 |
 |
|
|
| "האושפיזין" סרט גלאט כושר |
|
|
|
| רבקה יפה מעניקה חותמת כשרות לסרט הראשון שבו החרדים עוברים מסך |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למרות שעוד לפני ההקרנה קראתי על מה ולמה, ואפילו שכבר ראיתי את שולי רנד בהצגה "יארצייט", ישבתי על הכיסאות האדומים ב"לב רמת אביב" ושפשפתי את העיניים. נס. פשוט נס. לכל אורכו ורוחבו של הפריים משחקים חרדים ירושלמים אשכרה אמיתיים בלוקיישן מאה שערימי אותנטי. סרט קולנוע ישראלי באורך מלא, מרגש, מצחיק, אנושי ואישי על עולמם של חוזרים בתשובה על פי תסריט של שולי רנד, בעצמו ברסלבר עבדקן וחבוש מגבעת.
גידי דר ביים את חווית העולם החרדי באמצעות מגע אוהב, שולי רנד ורעייתו מיכל בת שבע מופיעים במשחק אמין וכובש, וחוויית הצפייה כולה הריהי כהזמנה נדירה לעשות איתם את החג, להציץ לתוך הסירים, להריח את הסכך, להקשיב לשפת הגוף, ללון במיטתם ולהשתתף בתהליך אינטימי של התמודדות ושינוי. דווקא בסוכות, כי היציאה מארבע אמות למרחב הציבורי, מבליטה את הזרות, הקושי ומאמץ ההשתלבות של החוזרים
בתשובה בשכונה החרדית, ומעניקה לסרט סביבה אורבנית צבעונית ונדירה.
עלילת הסרט: משה ומלי הינם זוג חוזרים בתשובה חשוכי ילדים שמתגוררים בשכונה חרדית בירושלים. ערב חג הסוכות, הם מתפללים בעוניים ובמצוקתם, לנס משמים. על פי מיטב אגדות חז"ל, ותסריטי הוליווד להבדיל, נס אמנם קורה ומגלגל לפתחם סוכה מרווחת, סכום כסף נאה, אתרוג מהודר ושני חברים מהעבר, עבריינים שמשה ומלי מארחים בסוכתם בהיסוס, בשמחה ובעל כורחם, והם ה"אושפיזין".
מעבר לשטריימלאך וללוקיישן האופייני, לפנינו סיפור אישי ואנושי של התמודדות. גיבור שמחפש שינוי, גורמים חברתיים שמשבשים תוכניות, בני זוג שרוצים לאהוב חרף מריבות היומיום, שאלות של אמון ואמונה, התמודדות עם משברים. כל החומרים השכיחים בחיי האדם האוניברסלי, במאה שערים כמו במנהטן, בבני ברק כמו במעגן מיכאל. בסרט הזה, כולנו נמצאים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
מתוך הסרט. במאה שערים כמו במנהטן.
|
|
|
 |
|
 |
|
תהילים כמנטרה, אמונה בה' כמודעות עצמית
|
|
|
 |
|
|
|
אין בו עולם אוטופי גם לא מסיונרי. אילו היו, היה הסרט מאבד מערכו. יש בו חמלה ואהבה גדולה לדמויות ולקשיים שהם עוברים. התזה המוטעית והרווחת, שחזרה בתשובה הינה בריחה ממאבקים והתמודדויות, מופרכת. מהתסריט, שכתב שולי רנד, מתגלה עולמו רצוף הניסיונות של החוזר בתשובה, שנדרש לאסוף שוב ושוב כוחות ולגרש יצרים וצללים מאיימים מהעבר. תחושת האמפטיה של הצופה מושגת בעיקר הודות להתעלות הסרט מעל הרצינות התהומית שאופפת תדיר את העולם החרדי, והצגתו דרך עדשה מחוייכת. מינון נכון של כאב ושמחה, בכי וצחוק, דיאלוגים בסלנג משעשע, מצבים קומיים ודרמטיים, כל אלו הופכים את הסרט הזה לדרמה קומית חיננית ומחוברת.
נשארתי אחרי ההקרנה לשוחח עם מספר נשים חשופות בטן על מה שראו, מסוקרנת להבין מה ריתק אותן לאותו עולם רחוק, והן הודו, המאבק האישי. מבחינתן, חסידות ברסלב הריהי עוד וריאציה לסדנת ניו אייג' מודעת לעצמה. תהילים כמנטרה, צעקות ביער כפורקן, הכרת הטוב כחשיבה חיובית, אמונה בה' כמודעות עצמית. שאלתי אותן, אם נפגעו מדמות שני החילונים היחידים בסרט, פושטקים פוחזים בגילומם המוצלח של שאול מזרחי ואילן גנני, והן הסתכלו בי בתמיהה, מה לנו ולהם.
|
|
|
|
|
|
|  | | מתוך הסרט. צעקות ביער כפורקן. | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | רבקה יפה שם פרטי, נולדה ברמת אביב וגדלה בבית יעקב, חובשת כיפה שחורה עם נקודות למחשבה, בוגרת המכללה וקמרה-אובסקורה, מבקרת ספרות וקולנוע וסבתא לשלושה שידוכים שווים ביותר. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
