 |
/images/archive/gallery/109/079.jpg
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
| קובי אריאלי מסכם את שבוע ההפגנות בכיכר |
|
|
|
 | דפדף ביהדות |  | |
קובי אריאלי
23/5/2004 12:32 |
|
|
|
|
|
|
|
יום אחד, בעוד הרבה שנים, ימצאו בפינת הרחובות גורדון ושלמה המלך בתל-אביב שתי גופות במצב ריקבון מתקדם. הן תהיינה מוסתרות מתחת עץ. השכנים ישגיחו בצחנה ויזמינו משטרה. בחקירה הראשונית יעלה שמדובר בשני חסרי בית וחסרי שיניים שהיו מוכרים היטב לתושבי הסביבה. עוד יעלה כי השניים התגוששו ביניהם טרם מותם, וככל הנראה המיתו האחד את השני באמצעות עקירת עיניים הדדית. רק על השולחן במכון לרפואה משפטית, כשפרופ' היס הזקן יפשפש בכיסי הגופות, יתגלה סודם של הנספים. קדושים היו במותם כמו בחייהם. שקע ותקע יצאו למשימתם, כל אחד בנפרד, באמצע שנות השמונים. שקע היה ימני מירושלים. תקע - שמאלני מיפו. מעניין, שלמרות השוני הגדול בין שני המחנות, היתה לשניהם מטרה משותפת ותאימות מוחלטת בדרך להשגתה. תפקידם היה למדוד בצורה דקדקנית את שטח הרחובות המקיפים את כיכר רבין, אז כיכר מלכי ישראל, כדי לתת פעם אחת ולתמיד, תשובה לשאלה הגדולה, המכוננת: כמה אנשים משתתפים בהפגנה בכיכר כאשר הכיכר כולה מלאה ''וכן הרחובות הסמוכים''. לשאלה הבסיסית, כמה אנשים מכילה הכיכר עצמה, כבר ניתנו תשובות למכביר. אחשדרפני העירייה בנו מראש את הכיכר מרצפות מרצפות, שלושה שמאלנים חטובים ושני ימניים שמנים המרצפת, כדי שיקל על המארגנים למנות את המשתתפים.
הבעיה החלה, למעשה, בהפגנת ה-400 אלף נגד מלחמת לבנון, אז החל פושה לראשונה השימוש ב''וכן הרחובות הסמוכים''. כמה מכילים לעזאזל, הרחובות הסמוכים? עד היכן ניתן למתוח, קטגורית, את ההגדרה? הגם שפינוזה ב''סמוכים'' ? ומאנה ואימבר ושטנד? כך, בשקט וללא תיאום ביניהם, יצאו השניים למשימתם. מאחור הם הניחו משפחות וחברים, אהבות וקריירה, ויצאו לשטח. שקע החל בצפון, מבזל, ותקע בדרום, מזמנהוף. בשעות האור הם היו עומדים בצמתים, מגישים פחית חלודה ביד רועדת אל עבר חלונות הנהגים הניצבים ברמזור, עיניהם מתחננות למטבע. בלילות הם היו מתעוררים לחיים. משתלטים על רחובות, כבישים ומדרכות, מקפצים מנקודה לנקודה, תרים בגופם אחרי הנעלם הגדול. רשימות ומפות היו מתמלאות בנתונים צפופים: כאן נהרס קיוסק, עובדה המאפשרת נוכחותם של עוד שבעה מפגינים לפחות, שם נבנה פרויקט חדש הגוזל את שטחם של 200 מפגינים לפחות, כאן ניטע עץ ושם נתקעה מכונית. שנים רבות חלפו והשניים המשיכו במשימתם. ביום קבצנות רמזורית ועם רדת הליל שליחות ממלכתית. חקר השאלה הגדולה בער כאש בעצמות שני המחנות, השבית שמחות, עורר מדנים ושיבש את הסדר הציבורי התקין. האזרח ההגון צריך שיידע כמה אנשים היו בהפגנה. לא עוד שמועות והשערות והודעות מטעם והסתה פרועה. לא עוד הכרזות חסרות אחריות של המנחה על ''200 אלף איש שנמצאים כאן איתנו ועוד 400 אלף שתקועים בפקקים''. סדר צריך שיהיה. ויום אחד ייפגשו שקע ותקע בגורדון פינת שלמה המלך. יהיה חושך, אבל העיניים ייפגשו ומרירות בת 30 שנה תתפרץ פתאום. הכיבוש משחית, אה? טינופת, יסנן שקע. 400 אלף אחותך, יקלל תקע. ידיים מגודלות ציפורניים ישלחו, עיניים בורקות ייעקרו, שתי צווחות חנוקות, ודי. וכבוד גדול יעשו להם במותם. ארונותיהם יוצבו בכיכר מכורתם, ומיליון שבע מאות וחמישים אלף איש ילכו אחריהם ללוותם, כשהם ממלאים את הכיכר עצמה וכן את הרחובות הסמוכים. במותם ציוו לנו את הספירה.
גם אני, כמו כל היהודים
המשטרה אומרת שבהפגנה היו 100 אלף איש. המארגנים אומרים שבהפגנה היו 200 אלף איש ועוד 200 אלף שהמשטרה עיכבה בכוונה. הרב מלכיאור אומר שבהפגנה היו 200 אלף איש, אבל אם היא היתה אחרי צאת השבת, עוד 200ד אלף מצביעי מימד היו יכולים להגיע. חבר הכנסת אריה אלדד אומר שבהפגנה היו 80 אלף איש, וחבל שחיל האוויר לא נכנס לתמונה. השר טומי לפיד אומר שאולי בהפגנה היו רק 100 אלף איש אבל בשואה היו שישה מיליון איש. ערוץ 2 אומר היו 170 אלף איש, ועוד 900 אלף שראו אותה בערוץ 2. ערוץ 10 אומר שאין שום אפשרות בעולם למדוד מספר של אנשים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
