 |
 |
|
|
|
|
|
|
| "מוזיקה זורמת, שמימית, קסומה ומזוככת". אלעד דויטש שמע את הדיסק החדש של "המדרגות" ועד עכשיו קשה לו להירגע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכל חובבי המוזיקה האלקטרונית. זה היום שלכם! תמצאו כורסא נוחה, תקרבו אליכם איכשהו את המסך ותתרכזו. וולקאם טו זה טו טאוזנד!) שמישהו כבר ימצא ביטוי הולם לעשור שבא אחרי ניינטיז!!).
אם יש לכם במקרה את "מעיין חיים", הדיסק החדש של "המדרגות", קחו אותו – הוא נפל מאחורי המקרר – ושימו אותו בכונן מחשבכם. אני מחכה. יפה. עכשיו שימו לב לסקופ הבא: אילן דמרי, זמר הלהקה, הוא בן דוד של לא פחות מ...ביל גייטס!! לא מאמינים? אז איך תסבירו את ההתאמה המדהימה בין הוויז'ואל של ה-Windows media player, עם כל הפסיכודאליות הזו, לבין המוזיקה של המדרגות?
תיאום מושלם! או שמא היה זה הקליפ של כל הדיסק? הקליפ הארוך בהיסטוריה? בכל מקרה, אווירה מאד נינוחה עוטפת את הדיסק (מעבר לעטיפת הנייר הרגילה), השני של אילן דמרי והוד דיין, חברי הלהקה ומחברי המילים והלחנים. מוזיקה זורמת, שמימית, קסומה, מזוככת, אוורירית, מרגשת, רוחנית ופסיכודאלית כאמור, עם לחנים מאד קליטים ונעימים.
הדיסק מאד מושקע אלקטרונית, מה שגם נותן לו אופי מדויק וחד. "המדרגות" קלאסי. מאד מאד היה קשה לי לא להיזכר בקולגת שנות השמונים שלהם, הצמד הפופ-סינתי הבריטי "אירייז'ר", מנוחתה עדן, שהרקידה המונים ברחבי אירופה. בסוף, אגב, נזכרתי. יש לי מחויבות למה שאני כותב. כמו כן, מצאתי גם אמירה אישית של חברי הלהקה בדיסק. בין השירים עובר קו אחד משותף שאומר: אין לנו בעיות בחיים! הכול יפה וורוד!
נראה כאילו הם נסעו להקליט בשוויץ, (זה רק עניין של זמן עד למגיב הראשון שלא יתאפק, ובהתלהמות נורא אופיינית, יכתוב שהם באמת נסעו לשוויץ. ובכן, ביררתי את זה. הם לא.) אחרת קשה להאמין איך אפשר ליצור מוזיקה כזו בארץ, ההולכת ומתקטנת, אגב, שלנו.
הדיסק, שרובו שירים מקוריים, וזה אומר גם מילים מקוריות (לא מובן מאליו בכלל, לצערי), מסייע למוזיקה היהודית/חסידית לפסוע עוד צעד אל עבר העולם הפתוח, עולם ללא כלי נשיפה, ללא הברה אשכנזית (או איך שאחינו החילונים קוראים לזה-"אוי-בוי-בוי") וללא הגיטרה דרייב של סינגולדה, שאגב, כבודו במקומו וכו'.
חידוש אחד דווקא כן יש בדיסק, ודווקא הוא, באופן קצת אירוני, החביב עלי מהשירים: "צמאה נפשי", שיוצא אלינו בעיבוד חמוד וחדשני עם שינוי מסוים, אפילו, מהלחן המקורי. רצועה 8, הלא היא רצועת הרגאיי המתבקשת, ממלאת את תפקידה ושוברת את הקו הדי אחיד של כל הדיסק. רובו של הדיסק, אם כן, אלקטרוני ומחשבי, ובאמת בשיר האחרון, נהניתי נורא מסימפול התופים המוצלח מאד. כמובן עד שהסתכלתי שוב בעטיפה רק כדי להבחין שזהו השיר היחיד בדיסק בו התופים הם, מה שנקרא, Live.
לקראת הסוף, ווידוי קטן: לאורך כל שמיעת הדיסק נלחמתי עד זוב דם ביצר הרע שלי, שברגע שראה את שמם של שלושת האחים דיין שותפים ביצירת הדיסק, נורא הפציר בי לחפש את הסאונד של להקה נורא מפורסמת המשתייכת לאחד האחים. ובכן, ללא תוצאות ממשיות. אני שמח לבשר לכם, שמלבד הפתיחה של רצועה 2 (המושג "ואנחנו שניים" אומר לכם משהוא?) לא הבחנתי בסגנון מקביל. מקוריות ויצירתיות גרידא.
לסיכום, מי שאוהב את סוג המוזיקה הזו, אשתי לדוגמא, מאד ייהנה לשמוע את השילוב הדתי-אלקטרוני הזה, עוף מוזר אך חשוב, ייחודי ובעל יכולת הישרדות גבוהה במזג אויר יבש – אחרי הכול זה עוף, בנוף המצומצם שלנו, בין המקווה לביהכנ"ס.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"המדרגות". עוף מוזר אך חשוב.
|
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | בן 27, מוזיקאי, מלחין ומעבד, בוגר ישיבת ההסדר במעלות. למד בבית הספר למוזיקה "רימון", קלידן בתזמורת "איילת השחר", רכז מגמות מוזיקה בתיכוניים ומלחין ג'ינגלים (מכירים את "אין כמו במבה"?). | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
