 |
/images/archive/gallery/168/661.jpg רימון,
צילום: יהודה לחיאני  |
|
|
|
|
| הרב אבישי שרייבר על הניגוד בין "חג שמח ושנה טובה" ל"ונתנה תוקף" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
הרב אבישי שרייבר
14/9/2004 10:44 |
|
|
|
|
|
|
|
שני ראשי שנים הם. ראש השנה אחד הוא החג של אגרות ה"שנה טובה", התפוח בדבש, הרימונים, ושאר הסימנים בסעודת החג. ראש השנה השני הוא "יום הדין" של שופר, "נתנה תוקף", ותפילה ארוכה כמעט מבוקר עד ערב. השאלה היא האם כל אחד מאיתנו צריך להחליט ולבחור לאיזה חג הוא משתייך. מי שמרכזו ביום הדין לא יוכל לחוות את החגיגיות של פתיחת השנה, ומי שנהנה מסעודות החג של פתיחת השנה מונע מעצמו את ההתרגשות של יום הדין?
לפי דעתי התשובה היא שלילית. שני החלקים של החג הזה לא רק שאינם סותרים זה את זה אלא שאחד משלים את השני. יום הדין משמעותו שאנחנו מאמינים שיש התחלה לזמן. היום הזה הוא ההתחלה של השנה ודבר זה אינו תלוי בתחושה סוביקטיבית רגעית. פה עכשיו מתחילה השנה והחוויה הזאת יוצרת את ההתרגשות וההבנה שיש כאן משמעות רבה והכרעה איך תהיה השנה הבאה עלינו לטובה.
אבל יום הדין הזה, אם הוא נשאר בתחושה שיש מישהו בשמים שיושב ושופט אותנו, יכול להוביל ללחץ לפחד ואפילו לכישלון ידוע מראש. הרב שג"ר מצטט בספרו "על כפות המנעול" את המגיד ממזריטש שאמר שספרי החיים והמתים נכתבים מאליהם כי האדם במעשיו ותחושותיו בראש השנה כותב את עצמו בספר הצדיקים או הרשעים. כאשר האדם בראש השנה מלא שמחה וטוב לב הוא דן את עצמו לשנה טובה, ואם הוא שקוע רק בצרותיו הוא גם משפיע על הדין לכיוון אחר. אנחנו אוכלים את הסימנים בליל החג כחלק מההשפעה על המקום שבו אדם נמצא בראש השנה וממילא בכל השנה. לכן סעודת החג היא חלק בלתי נפרד מראש השנה. סעודת חג כזאת שמלאה בשמחה וצפיה לשנה החדשה היא ביטוי מצויין למשמעות של ראש השנה ושם יש מקום להוסיף סימנים ושירים (דוגמא לסעודת חג כזאת יש בחוברת שערך יעקב מעוז מהחברה למתנ"סים לקראת ראש השנה).
אבל צריך לזכור שאם אין את "יום הדין" הזמן מאבד את המוחלטות שלו. הביטוי "היום הרת עולם" משמעותו היא שהיום הוא היום שבו נולד העולם, היום הוא היום שהתחיל הזמן וממילא היום מתחילה השנה ונקבע דינה לנו ולעולם כולו. הביטוי הזה הוא הכרחי בשביל לחוש את החגיגיות של החג היום מתחילה השנה.
הרב אבישי שרייבר הוא רב בישיבת שיח יצחק.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
