 |
/images/archive/gallery/242/689.jpg גורמן בכרזת ההצגה ועם כותב שורות אלה.
עיבוד מחשב: גל חן  |
|
|
|
|
| תכירו את דייב גורמן, איש מספיק מופרך בשביל לטוס 161 אלף ק"מ רק בגלל שמישהו מצא את המילים francophile namesakes באתר האישי שלו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"המחשב שלי מחובר לאינטרנט, והאינטרנט מכיל את כל מה שיש בעולם, מאז ומעולם. אני לא יודע מה איתכם, אבל לפעמים אני מוצא שכל מה שיש בעולם מאז ומעולם מאוד מסיח את הדעת. זו הקללה של העולם המודרני, שכל כך הרבה אנשים עובדים על מחשב, כשהמחשב מספק את הסחת הדעת מעבודה הגדולה ביותר שהאדם יצר אי פעם" – דייב גורמן
הבמה ב-Village Theatre בניו-יורק שחורה
וחשופה, למעט כוס מים ושולחן נמוך שעליו iBook. על הקיר מאחור מוקרן קוד בינארי סתום בשחור-לבן. הקוד נעלם, ובמקומו מופיע מנוע החיפוש גוגל. יד אלמונית מקלידה את שם המופע, "Dave Gorman's Googlewhack! Adventure", ומקליקה על כפתור החיפוש. הקרדיטים מתחלפים, ואל הבמה פורץ דייב גורמן (33), בריטי צנום, תכול עיניים, קצר שיער ומזוקן, לבוש במכנסיים חומים וחולצה צהובה.
שנתיים קודם לכן, בגיל 31, גידל גורמן זקן של מבוגרים והתיישב מול המחשב שלו באנגליה כדי לכתוב את הרומן שלו, Hugh's Hue, עליו קיבל מקדמה מהוצאת הספרים הגדולה בעולם. כמה חודשים אחר-כך הוא היה כבר בצד השני של העולם, מאחוריו 161 אלף ק"מ אוויריים, רודף אחרי אנשים שגוגל אמר לו לחפש אותם. על הבמה, בקולו הצרוד למחצה, ועם מצגת פשוטה שיצר בעצמו ואשר מוקרנת מאחוריו, פורש גורמן את קורותיו המופרכות. מדי פעם הוא פולט קריאת "That is amazing!" גבוהת קול. מה שנכון.
הכל התחיל כשגורמן נתקל בראשונה במילה הזו, גוגלוואק. מי שסיפר לו עליה היה אוסטרלי בעל הכינוי האופייני "סטיבו", שהודיע לו באימייל: "ידעת שאתה גוגלוואק?". גורמן חשד שמדובר בקללה אוסטרלית עסיסית ודרש לדעת במה מדובר. סטיבו הסביר: גוגלוואק (Googlewhack) הוא משחק אינטרנט שהגה האמריקאי גרי סטוק, ואשר מטרתו היא למצוא שתי מילים באנגלית, שחיפושן בגוגל מניב רק תוצאה אחת. ברגע שחושפים גוגלוואק, אורך חייו קצוב: ברגע שיפורסם באתרים נוספים וגוגל יאנדקס אותם, הוא כבר לא יהיה גוגלוואק.
אתרו של גורמן היה גוגלוואק של המילים francophile namesakes. מבחינתו, העובדה הטריוויאלית הזו הגדירה אותו מחדש. "לא הייתי אחד מההמון, הו לא, הייתי גוגלוואק", הוא מספר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
אישה וכלב, צילום מאתרו של מרקוס
|
|
|
 |
|
 |
|
הנגאובר, דרכון וכרטיס לוושינגטון
|
|
|
 |
|
|
|
זה היה הרגע בו חייו השתנו. "אם אתם מגלים מה זה גוגלוואק כשאתם יושבים מול מחשב, ואתם לא רוצים לחפש אחד, אתם לא אנושיים", אומר גורמן במופע שלו. הוא עצמו מאוד אנושי, לכן הלך לאינטרנט והתחיל לחפש גוגלוואק משל עצמו.
הוא שרף יום שלם על החיפוש, כשמספר התוצאות יורד בהדרגה – hedgehog bazooka עם 3000 תוצאות, karaoke hubcap עם 429, prosthetic vassal עם 41, ועד dork turnspit, שהיה אז גוגלוואק של ממש (אבל התקלקל מאז), והוביל אותו לאתר WomenAndDogsUK.co.uk.
אם חשבתם שמדובר באתר סקס עם חיות, אתם לא לבד, אבל האמת תמימה בהרבה: מפעיל האתר, מרקוס, פיתח לעצמו תחביב משונה (אם כי לא יותר משונה מגוגלוואקינג), של איסוף תמונות משפחתיות ישנות בהן נראות נשים (לבושות לגמרי) לצד כלבים. גורמן שלח למרקוס אימייל וסיפר לו שהוא גוגלוואק, הסביר את המושג והשניים הפכו לחברים-לאימייל, ואף נפגשו בביתו של גורמן.
באותה פגישה, מרקוס התלבש על המחשב של גורמן, ואחרי סשן מאומץ הצליח למצוא גוגלוואק משלו, unconstructive superegos. הגוגלוואק הזה הוביל, כמה מוזר, לאתר של איש בשם דייב גורמן. הגורמן הזה התגורר בכפר קטן בצרפת, ובמוזרות אופיינית לסיפור הזה, הוא כבר הכיר את גורמן הבריטי.
גורמן התקשר לגורמן הצרפתי וסיפר לו על צירוף המקרים המשונה, וציין גם שהוא עובד על ספר. גורמן הצרפתי מיהר להזמין את בן-שמו הבריטי לחופשה קצרה מהעבודה הקשה (הוא לא ידע שגורמן לא כתב ולו מילה אחת, מלבד שמו של הספר).
גורמן הבריטי הגיע לבית ידידו הצרפתי, ונחרד לגלות שזה מנסה לאתגר אותו לפגוש 10 גוגלוואקים ברצף – כשכל אחד מהם ימצא עבורו את הגוגלוואק הבא אותו יפגוש, וכל זה עד יום הולדתו ה-32, מרחק חודשים ספורים. "אני. לא. עושה. את. זה. איזה מין איש אתה חושב שאני?", נזף גורמן הבריטי בגורמן הצרפתי. "אתה יודע שאני מנסה לכתוב רומן. אתה רואה שיש לי זקן. אני מבוגר עכשיו, דייויד, אני בן 31".
גם מספר ימים לאחר מכן, כשסיפר לחבריו במסיבת הסילבסטר את הסיפור המדהים על איך מצא גוגלוואק אחד שמצא גוגלוואק שני שהוא מכיר ממקודם והם הסכימו שזה הסיפור הכי מדהים שהם שמעו, הוא התעקש שהוא לא מתכוון לנסות לפגוש עשרה גוגלוואקים ברצף.
כל-כך התעקש, שלא עברו מספר ימים וגורמן הבריטי התעורר בשדה התעופה הית'רו עם הנגאובר, דרכון וכרטיס טיסה בלתי-ניתן-להחזרה לוושינגטון DC. אז הוא טס.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
50 דייב גורמנים. צילום מאתרו של גורמן
|
|
|
|
|
|
|
54 דייב גורמנים
|
|
|
|
|
|
|
אם כל הסיפור הזה נשמע לכם לא סביר, זה רק בגלל שאתם לא מכירים את גורמן. בשנת 2000 הוא ישב בפאב והתווכח עם שותפו לדירה דני, שלא האמין שלעוזר המאמן של מועדון הכדורגל East Fife גם כן קוראים דייב גורמן. הערב לווה בשתיה מוגזמת של טקילה, והסתיים בכך שהשניים עלו על רכבת לסקוטלנד, הגיעו לביתו של האיש ונוכחו שזה אכן שמו. למחרת הם פגשו את בנו, שגם כן נקרא דייב גורמן. בדרך חזרה ללונדון, בסיוע ספר הטלפונים, פגשו דייב גורמן נוסף.
המפגשים הללו הובילו להתערבות: דני טען שגורמן לא יוכל לפגוש 54 אנשים ששמם דייב גורמן, כמספר הקלפים בחפיסה, כולל ג'וקרים ("באופן מבהיל, היינו פיכחים כשזה קרה", סיפר גורמן באתרו). אחרי שהצליח לפגוש 24 כאלה ברחבי העולם, גורמן עשה על זה מופע, "Are You Dave Gorman?", והפרסום הביא אליו עוד ועוד דייב גורמנים.
בסופו של דבר, גורמן פגש את 54 הגורמנים ואף יותר. 50 מהם השתתפו במפגש שערך בלונדון בסיוע ה-BBC, שגם הזמין ממנו מיני סדרת טלוויזיה על הסיפור. הוא גם כתב על זה ספר.
"נדמה שאנשים שקראו את הספר תמיד מניחים שעשינו את זה כדי לכתוב ספר, ואנשים שראו את סדרת הטלוויזיה מניחים שעשינו את זה כדי ליצור סדרת טלוויזיה... וכן הלאה. שזה לא בדיוק איך שזה קרה", כתב גורמן באתרו. זה דבר אחד שמרגיז אותו, והדבר השני הוא כשאנשים באים אליו אחרי מופע הגוגלוואק ושואלים "זה אמיתי?". "מאיפה שאני מגיע", הוא מסביר בסוף המופע, "זה מאוד לא מנומס לשאול מישהו, 'אז אתה שקרן?'".
אחרי מופע הדייב גורמנים, גורמן התלבט אם לכתוב מופע חדש. "ליצור משהו בכוונה לא היה כיפי כמו 'Are You Dave Gorman?'", הסביר, "ולא הייתי בטוח שאני רוצה לגרום לדברים לקרות, בניגוד לדיווח על אירועים. למרות מאמצי להפסיק... במידה מסוימת בגלל מאמצי להפסיק... חיי התחילו לצאת משליטה שוב, וב-2003 הפכו כל כך קיצוניים עד שהגעתי לסיפור שחובה לספר". והסיפור הזה, אם עקבתם עד עכשיו, הוא הרפתקת הגוגלוואק. ומה בעתיד? "יותר טוב לספר סיפורים טובים כשהם שם, מאשר לעשות משהו כל שנה כי אתה חושב שזה מה שאתה אמור לעשות".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מזכרות מההצגה של גורמן. צילום: עידו קינן
|
|
|
|
|
|
|
"גוגלוואק הוא כמו פתית שלג"
|
|
|
|
|
|
|
זה המקום להיות מעצבן, ולהודיע שלא אספר כאן את סוף המסע של גורמן (הוא ביקש כל-כך יפה; אתם מוזמנים להגיע למופע שלו, או לרכוש את הספר). אגלה רק שגורמן מעולם לא סיים (או התחיל) את כתיבת הרומן שלו, ושאת המקדמה נאלץ להחזיר מהכנסות המופע המצליח שלו. "אני חושב שהייתי נכשל בכתיבת הרומן בכל מקרה", התוודה בפני. "אני לא חושב שזה קשור בהכרח לפיתוי של הגוגלוואקינג, יצא ככה שזו היתה הסחת הדעת של אותו היום. אם זה לא היה זה, זה היה משהו אחר".
"לו יכולתי לחזור אחורה בזמן, הייתי מנסה לא לעשות זאת שוב", אמר לי. "הרבה דברים רעים קרו, וזה היה חלק ממשבר שעברתי. אבל בהתחשב בכך שזה קרה, הכל יצא לטובה. יש נצחונות מקצועיים – הספר שלי היה רב-מכר מספר אחת בבריטניה והמופע לקח אותי לבית האופרה של סידני ולשלושה חודשי הופעות בניו יורק – דברים שהותירו אותי נדהם ומרוצה. אבל הדבר הכי טוב שיצא מזה זה החברויות המתמשכות עם האנשים שפגשתי. אני עדיין בקשר עם כולם... חוץ מאחד".
כמו הדייב גורמנים שעדיין פונים אליו כדי להיפגש איתו (הוא אומר שאין לו זמן להגיע לכולם, אבל קורא להם לבוא להופעותיו עם תעודת זהות), גם גוגלוואקים חדשים ממשיכים להגיע אליו. באתרו הוא מסביר בנימוס ש"מעבר לאנשים שפגשתי כשחוויתי את ההרפתקה, מעולם לא ביקשתי מאיש למצוא לי גוגלוואקים, ואין לי ממש מה לעשות איתם גם אם תמצאו".
שאלתי אותו אם לא חבל לו על הריגת הגוגלוואקים בעקבות פרסומם במופע ובספר. "לא ממש", השיב. "אף אחד לא ידע שהוא גוגלוואק לפני שמצאתי אותו, אין איזה רשימה שלהם. והאינטרנט כל הזמן משתנה. לא כתבתי אף אחת מהמילים באף אתר – המבקרים כתבו, אבל אני בספק אם רבים מהם עדיין היו גוגלוואקים גם בלי זה. אתה לא יכול לבקש מאנשים להפסיק לכתוב באינטרנט רק כי יש לי מופע על זה. אני חושב שכל גוגלוואק הוא כמו פתית שלג: יכול להיות שהוא אחד מסוגו, אבל הוא יתמוסס".
לשאלה אם הוא עדיין מחפש בעצמו, הוא משיב ש"הסיפור כולל ארבעה גוגלוואקים שאני מצאתי. האחרים נמצאו על ידי האנשים שפגשתי. היתה סיבה שהלכתי לפגוש אותם, והסיפור, הצלחה או לא, תוכנן מראש להסתיים ביום הולדתי ה-32. אז עכשיו זה כבר נגמר, ואני כבר לא מחפש".
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
