 |
 |
|
|
|
|
|
|
| עדי שרון על סיפור אהבתם של אלקנה ונשותיו מהפטרת ראש השנה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חנה, אשת אלקנה ולימים אם שמואל הנביא, היתה אישה עקרה, שחלקה את בעלה עם אישה נוספת, "צרה", אם לילדים. בין שתי הנשים שרר מתח קבוע - "וכעסתה צרתה גם כעס…שנה בשנה". מדוע הכעיסה פנינה את חנה? "ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפנינה אשתו ולכל בניה ובנותיה מנות. ולחנה ייתן מנה אחת אפיים, כי את חנה אהב וה' סגר את רחמה". בגלל קנאה. האחת אהובה והאחרת יולדת.
אלקנה ניסה לנחם את חנה ושאל: "למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך?" שלוש שאלות הקשורות זו בזו כשהשלישית מכילה את קודמותיה: על הבכי, על האוכל ועל מצב הרוח בכלל. במילים אחרות – למה את בדיכאון? אולי הרצף שבין השאלות רומז להתפתחות בתובנה שלו. קודם כל הוא של לב לתסמינים ואז הוא מזהה את מקור הכאב. מזהה ולא מבין.
אלקנה ממעיט בחשיבות העקרות בעיני חנה - "הלא טוב אני לך מעשרה בנים". אולי מתכוון הבעל, שיש לו ילדים מאישה אחרת לומר שערכה של חנה אינו פחות בעיניו על אף שאינה יולדת לו. מזווית הראיה שלו מביע אלקנה חוסר הבנה מוחלט לכמיהתה לילדים משלה, שהרי יש לה בעל אוהב/אהוב המוכן למלא את מקומם של עשרה ילדים. הוא מניח שאהבתו מפצה אותה ואולי אף טובה בעיניה מהולדת ילדים משלה.
סיפורם של אלקנה ונשותיו מזכיר את סיפור יעקב ונשותיו. יעקב אהב את רחל אך לאה, שנאבקה על ליבו הייתה זו שהרתה וילדה את ששת ילדיו. תמציתה של טרגדיה. שמות ילדיה של לאה מעידים על התסכול והמתח שהיה בין האחיות. "ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן …כי ראה ה' בעוניי, כי עתה יאהבני אישי. ותהר עוד בן ותאמר, כי שמע ה' כי שנואה אני…ותקרא שמו שמעון". ותהר עוד בן ותאמר, עתה ילווה אישי אלי…על כן קרא שמו לוי".
כמה נואשת היתה לאה כשהנציחה את ההרגשה כי היא שנואה על יעקב בשמות בניהם המשותפים? לאה הגדילה לעשות לפני הריונה החמישי. "ותצא לאה לקראתו ותאמר: אלי תבוא, כי שכור שכרתיך בדודאי בני וישכב עמה בלילה ההוא…ותקרא שמו יששכר". לאה מבקשת אהבה וקונה אותה בשווה כסף.
גם כאן,כמו במשפחת אלקנה, לאחת ילדים ולאחרת אהבה ואף לא אחת מהן מסופקת. "ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי". רחל מרגישה כי חיי עקרות, טוב מהם המוות. יעקב עונה לה בכעס "התחת אלוקים אנוכי?" ואכן, בעוד רחל פונה אל יעקב, מתפללת חנה אל הקב"ה.
ואחר כך "ותהר ותלד בן…ותקרא שמו יוסף". כי – "אסף אלוקים את חרפתי" – רחל אינה צריכה לקנא או להתבייש עוד, גם היא יכולה ללדת ולממש את עצמה כאם. וגם – "יוסף ה' לי בן אחר". חז"ל אומרים שיולדת מביאה קורבן חטאת כי בלידה הכואבת היא נודרת שלא תלד עוד. אבל רחל, שהייתה עקרה שנים אחדות רוצה מיד עוד ילדים. קשה ללדת, אך קשה יותר להיות עקרה.
התנ"ך מבקר את הבעלים, את יעקב ואלקנה וגם את עלי הכהן הצופה בהתנשאות בתפילת חנה האקסטטית, אשר "היא מדברת אל לבה, רק שפתיה נעות וקולה לא יישמע ויחשבה עלי לשכורה". ודווקא מתפילתה זו, מן הכאב הגדול ומן הצורך הפנימי במימוש האימהות למדו חז"ל כיצד מתפללים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | עדי שרון, דוקטורנטית לספרות בבר אילן ומנחה סדנאות בכתיבה יצירתית וביבליותרפיה. תושבת קרני שומרון ואם לארבעה בנים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
