ראשי > יהדות > תרבות > כתבה
בארכיון האתר
אפעס - אין. מלח הארץ - אאוט
המגזין הסאטירי עובר למוסף הארץ. מעריב יהדות מגיש לכם גליון למזכרת. ידידיה מאיר מחזיר בתשובה
לכתבה הקודמת דפדף ביהדות לכתבה הבאה
מעריב NRG
19/5/2004 10:40
בחלוף 56 שנות מדינה, שהן 20,440 גיליונות של "המודיע", בואו נאמר די לקיטוב. לא עוד עיתונות דתית ועיתונות חילונית שנאבקות זו בזו בשנאה ובארס-לשון אלא עיתון
אחד יחיד ומאחד. כי אנשים אחים אנחנו. הגיע הזמן לסיים את מלחמת המחנות. להחזיר את העיתונאים החילוניים בתשובה. פרויקט פלורליסטי-ז'ורנליסטי מיוחד.
 
אדם ברוך החרדי
ש"א, שאלתך לעניין הבורר קיומית. אתה רוצה להוציא את הגרעינים הלבנים מתוך השחורים. וכבר אסרו חז"ל לברור פסולת מתוך אוכל. למה פסולת? כי בעצם בחירתך לאכול את הגרעינים הלבנים אתה הופך את הגרעינים השחורים לפסולת. פסולת הלכתית-גרעינית. ואתה שואל: מה עליי לעשות? ותשובתי: לך תשאל רב.
יקירתי, זה שאין צ'ולנט בקישקע, זה לא אומר שאין קישקע בצ'ולנט.
גיל ריבה החרדי

מכירים את קומפלקס הסינדרלה הגברי? כשהאברך הכי חננה בשיעור שלכם בישיבה, זה שחשב שפאקו רבן הוא חברותא של רבן שמעון בן גמליאל, מטמרפז לכם פתאום מול העיניים להיות סוג של אישיו ציבורי? בשישי האחרון ישבתי על הפוך מול אחד כזה והתהפכתי. היה מוקדם בוקר, אני עוד לא הספקתי לעשות גבות והאיש כבר ביצע בסלולרי שלו מול משקפי השמש הנדהמות שלי, קלוזינג של עסקאות במהירות של ספינינג. האוברדראפט הנפשי שלי התעצם כשגיליתי שהוא גם נשוי לפאנית העל פייגי מילר ושניהם מדגמנים ביחד חמישה ילדים בתוך מיני ואן אמריקני בגוון פלטינה.
 
אראל סגל החרדי
אפטר שחרית אחד של חג ראשון של סוכות של שנת 1967 הופיע בשטיבל הכי סליזי בברוקלין ר' יוסל ז'ימיגראד, משמשן כספים עלוב ומגמגם, ועל פניו חיוך של מישהו שהרגע ירד על הגעפילטע-פיש של הרעבעצן וניגב בדוך את הרוטב. בידיו הרוטטות החזיק הבן אלף קוישאלע שממנו פרץ כמו קידוח טקססי הלולב הכי ארוך שנראה אי פעם בכל מדינת ניו-יורק רבתי. מאז הביקור המפתיע והבלתי נשכח של בגסי סיגל בערב יום כיפור של שנת 1928 בבית כנסת אחד במנהטן כשהחזן המבועת איבד את הקול בהיתר להתפלל עם העבריינים, לא נראתה כזו התרגשות מהופנטת במוסד תפילה ניו-יורקי יהודי. "ר' ייד, שפוך, מאיפה?", לחשו בקנאה שאר המתפללים שעד אותו חג היו נוהגים לנגב חופשי בקפוטה של יוסל את הידיים בחזור מהשירותים המטונפים. התיישב ז'ימיגרד על הספסל, לחלח את גרונו, וירה עם מעצורים: "תתתתשמממעו סססססיפור":
יענקל-רגל-קרושה כבר לא זכר מתי נהיה גבאי. בתקופה שבאפר איסט סייד ספרי תורה החליפו ידיים שמנמנות כמו נטיפי חזרת שזולפים בין פיסות אפרפרות של געפילטע, יענקל-רגל כבר דפק בונוסים מכיפוף שופרות בשטיבעל של בובוב בברונקס. אם היה משהו שהוא ממש לא אהב, זה את הגרעפסים של הרב הזקן בסעודה שלישית. כאחד שהחזיק ברזומה הרליגיוזי שלו שתי התאלמנויות, בריחה מפוגרום בגיל שבע ותרומה של שנתיים בפדרלי של ניו ג'רזי, הספורט המועדף עליו, חוץ מלהעלות בועות במקווה, היה להפוך זקן של רב לפלומת פשתן שעוטפים בה אתרוגים. אבל במקרה המאוד ספציפי הזה, משהו התפקשש בדרך.
הרב היה מגולח.
 
נתן זהבי החרדי
שבוע שעבר, בדרך לבקר את אבא שלי הצדיק שדופק את שארית המצוות שלו בבית האבות "שתילי שיבה" בבני ברק, ולצערי בזמן האחרון כבר מתערבב לו המוח עד שהפסיק להבדיל בין סידור למזוזה, עוצר אותי בחור ישיבה אחד מקסים, עם פלאשים טהורים כאלה מהעיניים, של בן תורה אמיתי. "בוא, בוא תראה, ר' נתן, תראה מה עשו לנו", הוא מתחנן. אני הולך אחריו לישיבה שלו, מין צריף מעפן כזה, שהמחסן של שרת בבית ספר ממלכתי נראה כמו הווילה של שרי אריסון במיאמי לעומתו, ובתוך הצריף הקטן הזה עשרים בחורים לא מפסיקים לטחון סוגיות. אבל מה? יושבים על הרצפה. בחייאת, אין להם לא כסאות ולא שולחנות, ודאי לא כסאות של 500 דולר שהותקנו במשכן לאמנויות הבימה כדי שכל חילוני מטומטם יוכל לראות תועבות בהסבה של ליל הסדר. אתם מבינים? המנוולים האלה מהממשלה, עם האגוטריפ הליברלי שלהם, אלו ששופכים מיליוני דולרים על מערכת החינוך החילונית המחורבנת הזאת שמייצרת דורות של סוטים שאחר כך אני פוגש אותם באולם של שופט המעצרים, לא התביישו לקצץ בתקציב של הישיבות.
 
קובי אריאלי. נשאר במעריב.
נשבע לכם ששמעתי את זה
יהונתן גפן החרדי (ברוקלין תובב"א)
בשעת בין ערביים אני מטייל עם רוחל'ה, בתי האידישע-אמריקנית, על שפת האיסט-ריבר. ניו-יורק עדיין עסוקה בלכבות אורות במשרדים בשרשרת אינסופית שתמשך עד לשעות שבהן כבר ייצאו פועלי מחלקת התברואה לרחובות בסרבליהם הצהובים. אורות המשרדים אינם שוקעים אף פעם מעל מנהטן. "טאטע" - אומרת לי רוחל'ה באותו מבטא סאטמרי מתגלגל שעדיין מפתיע אותי, הישראלי הישן, כל פעם מחדש - "קיק, תראה את הערבות, איך הן מתנועעות ברוח". אני מתלבט האם לספר לה את האמת, שהרוח שהיא חשה בה אינה אלא הבל שריפת הדלק במנועי המכוניות הדוהרות על הגשרים הזוהרים אל ארוחות הקטשופ המשפחתיות. לבסוף אני מציע לה: "סוכות עוד מעט, בואי נקטוף ערבות להושענא-רבא".
נשבע לכם ששמעתי את זה: "זה שאין צ'ולנט בקישקע, זה לא אומר שאין קישקע בצ'ולנט"
 
יאיר לפיד החרדי
אתמול, בדרך חזרה מהגמרא, נכנסנו לשטיבעל של מויש'ה. הוא בדיוק היה באמצע לגלגל את התפילין. כבר שלושים שנה שהוא מגלגל, כמו שעון, בשש וחצי בבוקר. חולץ קודם כל את של ראש, מנשק, מגלגל, מכניס לתיק. רקמה פשוטה. מויש'ה. כל היום הוא עסוק בהלכות שבת שלו, אבל אין אצלו יום אחד בלי ותיקין. מידי בוקר, כשאנחנו נכנסים לתרמוס של זלמן אנחנו אומרים תמיד גוט-מורגן למויש'ה. בבא-בתרא תחכה.
אתמול, מויש'ה היה חם יותר מהתה בתרמוס של זלמן. "די", הוא אמר, "אני עובר לרמת-אונגוואר". מסתבר שאפילו למויש'ה נמאס. זה כבר לא רק ירחמיאל, שלוימה-מנחם, אברם, יצחק ויעקב. זה הגיע כבר עד מויש'ה. בעצם, למה זה כל כך מפתיע אותי? הרי גם הוא כמוהם. קבוצת בני תורה. עמלי תורה. אנשים שהקריבו חיים שלמים למען התורה במסירות נפש. הם לא הלכו לצבא, לא עבדו, חיו מכספי ייחודיים, לקחו הלוואות כדי לקנות דירה לילדה. ועכשיו, דווקא עכשיו, הם נשברים. עוברים אחד אחרי השני לרמת-אונגוואר. ביום העצמאות הזה תזכרו את מויש'ה. איש כאוב עם תפילין של ראש.
 
קובי אוז החרדי
כל שנה מחדש אני מחכה ליארצייט של סבא שלי. לא בגלל הרוח, בגלל הריח. ניחוח לבנבן של מצבות עם ההתחלה המלטפת של "רננו צדיקים". השנה היינו שמונה. חסרו שניים למניין. הסתובבתי אחורה, ראיתי בחלקה של הכורדים שני צדיקים קטנים מתפללים ליד קבר. אמרתי: בואו תשלימו לנו. באו, השלימו לנו. ב"מכתם לדוד" שמתי אבן על הקבר. ב"ברכי נפשי" בירכה נפשי ובקדיש של הסוף אמרתי: וואלה.
פסוקובי[סמודגש: שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד
חץ חרדי מסילבי קשת
יוסי פריצקי השחצן מתעקש שהחרדים ישתו בפסח מים מהכינרת.
הנבזה. כאילו לא מספיק לפריצקיהו מה שהם עברו עם הקיצוצים. כאילו לא מספיק התעללו בהם. פריצקי כקריקטורה של עצמו: שמן, מגעיל, זבל, בן נעוות המרדות, טינופת.
מתי כבר ניפטר מהדרעק הזה.
זבל.
 
[מודגש] רון מיברג החרדי
בימים הראשונים של 'המודיע', כשהכול היה עדיין בתול, ובוסרי, ומהול בארומה של נאיביות מסוחררת, לפני הסחי והמיאוס והשתלטות פריצי הממון הבזויים, לפני הנמרודי והדנקנר והרכטשעפר, היינו יושבים לעיתים אחר הצהריים, בחדר המערכת מצופה הטפטים החומים, חבורה של כותבים צעירים והלומי שכרון הטקסט, ואני האריה שבהם, שותים תה ישן של הבד"ץ שטעמו עשיר וקטיפתי וצריבתו יפה לנקבוביות הגרון בכוסות פלסטיק קטנות, ומעלים זיכרונות מראש הישיבה. זוכמן טען, כשלשונו מערבלת לגימה לוהטת, כי עמקותו בתורה של ראש הישיבה הייתה ללא תקדים בעולם הישיבות. לא חלקתי עליו, אדרבא, הוספתי, תמיד כשקראתי את חידושיו של ראש הישיבה הציפה אותי התחושה המענגת כאילו לא אני קורא אותו, אלא הוא קורא אותי, וגם מתפעל.

חדשות המגזר
בית מדרש
תרבות
בקרוב אצלך
  מדד הגולשים
הם מ-פ-ח-דים!
                  12.33%
עושים פאנלים
                  9.59%
אל תתקשרי אלינו-...
                  9.59%
עוד...

ואתה שואל: מה עליי לעשות? ותשובתי: לך תשאל רב.

אם היה משהו שהוא ממש לא אהב, זה את הגרעפסים של הרב הזקן בסעודה שלישית

"טאטע" - אומרת לי רוחל'ה באותו מבטא סאטמרי מתגלגל שעדיין מפתיע אותי

אתמול, בדרך חזרה מהגמרא, נכנסנו לשטיבעל של מויש'ה. הוא בדיוק היה באמצע לגלגל את התפילין

כל שנה מחדש אני מחכה ליארצייט של סבא שלי. לא בגלל הרוח, בגלל הריח.


תרבות
תינוק חדש בלול: נין ראשון לאריק איינשטיין ואורי זוהר  
אריאל זילבר: "שכחו אותי, המצב הכלכלי רע"  
פרוייקט "תוצרת הארץ"- המותג הכי הישראלי  
עוד...