה. צילום: אתר דוסיבות.
|
|
|
 |
|
 |
|
יותר טוב מבליינד-דייט
|
|
|
 |
|
|
|
אבל חכו רגע, מה באמת עשינו שם? בילינו בדיסקוטק של דוסים. ים של כיפות סרוגות קופצות בענני עשן כזה שמפזרים בדיסקוטקים. אולי היו גם דתל"שים שהגיעו עם החברים שעוד לא חצו את הקווים, אבל אפילו הדתל"שים שהיו שם היו דוסים. כי כנראה שאפשר להוציא אותנו מהמדרשה, מהמכינה ומהאולפנה, אבל זה כבר טבוע בנו עמוק מדי.
וככה גם היה נראה הדיסקו שלנו – של ילדים טובים ירושלים, מרגש מעט יותר מדו"ח הספרניות הארצי בנושא "חידושים בניהול הארכיב והגנזך". אצלנו אין צורך במאבטח בכניסה לשירותי הנשים, אין ריחות חשודים מתוצרת פקודת הסמים המסוכנים, אפילו לא איזה "חגיגת" על הדרך. אני לא אתפלא לגלות שבאפטר פרטי היה מניין ותיקין של "שחרית", זה אפילו יישמע לי הגיוני. הכל כל כך בסדר, מודע, משוייך. אנחנו אפילו מינינו נהג תורן שישן אחר הצהרים ולא התקרב לאלכוהול (בירה "מכבי" - אפילו האלכוהול של דוסים!). הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יכולה להשתמש בנו לתשדיר הבא שלה. אולי גם בזה נשמש דוגמא לחילונים, אנחנו כל כך אוהבים לתת להם דוגמא.
אז למה הלכתי? כי כולם הלכו, חצי מהכותבים של NRG יהדות היתה שם. היו הסלבריטאים המקומיים שלנו שאנחנו כל כך אוהבים לבקר, והיצע ענק של רווקים מהמגזר, בעיקר. הלכנו כי נמאס לנו מבליינד דייט מתוצרת עזרת נשים שבישלה לנו הגיסה של השכנה שגרה ליד אחותה של מישהי מבית כנסת. נמאס לנו מהאוניברסיטה ששום דבר לא קורה בה, מפורומים שונים באינטרנט, מאתרי היכרויות ומשרדי שידוכים. בדיסקו של הדוסים, משאירים את העכבות אצל הסלקטור בכניסה והרבה יותר קל להכיר, לפגוש, להתחיל.
כולם כאן באותה רמה הדתית, אקדמאים, ופחות או יותר מאותה שכבה סוציואקונומית. מה שנשאר זה למקם את טווח הגילאים הרצוי (שנע בין 50-20, באחריות) ולהשתחרר.
פעם זה היה פשוט יותר, היינו שואלות שמלות לבנות אחת מהשניה ויוצאות לחולל בכרמים. במשנה (תענית ד,ח) אין תאור מפורט של השמלות ואם הלבן היה שקוף, קצר או צמוד. אבל אפילו הם מסכימים שלא היו ימים טובים יותר לעם ישראל.
תמונות מהמסיבה בדוסיבות.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | שם עט של עו"ד בת 27, רווקה בגמילה, בוגרת כתב העת היוקרתי "הצופה". דור שלישי ליוצאי גליציה בירושלים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
