 |
/images/archive/gallery/177/334.jpg צלילה,דתיים
צילום: משה אלפי  |
|
|
|
|
| הוא יוצא למסיבות ופאבים ומשתתף בערבי קריוקי, מתעדכן באינטרנט איפה המקומות החמים ולא נבהל מגופיות ומחשופים. בין לבין הוא חבר במועדוני צלילה וג'יפים ומטפח גיבורי תרבות. נא להכיר: הצעיר הדתי החדש |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
נאוה צוריאל, מוסף חג
30/9/2004 20:21 |
|
|
|
|
|
|
|
לא פחות מ7,000- כניסות
נרשמות מדי חודש באתר האינטרנט 'דוסיבות.' 'דוסיבות?' שילוב של שתי מילים: דוסים ומסיבות. אם הצירוף הזה נשמע לכם מוזר, אתם מוזמנים להמשיך לקרוא. באתר תוכלו לקבל עדכונים שוטפים על המסיבות והפאבים הכי איניים של המגזר הדתי-לאומי (כן, יש גם פאבים לדוסים.(! אם עברתם את הסלקטורים הסרוגים, תוכלו גם לבדוק באתר אם במקרה נתפסתם על ידי עדשת המצלמה במסיבה. בצילומים, שמועלים באתר לאחר כל מסיבה, נראים יוצאי החינוך הדתי משתוללים לצלילי מוזיקה רועשת כשאווירת ההוללות מתחלפת באווירה של שמחה דתית. במילים אחרות, חתונה ללא חתן וכלה מצד שני, עם הרבה חתנים וכלות פוטנציאליים.
"זו השנה השנייה שהאתר פעיל וההתעניינות בו רק הולכת וגוברת," מדווח אוריאל נויברגר, ממצפה נטופה, יוזם האתר. "הצורך הוא די גדול," מוסיף אמיר גרין, מהיישוב מורשת בגליל, מקים האתר. "אנשים דתיים רוצים לחפש אלטרנטיבה ליציאה החוצה. בתכל'ס לציבור הדתי אין מיליון דברים שהוא יכול לעשות וכשיש לו מקור מידע לאן הוא יכול ללכת ואיפה הוא יכול לבלות הוא יחפש אותו." יצאנו לכתת רגלינו בין אתרי הבילוי וגילינו שביליארד אאוט ופאבים אין. הנוער הדתי, שהעדיף להשאיר את חיי המותרות, רחמנא ליצלן, לנוער החילוני ההולל, גילה את עולם הבילויים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"רבנים מנותקים". אריאל פרקש.
|
|
|
 |
|
 |
|
חולצות ללא מחשוף, ואריאל פרקש
|
|
|
 |
|
|
|
מוצאי שבת. ערב קריוקי לכבוד פתיחת ה"פרס-בר" פאב לדתיים ברחוב אבן גבירול בתל אביב. 400 צעירים מסבים סביב שולחנות. המקום נושא אופי סולידי, משהו בין חתונה רבת משתתפים לבין בית קפה סולידי גדול. הגברברים חובשים כיפות סרוגות (משופעות בצבעים ולא גדולות מדי) והבחורות לבושות בחצאיות, חולצות, לא גופיות, רובן לפחות, ללא מחשוף (ואם יש הוא קל במיוחד.(
במקום מתנהל ערב קריוקי, בהנחיית יואב שוורד, יוצא המגזר. האווירה הכללית מאופקת וסולידית. "נגיעות" כמעט ולא נצפות בשטח (אולי בין החברים של שוורד, שהגיעו כגיבוי,( וגם לא בירות. בעיקר קולה, דיאט ומים מינרלים. הישיבה, באופן כללי, מעורבת, למרות שפה ושם נצפים חבורות מסתודדות של בנים ובנות.
שוורד אמנם היה הבחור היחיד באולם שלא חבש כיפה, אך לא מעט בנות נראו כמשתוקקות להחזיר אותו בתשובה. גם אריאל פרקש, נציג המגזר בתוכנית "סוף הדרך," היה אמור לכבד את המשתתפים בנוכחותו, כך לפחות הודגש בהזמנה לאירוע. "המסיבה בהשתתפות כוכבי 'סוף הדרך,"' נכתב באי-מייל שנשלח להמוני הסרוגים לקראת המסיבה. לפרקש עצמו לא נאמר על כך דבר. "זה היה קצת מביך," מודה פרקש. "מה אני שלמה ארצי? אני לא מותג לעשות איתו פרומושיין לאירועים. לא עדכנו אותי בכלל."
מסתבר כי המסיבות והבילויים יצרו גם סלבס חדשים. פרקש מודה כי מאז הסדרה הוא הפך לאישיות פופולרית ולמשאת נפשה של כל אם פולנייה במגזר. "אני מיני סלב," הוא אומר בחיוך, "מזמינים אותי למסיבות של דתיים, לסטנד-אפים, כשאני הולך ברחוב ברור שחבורה של דתיים תזהה אותי. זה לא שאני סלב גדול, אבל גם הדתיים רוצים שיהיו להם סלבריטאים שהם לא מהסוג של הדתי ה'חננה,' שיופיעו בערוץ .2 לדתיים נמאס להיות ה'חננות.' תמיד בסדרות, בטלוויזיה, היה את הדתי ה'חננה,' ששמו לו את הכיפה בצד. עכשיו יש דתי שהוא לא על תקן הרע או ה'חננה,' הוא בראש טוב, כמו כולם. אני הרגשתי תחושה של שליחות."
פרקש, ללא ספק, ייצג בסדרה את המודל של הדתי החדש, שיוצא, מבלה, נוסע בארבע על ארבע. איכשהו, דרכו, העולם החילוני גילה פתאום כי גם לחבר'ה הדתיים יש חיים. "אני לא רוצה להתפלצן אבל כאילו חיכו לזה שיהיה מישהו כזה. חבר'ה דתיים ברחוב אומרים לי שעשיתי להם שירות טוב, ויש כאלה שאפילו אומרים לי: 'אתה מקדש שם שמים.' זה פתח דלת לדתיים להשתתף בתוכניות שהנושא שלהם הוא לא רק דת ופוליטיקה."
כבוגר ישיבת ההסדר בגוש פרקש סבור שהרבנים לא ערים לשינוי שעובר על הדור הצעיר. "המחדל הכי גדול בדת שהרבנים מנותקים ממה שקורה, מההווי שמתפתח אצל הדור הצעיר. הם עדיין חיים בתוך הספרים ולא רואים מה שקורה. הם לא משנים שום דבר וזה התדמית המאובנת של הדת אצל החילונים. לרבנים אין אומץ והשינויים יבואו מלמטה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שינויים בהרגלי הצריכה
|
|
|
|
|
|
|
מאחורי הערב בפרס-בר עומדים שני צעירים. שלומי לוי, בן ,27 מגבעת-שמואל וינון בדיחי, בן ,27 מקריית-משה. לוי עבר השתלמות בהפקת אירועים באוניברסיטת בר-אילן. היום יש מאחוריו רזומה מרשים של 30 מסיבות לדתיים.
המסיבות נעות מערבים סולידיים במיוחד - ערב קריוקי, ערב שירה, ערב סטנד-אפ - עד מסיבות ריקודים שנמשכות עד אור הבוקר. המוזיקה המתנגנת מעט שונה ממסיבות אחרות, פחות טראנס והאוס ויותר מוזיקה ישראלית עכשווית. זה מה שהדתיים אוהבים.
לוי התחיל עם הירושלמים ועבר מהר מאוד למרכז, כשהבין את הפוטנציאל הגלום בחבר'ה מגוש דן. כיום הוא מחזיק בידו רשימה של 5,000 טלפונים ורשימות תפוצה של 2,000 איש, כולם רווקים ורווקות, בגילאי 21 עד .35 "החבר'ה שמגיעים למסיבות הם דתיים ב'ראש טוב,"' לוי עושה נסיון לקטלג את החומר האנושי, "כאלה שאין להם בעיה לשמוע נשים שרות ומלצריות בגופיות. זה בעצם דתיים של המרכז, פחות שמרנים, לא דתיים של התנחלויות ושל ירושלים."
למה הם לא הולכים למסיבות הרגילות?
"במסיבות של חילונים הם מרגישים אאוטסיידרים. אני, כבחור דתי, תמיד אעדיף לצאת למקום שהבליינים שם הם קהל פחות או יותר כמוני, שיש לי שפה משותפת איתם, שאני יכול להכיר אותם. לכל אחד נוח להיות במקום שיש בו אנשים כמוהו. מעבר לזה שזה יוצר הזדמנויות להיכרויות ויצאו המון זוגות מהאירועים האלה."
מסתבר שהבדלי האמונה יצרו גם סגנון בילוי שונה. "החילונים מרבים לשתות, מה שדתיים לא יודעים לעשות בכלל," מדווח לוי מהשטח. "זה קשור לחינוך בבית. החברה הדתית יותר שמרנית בקטע של יציאה. אצל החבר'ה הדתיים לא יוצאים לבלות ושותים חמש בירות, שתי וודקות וארבעה רד-בול. אצל החבר'ה הדתיים המשקה המועדף זה מים או דיאט קולה. כשהם 'מגזימים' הם מזמינים כוס בירה ושותים אותה שניים ביחד."
בארבע השנים האחרונות ארגנו לוי ובדיחי ארועי ענק לדתיים, שבכל אחד מהם השתתפו כאלף איש. באחת המסיבות שארגנו במועדון "הדום" בתל אביב, הנחשב למועדון מבוקש, הופתע בעל המקום לגלות כי גם דוסים יודעים לבלות. "בעל המקום לא ידע שאנחנו מארגנים מסיבה לדתיים," מספר בדיחי. "כשהגיעו דתיים למסיבה הוא אמר לי: 'מה זה כל הדוסים האלה,'? 'מאיפה הבאת אותם.'? בסוף הוא היה מרוצה מהקהל, כי הקהל הדתי הרבה יותר מאופק וסולידי."
בעקבות המסיבות הגיעו הפאבים. "מיידלע" בפתח-תקוה, "טראבין" בהרצליה, ו"מקיאטו" בתל-אביב. כל הפאבים הללו מופיעים ברשימת הפאבים המומלצים באתר "דוסיבות." "נשברה איזושהי הגמוניה של תפישות לגבי בילויים אצל הדתיים," מסביר אמיר גרין, מקים האתר, "פאבים נהיו כשרים וזה כבר שובר איזושהי תפישה. הציבור הדתי תפש עד היום פאבים כמקום שאי אפשר להגיע אליו ומרגע שזה נהיה כשר אתה מתחיל לאט לאט לפתוח את עצמך לראות בזה אופציה."
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תפילת הדרך לצוללן
|
|
|
|
|
|
|
הצורך במקומות בילוי כשרים ובחברה דתית, הניב מיזמים אלטרנטיביים לדתיים גם בתחומי פנאי נוספים, כמו מועדון הצלילה "צלילה כהלכה,"
ומועדון הארבע על ארבע "ארץ אהבתי." הצורך במיזמים נבע מכך שגופים אחרים בתחום הפנאי פעילים בדרך כלל בשבתות ובחגים. צוללנים שרצו לצאת לשיט של כמה ימים על ספינה, לא יכלו להצטרף. והנהגים לא יכלו לנסוע בשבת. הפעילויות של שני המועדונים הללו נעשית בימי חול, והאוכל כשר.
מועדון טיולי ארבע על ארבע הפך מהר מאוד לאחד המועדונים הגדולים בארץ, והיום הוא המועדון השני בגודלו בארץ. רוב החברים חובשי כיפות סרוגות אך יש גם 15 אחוז חילונים שאוהבים את האווירה או כאלה שהאישה מעדיפה שבשבת יישארו בבית ובלית ברירה יוצאים לטייל באמצע השבוע. "החבר'ה החילונים שמטיילים איתנו, וטיילו עם קבוצת אחרות, אומרים שהם לא יעזבו אותנו. הידידות והקשר בין האנשים והעזרה ההדדית מאוד חזקים," אומר דודו, מנהל המועדון.
"בצלילה," מסביר אריה שכטר, יוזם ומנהל המועדון, "עיקר הפעילות היא הספארי. כדי ללכת לצלול באילת או בים התיכון לא צריך את הארגון. הבעיה היא כשרוצים לצאת לספארי בסיני, בשארם א-שייח, וצריך אוכל כשר על הספינה." במועדון יש קבוצות ברמת דתיות שונה. יש קבוצות שלא יוצאות כלל עם נשים לים, יש קבוצות שמעדיפות שלא, אך אם אין ברירה, מוותרות ויש קבוצות שאין להם בעיה עם זה, אבל "שלא תוריד לי פתאום את החלק העליון של הבגד ים ותשתזף על הסיפון," אומר שכטר.
דודו פרץ, צוללן חובב ומארגן פעילויות במועדון, מוסיף כי "נשים לא הסתובבו אצלנו בביקיני ובחוטיני. היתה בחורה שלבשה חליפת צלילה ושמה עליה טוניקה כדי לשמור על צניעות. יש נשים נשואות שיורדות לצלילה עם כובע ים." כיום מועדון הצלילה הדתי הוא מועדון הצלילה הגדול ביותר בארץ וחברים בו כ550- חברים. מלבד יציאות משותפות לצלילה, המועדון מארגן קורסים במועדונים מוכרים לקבוצות דתיות, נפרדות. בכרטיס החבר של המועדון מלבד שמו של החבר, ומספר כוכבי הצלילה שלהם, רשומה תפילת הדרך לצוללן: "יהי רצון מלפניך ה...' שתצלילנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו."...
הכתבה המלאה מתפרסמת במוסף חג של מעריב. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
