 |
/images/archive/gallery/116/372.jpg נחל עיון
צילום: ארכיון  |
|
|
|
|
| רבקה שמעון מהרהרת במעמד האישה לנוכח דמותה של מרים הנביאה בפרשת השבוע, פרשת "שלח" |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
רבקה שמעון
10/6/2004 17:57 |
|
|
|
|
|
|
|
פרשת "שלח" מעלה הרהורים נוגים בקשר למצבן הנצחי של הנשים. שימו לב שמכל 12 המרגלים זוכרים כולם את "המתנחל מחברון" – כלב בן יפונה, ואת ה"לאומני הלוחמני" – יהושע בן נון. כל השאר ירדו לתהום השכחה. יחד איתם הרבה גברים לא נכנסו לארץ, וכל שנה מתו להם. (לא זוכרת כמה. בעיה שלהם. מי אמר להם להאמין למרגלים, היו צריכים להקשיב לרב קוק.) אבל הנשים, הנשים המסכנות, הגיבורות. מה איתן? הן לא היו באותו החטא. מה הן אשמות? מה זה? סגנון קבורה הודי? הבעל נשרף ויחד איתו אשתו המסכנה?
אז תראו כמה שהתורה היא פמיניסטית. הבעל – מת. והאישה – נכנסה גם נכנסה לארץ . אם חד-הורית, אז מה? העיקר ווילה בהתנחלות. היא כבר תסתדר. (בטח ייבמו אותה. אז זה היה אופנתי). אבל מרים, הנביאה, למה היא מקופחת? למה היא מתה במדבר? ולא הרבה יודעים שהיא הייתה, בעצם, אשתו של כלב בן- יפונה. שהרי תמיד, מאחורי כל גבר חפש את האישה. "ועבדי כלב עקב הייתה רוח אחרת עמו". "רוח אחרת" – זו אשתו מרים, אומר הפרשן. הייתה לה השפעה על כלב כמו למשה רבנו על יהושע להישאר בגוש אמונים . אז בכלל, הוא נכנס לארץ, עם הבת המתוקה שלו, עכסה, והאימא שלה- מה ? אז זהו, שזה לא בדיוק ככה.
למה נסמכה פרשת מות מרים לפרשת "פרה אדומה"? ללמדך, מה פרה מכפרת, אף מיתת צדיקים מכפרת. זאת אומרת, מרים מתה לא בגלל ש"הגיע לה", אלא כקרבן ציבור. אותי זה לא מנחם. אבל הספור הבא, בכל זאת מפצה.
הרי במדבר לא היו מים בצורה נורמלית. כמו שירד להם אוכל מהשמים בזכות משה, עננים בזכות אהרון, גם המים היו וירטואליים כאלה. הייתה להם באר כזו, שמנביעה מים כל הזמן, ונחלים ומעינות יוצאים ממנה ומסובבים את המאהל הגדול של בני ישראל במדבר. והבאר הזו הייתה בזכות מרים. בזכות שחיכתה למשה ביאור. בזכות שירת הים, בכלל, אישה תמיד שווה מים או באר. זה בתורת בסוד. כשמתה מרים, יבשה הבאר. וכך התחילו התלונות: "אין לנו מים".
אז לאן נעלמה לה הבאר המפוארת הזו? אז זהו, שפה הפואנטה. הלכה הבאר ומן המדבר התגלגלה לה לימה של טבריה. כן, בתוך הכנרת החביבה שלנו. בתוך הים הלאומי שלנו. מקום הבילוי הקבוע שלנו בחופשים ובסופי שבוע. נוסעים לכנרת, טובלים בבארה של מרים ומקבלים כוחות חדשים. עכשיו גם מובן למה עינינו נשואות תמיד ל"קו האדום" ל"מפלס הכנרת", לסכרים ולמוביל הארצי.
מרים לא נכנסה לארץ כמו כולם. היא לא עשתה עליה. אבל סגולתה, השגחתה, עינה הצופייה עלינו בדאגה, כל אלו מלווים אותנו מן הצפון. כשאנו מתנהגים יפה יורד גשם והכנרת מלאה. כשהמים שם יורדים מצב הרוח הלאומי בקנטים.
אז מי אמר שהתורה מפלה נשים? תעלו על איזה הר בגולן, קחו משקפת, ואז תראו בתוך הכנרת כמעין כברה, זו באר מרים שלא עברה מן העולם, יושבת לה במקום קריטי ומשפיעה עלינו תמיד. תרתי משמע.
רבקה שמעון, מנחה להעשרה זוגית, מדריכת כלות ואם לעשרה ילדים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
