 |
/images/archive/gallery/268/717.jpg אלכסנדר גרהאם בל עם סבא-רבא של הסלולר של בשור.
צילום ארכיון  |
|
|
|
|
| צביקה בשור התרגל ל-PC המתוחכם, ולא מצליח להבין למה הסלולרי ממשיך להשתרך מאחור |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
1.
|
|
|
 |
|
|
|
אתם תרשו לי, כן, אבל אי אפשר לתת להם להמשיך. זה לא צורה זה, בינינו. הטלפונים הסלולריים הארורים האלה, פשוט לא מתקדמים מספיק.
וזה לא שאין מהנדסים מוכשרים ויצירתיים, שמחדשים חידושים מגניבים עם כל דגם חדש. זה לא קשור לקיבעונות מחשבתיים.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
2.
|
|
|
|
|
|
|
הטלפון הסלולרי שלי הפך פתאום לציר מרכזי מאוד בחיי. כבר הרבה זמן, כמו שאר המוני בית ישראל, אני מוצמד לגמד המשתדרג שלי ומנהל דרכו את חיי השיח המרוחק שלי. אבל בזמן האחרון התחלתי לצרוך דרכו גם תוכן, וזה מתחיל להיות לי בלתי אפשרי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רובי קסטרו
|
|
|
|
|
|
|
3.
|
|
|
|
|
|
|
נרשמתי לשירות התרעות חדשותיות ב-SMS. מדי שעתיים אני מקבל שתי הודעות על דבר מה שקרה בעולם העניין שלי. זה נוח לי ככה, לקבל את הדברים בדחיפה אלי, בלי שאני אבוא אליהם, ארפרש וארפרש.
באופן מוזר, דווקא כשהחדשות מגיעות אלי בהודעות קצרות, על מסך קטן, הן מצליחות לחדור אלי טוב יותר. יצאתי מחבר וקראתי על תינוק שנפצע קשה כשזרקו אבנים על ביתו שבהתנחלות זו או אחרת. ביום-יום, מוקפת בשאר ידיעות, הידיעה הזו היתה עוברת לי ליד האוזן. גם ככה מתנחלים, אתם יודעים, למי אכפת. אבל הפעם נחרדתי באמת. היה שם תינוק פצוע קשה, מאבן. זה נראה לי נורא ואיום. מסוג הדברים המוזרים שקורים לי כשאני קורא חדשות ב-SMS.
המדיום הוא המסר, אמר מישהו כבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
4.
|
|
|
|
|
|
|
אל תתנו לתיאור הזה להטעות אתכם. חיי ה-SMS שלי הפכו בלתי אפשריים מאז נכנסה צריכת התוכן לסלולרי שלי. תעשו את החישוב: שתי הודעות מדי שעתיים, החל מהשעה 10:00 ועד השעה 00:00. 14 שעות, בערך 14 הודעות, בעצם טיפה יותר כי אני רשום לעוד שירות ששופך עלי עוד 7-10 הודעות ביום. 20 הודעות בסה"כ, נאמר. לא כל כך הרבה. בערך עשירית כמות האימיילים שאני מעבד ביום, וזה עוד לפני שנכנסנו לעסקי המסנג'רים, כתבות RSS ושאר אנבולדיה.
רק שבטלפון הסלולרי, 20 פריטים ביום הם יותר מדי. הטלפון שלי נהג להודיע לי בכל פעם שקיבל הודעה ממישהו. הוא נהג לרטוט, משהו כמו 3 שניות, ואז לשתוק. זה היה נוח כל עוד קיבלתי 5-10 הודעות ביום מחברים, לרוב כחלק משיחה. אבל עכשיו, כשהמספר התנפח פי ארבע ויותר, הרטט הפך לטירוף.
אז ביטלתי אותו.
ועכשיו אני לא יודע כשמגיעה אלי הודעה. כולל אלה מחברים. כולל זו מהעורך שלי שנתן לי קצה חוט לסיפור דחוף אתמול בערב, וראיתי רק היום בצהריים. החיים שלי טובעים תחת החדשות. זה מתחיל להיות או?-או?.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: קוקו
|
|
|
|
|
|
|
5.
|
|
|
|
|
|
|
ואין שום סיבה שזה יהיה או-או. הרי יש כבר פתרון נוח לבעיה הזו. קוראים לזה רו?ל, או כלל, ואני משתמש בזה באימייל שלי כבר שנים. הודעות מיחצניותם הולכות לכאן, אימיילים מהנודניק הולכים לתיקיית הנודניקים, וכל השאר הולכים לתיבת הדואר הנכנס, והתוכנה מודיעה לי על בואם. זה הכי 1999.
בסלולרי שלי כבר 2005 ועדיין אין לי פתרון לסיפור הזה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
6.
|
|
|
|
|
|
|
ברור מה הבעיה כאן. טלפונים סלולריים הם יצורים מסוגרים מטבעם. הם לא מוכנים ללמוד שום דבר, הם חושבים שהם יודעים הכל. למה שתבוא איזו תוכנה שתתוקן עליו ותלמד אותו להתמודד עם מידע נכנס? מה פתאום, הרי יש בו כפתור send וכפתור end, ואפילו כפתור שמוחק דברים. הכל בסדר, והמהנדסים שבנו אותו כבר חשבו על הכל.
ולך תסביר לו, לסלולר הנפוח שלך, שלמחשב הסיני המצ'וקמק שלך יש יכולות שהוא בחיים לא יוכל אפילו לשאוף אליהן. שהוא יודע להתחבר למקורות מידע מדהימים, שהוא מאפשר למשתמשים בו לתקשר באלף ושתיים צורות. לך תסביר לסלולרי הזה שאם רק ייתן להתקין עליו תוכנות עצמאיות, הוא יהיה לפחות פי חמישים יותר טוב.
רק שייפתח קצת, וייתן למישהו לטפל בשבילי במגוון ה-SMSים שמציף לי את החיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
צילום: רויטרס
|
|
|
|
|
|
|
על המדור
|
|
|
|
|
|
|
"אמש באינטרנט" הוא מדור ביקורת תרבות אינטרנט ותרבות דיגיטלית. המדור מתפרסם מדי ראשון, שלישי וחמישי.
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
