 |
/images/archive/gallery/264/949.jpg
עיבוד מחשב: גל חן  |
|
|
|
|
| יואש פלדש מטה אוזן אל הקול שהולך ונפרד מחיינו – צליל החיוג |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפעמים אני חייב להרים את השפופרת, סתם כדי לשמוע שהוא עוד שם. אני מאזין כמה רגעים לטוווווווווווווווווווו הארוך שבוקע מהאפרכסת, ומנתק. אולי זה נשמע מטורף, אבל נדמה לי שבשנים האחרונות הוא התעדן מעט, כאילו הוא נעשה רך יותר, עצוב יותר. לצליל החיוג החד, הפסקני – זה שבישר פעם שכל העולם פתוח לפנינו ותבע שנצא כבר אל הדרך – נוספה נימה מלנכולית של סוף מתקרב.
כל הצלילים שמערכת הטלפונים מייצרת אמורים להעיד על מצבו של האדם שמתקשרים אליו. הפעימות הקצובות, המדודות, ששומעים כאשר מתקשרים למישהו, למשל, מעלות מיד בדימיון תמונה של טלפון מטרטר אי-שם, בבית רחוק, ללא מענה. פעימות בהולות יותר מלמדות שהקו תפוס.
רק צליל החיוג אינו קשור לאף אחד אחר. זהו קול נשימתה של מערכת הטלפון. בכל פעם שמרימים את השפופרת, לא משנה מתי, היא כמו לוחשת היישר לתוך האוזן: אני כאן, אני חיה. לא סתם אחד הקטעים הכי מפחידים בסרטי אימה מתרחש כאשר הגיבור רץ לטלפון ומגלה שהקו מת.
צליל החיוג נשמע לראשונה ב-1908 במעבדות של חברת סימנס בגרמניה, אך חלפו יותר מ-40 שנה עד שהוא הגיע לאוזניהם של משתמשי הטלפון ונעשה לסימן בינלאומי אופטימי. עד שנות ה-50 קולו של הטלפון היה קולן של הנשים שעבדו במרכזיות ותפקידן היה לקשר בין החוטים ולנתב את השיחות. יש בעולם גרסאות שונות לצליל החיוג, תלוי בחברה שמייצרת את המרכזייה. אך תמיד זהו צליל מתכתי, קצת גס – בכל זאת, מדובר במכונה – שנמשך ונמשך ואינו חדל אפילו להמהום קצר.
אבל מאז שקיבלתי פלאפון מהעבודה כמעט לא יוצא לי לשמוע את צליל החיוג. הוא הולך ונמוג מחיי. אין צורך בו. אמנם בשנות ה-80, כשעוד היה מדובר בהמצאה חדשנית, שווקו בארצות הברית כמה טלפונים סלולריים שהשמיעו צליל חיוג, אבל הם נעלמו מהר מאוד. טלפונים סלולריים אינם נושמים. הם מקסימום משמיעים את התיקתוק הרחוק ההוא, כשהם מנסים למצוא קשר לאנטנה הקרובה.
עוד כמה שנים, צליל החיוג בוודאי כבר יידום לגמרי. הוא יהפוך לקוריוז היסטורי, שריד לצורך המשונה, המצחיק, של המין האנושי לתת למכונות שהוא יוצר קול משלהן. כך ייעלם מחיינו הקול היציב, הבוטח, של הטלפון – הלחישה האופטימית שנמתחה ונמתחה ונמתחה ללא סוף, כמו דרך הפתוחה אל האופק.
אז הרימו עכשיו את השפופרת והאזינו לטלפון. הקשיבו לו באמת, לא מתוך פיזור הדעת. מפתיע לגלות שכשמטים לו אוזן, הוא לא מצליח לשמור על פאסון יותר מכמה דקות: פתאום צליל החיוג מתפרק ונהפך לצווחה מטורפת, מפחידה.
הקשיבו.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
|
| |
|
|
|
