 |
/images/archive/gallery/132/585.jpg איור לפרשת שבוע
איור: אורי אלון  |
|
|
|
|
| דוד אנסבכר על דמותו של המנהיג כפי שהיא עולה בפרשת דברים |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
דוד אנסבכר
22/7/2004 17:29 |
|
|
|
|
|
|
|
באקלים החברתי השורר במקומותינו נהוג לראות את המנהיג, איש הממסד, בעל הסמכות והאחריות כאשם בכל נגעי הציבור הנתון למרותו. כך הדברים במסגרת מערכת החינוך, במסגרת מוסדות השלטון, הוועדים והמועצות לסוגיהם ובכל מסגרת ציבורית. מובן מאליו כי תקלה אירגונית, מוסרית או חברתית נובעת בשל אי תיפקוד, רשלנות, חוסר תשומת לב או אפילו פשיעה בזדון של מי מנותני השירות או בעלי השררה.
כך אנו מוצאים עצמנו מקטרים ומפנים אצבע מאשימה כלפי מי שהכוח והיכולת בידו. במסגרת שיח זה, רואים גם התקשורת, מערכת המשפט והמבקרים למיניהם את עיקר תפקידם לשמש כשומרי המנהיגים, על מנת להבטיח תוצאות ציבוריות טובות.מבחינה זו, פני הדור כפני מנהיגיו.
"אם בארזים נפלה שלהבת - מה יעשו אזובי קיר?" [תלמוד בבלי מועד קטן כה/ב]. כאשר "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהם" [ישעיה א/כג], כאשר השרים נעצרים על חשד ושותפות בעסקאות סמים מפוקפקות, ומפוטרים בשל מעשי זדון ובגידה בחבריהם למפלגה, מה עוד ניתן לדרוש מהאזרחים הפשוטים?!
אל מול צורת התבוננות שגרתית זו במציאות שסביבנו, ניתן להציע אלטרנטיבה, אותה מעלה משה בפרשתנו. "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם?" [ספר דברים א/יב]. פסוק זה מפרשתנו, הנקרא במנגינה הנוגה השמורה לקריאת מגילת איכה בתשעה באב, מסמל את רגעי הקושי והמשבר של גדול המנהיגים בכל הזמנים, הלא הוא משה רבנו. משה מציע לראות את המציאות בדרך הפוכה לחלוטין. אין המנהיג אחראי לדורו, למצב נתיניו, אלא ההיפך הוא הנכון: קהילה בה מערכת היחסים חמה ומלוכדת, ציבור שמתאפיין בחסד, נועם ומוסר, שכל ענייניו מתנהלים על מי מנוחות, והוא תוסס בשפע יוזמות ברוכות, מחשבות טובות ופירגון הדדי, זוכה לכך שהעומד בראשו שואב עוצמות מצאן מרעיתו. מנהיג שכזה זוכה לעסוק בערכים גבוהים, בתיקון עולם, הוא עצמו רענן, יצירתי ושופע טוב.
לעומת זאת, קהל השרוי בקטנוניות, בסכסוכים, מריבות פנימיות, שנאות, אלימות, בעיות במבנה התא המשפחתי, בשפל המוסר הציבורי, בפשע ואי לקיחת אחריות, מדרדר עימו גם את ההנהגה. או אז, גם המנהיג, נאלץ לטפל בסוגיות מעיקות אלו, מוטרד בשאלות השכנת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו. או אז כוחותיו הולכים ומתדלדלים, תיסכולו גובר, עד שלבסוף הוא נאנח במר נפשו ממעמקי ליבו ופולט כלפי מונהגיו:"איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם?".
בימים של עשייה חיובית, של בניין המקדש, של חברה בריאה, צודקת וחיובית, אנו מוצאים מנהיגים בעלי שאר רוח, בעלי חזון, עצמה אישית, שלטון ללא מצרים, בעלי יכולת צבאית מרשימה לצד יכולת ספרותית עדינה. בימים של ערב חורבן, של התדרדרות מוסרית של הציבור, של שנאת חינם, אנו מוצאים הנהגה בלתי יציבה, מיוסרת ומצולקת, אשר נגררת אחרי עמה אל פי שאול. במצב שכזה, רק מנהיג יוצא דופן מסוגם של בן גוריון, צ'רצ'יל או משה רבנו יוכל לחלץ את העם מהתהום בו הוא שקוע. אלא שאחד כזה צומח רק אחת לכמה דורות.
צא ולמד, האחריות למנהיגינו באשר הם - למצבם המוסרי והרוחני ויכולתם הביצועית, מוטלת על כל אחד ואחד מעימנו, צעיר כמבוגר, תלמיד כמורה, ילד כהורה. בימים אלו בהם אנו נזכרים ומקוננים על מציאות בה פשה בעם הריקבון המוסרי ואזי – "היו שריה כאילים לא מצאו מרעה" [איכה א/ו] - שומה עלינו להפנים ולדאוג לכך שהאחריות הציבורית שלנו על סביבתנו ועל הנהגתנו תמומש, ובכך נזכה ותתקיים התפילה המושרת בלילות שבת - רַחֵם בְּחַסְדֶּךָ. עַל עַמְּךָ צוּרֵנוּ. עַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ. זְבוּל בֵּית תִּפְאַרְתֵּנוּ. בֶּן דָּוִד עַבְדֶּךָ יָבֹא וְיִגְאָלֵנוּ. רוּחַ אַפֵּינוּ. מְשִׁיחַ ה'.
מתיקונו של העם, ייבנה המקדש ובן דוד יבוא, ולא ההיפך. אין לצפות לגואל שיבוא וירים את העם השרוי באשפתות מבלי שהוא ינסה תחילה להתרומם מהן.
דוד אנסבכר הוא חבר בית מדרש תאיר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
