 |
 |
|
|
|
|
|
|
| איציק סודרי לא קונה את העיסוק השטחי והפופוליסטי של התקשורת והפוליטיקה, על כל גווניה, בנתוני דו"ח העוני שהתפרסם השבוע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כמדי שנה, אנו עדים בימים אלה לאותה שיטת עיסוק, אופן סיקור והספינים התקשורתיים המוכרים של המפלגות השונות עם פרסום דו"ח העוניהשנתי.
התקשורת אינה באמת עוסקת בעוני והשלכותיו בצורה עניינית ועקבית, לאורך כל השנה, כפי שמצפים ממנה מתוקף תפקידה. התקשורת בסך הכל משלמת מס שפתיים חד-פעמי כשהיא מדווחת על דו"ח העוני בצורה שטחית ובדרכה הצהבהבה. לסיקור השנתי מגייסים אם חד הורית, מקרר ריק, ומשפחה על סף פינוי בצו מהבנק למשכנתאות.
הסיקור דומה יותר למשחק חי-צומח-דומם, מאשר לדיון אמיתי במיליון וחצי נפשות שחיות מתחת לקו העוני - תנו לי חד הורית ב-ס'(סימונה מדימונה) מקרר ריק ב-א'(אמקור) ורייטינג ב-ד'(דו ספרתי). בזאת, פחות או יותר, תם חלקה של התקשורת בנושא. מיד אחרי הכתבה הנ"ל, חוזרת התקשורת להתעסק בדברים האהובים עליה באמת: התנפלות על מאבקי עובדים, צייד חרדים, האדרה של עשירים ומפורסמים וכמובן, הנושא המדיני בטחוני.
האמת, קשה לצפות יותר מזה מתקשורת פרטית-מסחרית. לתקשורת כזו יכולות מוגבלות וקשה לה לטפל בצורה רצינית והוגנת בעוני, ולקיים שיח חברתי בנושא.
בשנים האחרונות התפתחה תרבות מחאה חברתית חדשה ומודרנית. מההפגנות ההמוניות תחת השמש הקודחת או הגשם השוטף, עוברת המחאה לאולפנים ממוזגים ומפוארים, בכיכובם של הסלב'ס בעלי ה"ארבע על ארבע" שבאו לנקות את מצפונם בגיוס תרומות וסיוע לארגוני צדקה למיניהם. באופן אישי, אני לא חסיד נלהב של הרעיון. ברם אני מאמין כי המטרה מקדשת את האמצעים. הרי בזכות אירועים מסוג זה ארגוני החסד מסתייעים בתרומות נכבדות.
המפלגות, הן אלה שבקואליציה וכל שכן אלה שבאופוזיציה, מפריחות סיסמאות ריקות מתוכן ואנחנו בציבור ובתקשורת בולעים אותן לתיאבון, אפילו בלי ללעוס. המפד"ל, שבתגובה לדו"ח העוני שעבר, טענה כי ממצאי הדו"ח שייכים לתקופת ש"ס בממשלה ובמשרד הרווחה, סומכת על זיכרונו הקצר של הציבור, ובזמן שהיא מזכירה לנו עד כמה נלחמה באוצר למזער נזקים, היא משכיחה עובדה מרכזית אחת: בתקופת ישיבתה בממשלה מצב העוני לא רק שלא נבלם, אלא אף הוחמר ומתאים יותר למצב במדינות העולם השלישי.
מפלגת העבודה, לעומת זאת, משגרת ספינים פוליטיים ומאיימת בהצבעת אי אמון בממשלה, שמשמעותה יכולה להיות הפלת הממשלה. קצת מוזר. כאילו התעוררו שם במפלגת העבודה בוקר אחד וגילו שביבי אינו דון קישוט ושרון אינו אמה תרזה.
אז הנה, אני מתחייב בזאת, קבל עם ועולם ובחסות NRG מעריב, כי במידה ומפלגת העבודה מפילה את הממשלה על רקע תוצאות דו"ח העוני, אני רץ לבוש חולצה של הפועל תל אביב ביציע המזרחי של אצטדיון טדי, פעולה שכמוה כריצה עם חולצה של כהנא-חי במחנה הפליטים ג'בליה.
במפלגת העבודה עדיין מעדיפים את ההנאה בלראות מתיישבים מגוש קטיף נעקרים מביתם ואדמתם, מאשר את פיתרון סבלם של משפחות העוני והמצוקה מהפריפריה.
מצביעי הליכוד מעיירות הפיתוח, אלו שהביאו את הליכוד להישג של 38 מנדטים, הראשונים לסבול ממדיניותה האנטי חברתית של מפלגת השלטון, הם ימשיכו להצביע לליכוד בהיעדר אלטרנטיבה, ודומים הם למוצא להורג שבוחר את כיתת היורים.
ובתוך כל ההמולה המעושה של פסטיבל העוני השנתי, נשכח נתון אחד ומרכזי – רוב העניים הם בכלל אנשים עובדים שמשכימים קום לעבודתם בשכר מינימום. בתקציב המדינה, אגב, יש ערימה גדולה של תופינים והטבות למעסיקים. ומה עם העובדים? שיגידו תודה שנותנים להם לעבוד. להתראות בדו"ח הבא.
הכותב היה דובר תנועת ש"ס.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
