 |
 |
|
|
|
|
|
|
| אפרת ליבמן, רווקה עם תובנות, ניתצה את הכללים ועברה לגור עם שותף ממין זכר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההורים שלי, ההורים שלו, האחים שלי, האחיות שלו, החברים שלי והידידות שלו מנסים לתפוס אותי כל פעם בארבע עיניים ולשאול אותי איך זה לגור עם שותף, ולא סתם שותף אלא לאון. החצופים שביניהם (כמו השכנה מלמטה, למשל, רווקה בת 48 שמאוהבת בלאון קשות) מוסיפים קריצה רבת משמעות. אז איך זה לגור עם שותף?
בגיל 22 עזבתי את המשכן המשפחתי ועברתי לגור בדירה שכורה. בגיל 25, מיואשת מהשותפות בדירה, חיפשתי דירה אחרת. הדירה של לאון היתה הדירה הראשונה שראיתי. רבנו כבר בשיחה הטלפון הראשונה. ידעתי שזו הדירה בשבילי.
בחרתי בדירה בכלל המיקום המהמם שלה, בגלל שכל מה שהיה חסר לי כבר היה בה וכל מה שהיה חסר בה היה לי. מין פאזל קוסמי. חשבתי שזה רמז מריבונו של עולם, שלכאן אני אמורה להגיע, פה יהיה לי טוב, כאן יפתחו לי הצ'אקרות החסומות ואנרגיות חיוביות ישתוללו בי. השותף שהתגורר בחדר לפני – התחתן וכך גם חמשת השותפים שלפניו. כשחושבים על זה, רק לאון נותר כאן שנה אחרי שנה, מלווה את שותפיו לחופה. אאוץ'.
קיוויתי שהברכה ששרתה על החדר תעביר עלי סיבוב. ידעתי שלשנינו, שני רווקים דתיים, יהיה קשה להתרגל לגור עם בני המין השני, אבל החברות שלי התעקשו ש"גם אם הוא עצמו לא פוטנציאל - בטוח יש לו חברים להכיר לך" ושהדירה שווה את זה ובכלל "עכשיו זה הקטע הכי חם בביצה – דירות מעורבות של דתיים". איך אמא שלי אמרה לי? "שותף זה לא בעל, לא טוב - לא כסף, תמיד אפשר לקום וללכת". בטח, לכן אני תקועה עכשיו בזוגיות של שני פולנים ששכחו לחגוג יום נישואין 50.
ככה נראה יום שישי טיפוסי כששנינו "עושים שבת" בדירה: הוא קם בשש, מרעיש כמו פלוגה של צה"ל במחנה פליטים, אני מנסה להתעלם מהרעש. הוא הולך לעבודה, אני ממשיכה לישון עד 11:30, אז הוא חוזר ומרעיש עוד קצת. אני מנקה את הדירה, הוא מבשל, אני מנקה שוב את המטבח. חצי שעה אחרי כניסת שבת (בתל אביב, בשעון קיץ) הכל מוכן. הולכים להתפלל, אוכלים אצל חברים שלו - אנשים מקסימים שהפכו להיות גם חברים שלי וחוזרים לדירה - כל אחד לחדר שלו.
משלמים ביחד שכר דירה לבעל הבית (בעגה הפנימית שלנו הוא מכונה "הכילי"), חשבונות, ועד בית. הוא עושה יותר כלים ממני ושופך את הזבל, אני עושה ספונג'ה ואבק ובעיקר שותקת, מאז הדיאלוג האחרון שהיה לנו:
אני: "תגיד, איך זה לגור איתי?"
הוא: "תעזבי אני לא רוצה לענות על זה, זה לא ייגמר טוב".
אני: “נו בחייך, כל הזמן שואלים אותי איך זה לגור איתך, תענה בחזרה!".
הוא: "החלק הטוב זה שאת נקייה, ושיש לך לב טוב".
אני: "ומה החלק הרע?"
הוא: "את רועשת, לא עושה כלים, ולא שופכת זבל".
אני: "סליחה? רועשת? אתה כל היום בטלפון, אף פעם לא שטפת את הדירה..".
הוא (קוטע אותי): "עכשיו נעלבת, ידעתי! אמרתי לך שאני לא רוצה לדבר על זה!".
אני: "אני לא כועסת ולא נעלבתי!"
הוא: "אז למה את צועקת?".
בעל בית קמצן, שכנה פסיכוטית ושותף אנטיפת, ממש התחלה של בדיחה גרועה. השבוע הארכנו את החוזה בעוד שנה.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | שם עט של עו"ד בת 27, רווקה בגמילה, בוגרת כתב העת היוקרתי "הצופה". דור שלישי ליוצאי גליציה בירושלים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
