 |
/images/archive/gallery/323/277.jpg הולוגרמה של ג'דיי.
צילום מהסרט מלחמת הכוכבים  |
|
|
|
|
| ארז בן-ארי טוחן עוד רז טכנולוגי. והפעם: אובי וואן קנובי באוויר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההולוגרפיה הומצאה לפני כ-60 שנה בידי הפיזיקאי היהודי דניס
גבור. באותם ימים הטכניקה היתה מוגבלת מאוד, אך עם המצאת הלייזר, 12 שנה לאחר מכן, התפתחה הטכנולוגיה במידה משמעותית. כיום ניתן ליצור הולוגרמה גם באמצעות לייזר פשוט, כמו זה שמשמש במצביע-לייזר או בנגן תקליטורים.
לאור יש תכונה שבדרך כלל איננו מודעים לה, והיא הזוויתיות (Phase). כיוון שהאור הוא גל, הוא נע בזווית מסוימת, ומאפיין זה הוא חשוב ביותר. אור רגיל שמפיקה נורה מורכב מתערובת של גלי אור בכל הצבעים ובכל הזוויות, אך ניתן ליצור גם אור בעל זווית יחידה, כמו אור הלייזר. לאור לייזר יש תכונה נוספת שהיא חיונית לעניין: הוא בעל אורך גל אחיד ומדויק, בזמן שאור רגיל מורכב מתערובת גלים באורכי גל (צבע) שונים.
בעת צילום רגיל, סרט הצילום קולט את עוצמת האור המוחזר מעצם כלשהו ואת צבעו,אך הזווית אובדת. בצילום הולוגרמה מופעל תהליך מיוחד שבו משתמשים בשתי אלומות לייזר: אלומה אחת, המכונה קרן ייחוס, מאירה ישירות את סרט הצילום; האלומה האחרת מאירה את האובייקט, והאור מוחזר ממנו אל סרט הצילום. בין שתי הקרניים נוצרת תבנית התאבכות – תבנית הנוצרת כששני גלים נפגשים, ואז יכולים להתחבר לגל חדש,או להרוס זה את זה – ונראית לעין כתבנית של מעגלים עדינים. התבנית נקלטת על סרט הצילום בצורת פסים עדינים מאוד (Fringes), שאינם נראים לעין בתמונה רגילה.
בהמשך, לאחר שסרט הצילום מפותח, יש להאיר אותו בזווית מדויקת, ואז מוחזר ממנו אור היוצר תמונה באוויר. כשהמתבונן נע, מתקבלת האשליה שהאוביקט בתמונה נע גם הוא.
צילום הולוגרמה מתבצע על סרטי צילום מיוחדים, כיוון שיש צורך ברזולוציה גבוהה במיוחד כדי לקלוט את פסי ההתאבכות העדינים, שהמרחק ביניהם נמדד באלפית המילימטר. בעבר, סרטי צילום אלה היו בעלי רגישות נמוכה ודרשו זמן חשיפה ארוך של כ-30 שניות. לשם השוואה, בצילום רגיל זמני החשיפה הם בין מאית השנייה לפחות מאלפית השנייה. זמני החשיפה הארוכים חייבו גם אובייקט חסר תנועה וגם מערכת צילום יציבה מאוד. זו הסיבה שרוב ההולוגרמות מציגות נופים סטטיים.
סביבת הצילום אז היתה כה רגישה, עד שתנודות שאינן מורגשות על-ידינו, כמו תנועת המכוניות בכביש הסמוך או צעדיהם של אנשים המסתובבים בבניין, היו מספיקות כדי להרוס את הצילום. כדי להתגבר על כך, נהוג היה להשתמש בשולחן כבד מאוד ממתכת או מבטון יצוק, כדי להבטיח יציבות מרבית. כיום ניתן לצלם הולוגרמות בעזרת לייזר מיוחד, המפיק פולסים קצרים בעלי עוצמה רבה, וכך לצלם גם אנשים.קיימות גם הולוגרמות המשלבות כמה צילומים, כך שמזוויות צפייה שונות רואים עצמים שונים.
באתר laserreflections.com ניתן לראות ולרכוש הולוגרמות איכותיות. המחירים מתחילים ב-125 דולר להולוגרמה בגודל 20x30 ס"מ, ועד 265 דולר להולוגרמה בגודל 35x60 ס"מ.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גם לאחסון מידע
|
|
|
 |
|
|
|
חוץ מצילום משמשת ההולוגרפיה גם למחקר, ובקרוב צפוי גם יישום צרכני חדש: אחסנת מידע באופן הולוגרפי. חברת אופטוור צפויה להוציא לשוק בתוך כשנה מערכת השומרת מידע כהולוגרמה על כרטיס שקוף. הכרטיס, בגודל של כרטיס אשראי, יהיה מסוגל לאחסן מידע בנפח של 30 גיגהבייט. חוץ מהנפח האדיר, גם יכולת הקריאה והכתיבה תהיה מהירה מאוד ביחס לטכנולוגיות הקיימות. היתרון באחסנה הולוגרפית הוא האפשרות לאחסן מידע לא רק על פני השטח, כמו בתקליטורים, אלא בכל נפח המדיה.
ולמי שמקווה לראות הולוגרמות צפות באוויר, כמו בסרטי המדע הבדיוני, יש לנו חדשות טובות: כבר לפני שנה הציגה חברת היטאצ'י מערכת המסוגלת להקרין דמות הולוגרפית תלת-ממדית באוויר, שאותה ניתן לראות מכל זווית.מתקן ההקרנה הוא מאסיבי ביותר, ואנחנו עדיין רחוקים מהולוגרמה צבעונית ונעה – אבל בדרך הנכונה.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
