 |
|
|
|
|
התאבדות |
|
|
 |
|
1. למה לא יושבים שבעה על אדם שמתאבד?
2. מדוע קוברים את הבנאדם מחוץ לבית קברות?
3. שמעתי משהו על זה שלא אומרים קדיש. האם זה נכון ומדוע?
4. האם היה מותר לאנשים בזמן השואה להתאבד? בתוך כל הרוע והסבל לא היה להם בשביל מה לחיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
הרב חיים נבון
24/5/2004 15:29
|
|
|
|
|
 |
תשובה
כל אדם שרואה מישהו שעומד לקפוץ מגורד שחקים, מנסה לעצור אותו. מדוע? האם אין לאדם זכות על גופו? האם אין לאדם זכות גם להרוג את עצמו? יש כאן יסוד שמעל להיגיון; כל אחד מבין באופן העמוק ביותר שאסור לאדם להרוג את עצמו. במצב נורמלי, אדם גם מזדהה באופן פנימי עם העיקרון הזה, ודבק בחייו בכל הנסיבות. ישנו ספר של ג'ק לונדון בשם "אהבת החיים", שבו הוא מתאר איך אדם נדבק בחיים למרות שהוא חווה רק סבל ומצוקה איומים.
עמדת היהדות היא שחיי אדם אינם שייכים לו, אלא לקב"ה. לכן לאף אדם אין זכות לקחת את חייו. בניסוח אחר: החיים אינם עובדה, אלא ייעוד. גם אם לא נוח לאדם בחייו, אסור לו ליטול את נפשו. לכן ההלכה קבעה: "המאבד עצמו לדעת, אין מתעסקים עמו לכל דבר, ואין מתאבלין עליו, ואין מספידין אותו, ולא קורעין" (שו"ע יו"ד שמ"ה; באחרונים שם גם דיונים בעניין קדיש). בכך מבטאת ההלכה את החומרה שבמעשה הזה. אמנם, למעשה היום מקובל להקל בכל הגילויים המעשיים, כאשר הנימוק ההלכתי הוא שמא המתאבד התחרט ברגע האחרון, או שפעל מתוך מצב של אי שפיות. אך המסר העקרוני בעינו עומד.
לכל אדם יש בשביל מה לחיות. גם במצוקה איומה ובמצב לחץ נוראי כמו בשואה, יש טעם לחיים. כל עוד אדם יכול לומר ברכה, לחייך לשכן, לעזור לחבר בדבר פעוט - יש טעם לחייו. אפילו אם יכול רק להרהר תשובה בלבו - יש טעם בחייו.
| |  | |  | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 | |  | | יליד תשל"ג; מלמד בישיבת "הר עציון" ובמכללת "הרצוג"; בעל טור פרשת שבוע ב"מקור ראשון", חבר מערכת "נקודה"; ומחבר הספר "הגדר הטובה". | | | | |
|
|
|
|
|
 |
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
