 |
|
|
|
|
איך משיגים עבודה/זיון/אהבה בניו-יורק |
|
|
|
|
אתרי הקשרים החברתיים השתלטו על החיים של תושבי ברוקלין והפריפריה. עדו פלוק מדווח מהתופת |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
עדו פלוק, ניו-יורק
12/1/2005 13:03
|
|
|
|
|
|
|
|
תשכחו מגוגל, RSS ודלישס. האתרים שעיצבו מחדש השנה את צינורות התקשורת הבין אישית ברחבי ארצות הברית והעולם (זה רק עניין של זמן) היו אתרי קשרים חברתיים דוגמת פרינדסטר. האתרים הללו, תיכף נסקור אותם ואת ההבדלים ביניהם, שינו לחלוטין את הדרך בה אדם יוצר תקשורת עם חוג החברים הקרוב, הבינוני והרחוק שלו (היינו שלושת מעגלי הקירבה) ואפילו כיננו מעמד חברתי חדש, יצור כלאיים שמתמקם איפהשהו בין ה'מכר' וה'מיודע': "חברסטר".
זה די משעמם (וגם די 2004) להסביר בפעם האלף במה מדובר. אני בטוח שיש ב-NRG כבר כתבה שמסבירה מהם ואיך עובדים השירותים האלה. מה שחשוב להבין, אבל, הוא איזה מהפך יצרו הרשתות החברתיות בערים הגדולות ברחבי ארה"ב. נתחיל מזה שכרגע בניו יורק, כמעט ואין צעירים שלא מחזיקים בפרופילים אונליין באחד האתרים האלה (ורוב חבריי מחזיקים לפחות בשלושה). לפני כמה חודשים גילתה לי ארט-דירקטורית שעבדה איתי שלפני שהגיעה לראיון העבודה מצאה אותי בפרינדסטר ושיננה את שמות הסרטים האהובים עליי. תהיו בטוחים שזה הרשים אותי כשבראיון עבודה סתמי החלה המועמדת לדקלם את רשימת הסרטים שאני הכי הכי אוהב.
על הזירה הרומנטית אין בכלל מה לדבר – אין דבר נוח מלשלוח הודעה 'תמה' במייספייס לחברה של חבר של חברה שראית במסיבת סילבסטר אבל לא היה לך נעים/היא הגיעה עם מישהו וכו'.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| עזבי, נדבר אח"כ במייספייס (צילום: אמיר מאירי) | /images/archive/gallery/161/839.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
גם סמים ורוקנרול
|
|
|
|
|
גם את עסקי היחצנות והעסקנות שינו האתרים לחלוטין: אף יחצן כבר לא עובד טלפונית בניו יורק. חסל סדר שיחות טלפון מביכות או עלעול בטיים אאוט. גם אימיילים כבר לא נשלחים. הכל מפורסם בבולטין בורד של פרינדסטר ומיי ספייס לרשימת חברים אקסקלוסיבית (או אקסלוסיבית פחות). רוצה להיות על הרשימה? שלח להם הודעה דרך השירות, הם יבדקו את הפרופיל שלך, יסתכלו על התמונות, על רשימת החברים והתגובות ויחליטו האם לצרף אותך.
אפילו סצנת להקות הרוק הניו יורקית התחברה לגמרי למערכות האלה. במייספייס למשל יש אפשרות לבנות פרופיל ללהקה ומאות להקות מקומיות (גם כאלה שנחשבות יותר) בנו לעצמן פרופילים. דרך פרופיל כזה אתה יכול, כמשתמש לשמוע שירים של הלהקה בסטרימינג, לדעת על הופעות קרובות ואפילו לשלוח לחברי הלהקה מסר.
מאוחר יותר הופיעו גם ה"חברסטרים", האנשים שלא קשורים אליך ולא מתקשרים איתך בשום דרך מלבד דרך האתר הספציפי. ובכלל, שירות הדואר של האפליקציות האלה, הבלוגים והתמונות הפכו את המערכת למערכת התקשורת שאני משתמש בה בימים אלה יותר מכל אחת אחרת: יותר מהטלפון, יותר מהאימייל ויותר מה-SMS. מהפכה? לא אכחיש זאת. כמובן שהשימוש בתמונות וברשימות של סרטים מועדפים וכו' אינן מספקות ייצוג מושלם עבור החברים של החברים שלכם. במידה ואתם מחליטים להשתמש באחד השירותים האלה באופן רומנטי, כאתר דייטינג מן השורה (כל משתמש יכול להגדיר את עצמו כמישהו שמחפש זינג רומנטי, מערכת יחסים וכו') תצטרכו להתכונן להפתעות, כשהלוהט עם החזה השרירי יתגלה כשמן עם משקפיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/176/678.jpg |
|
|
|
|
|
|
קיצור תולדות הפרינדסטריה
|
|
|
|
|
פרינדסטר היה האתר הראשון שהביא את בשורת ה-P2P החברתי. מיליונים הצטרפו לאתר הזה עוד בקיץ 2003. זה הפתיע בעיקר בגלל שגל המצטרפים דווקא לא הגיע מקרב שורות הגיקים (למשל, אנשים כמוני) אלא דווקא מקרב המובילים החברתיים, הקולים. שיחת קולר קלאסית של 2003 עסקה בהתפשטות המהירה של התופעה והצטיינה בהמתקות סוד בסגנון: "מה, עוד אין לך פרופיל? אני אזמין אותך היום בלילה". חודש אחר כך כבר התפרסמה בנושא כתבת שער בטיים אאוט ניו-יורק, מיליונים נרשמו ופרינדסטר הפך לאתר המעצבן ביקום, פשוט בגלל שהשרתים הארורים שלו והאנשים שמאחוריהם מעולם לא נערכו לכבוש את העולם בכזאת קלות. בשלב הזה קמה תנועת מחאה של אנשים שנמאס להם לעשות ריפרש כל שניה וחצי, והפוקוס עבר למערכת אחרת המייספייס.
במייספייס כבר הבינו את הטעויות של פרינדסטר ונערכו להסתערות ההמונית. האתר עבד ועדיין עובד בלי יותר מדי נפילות, בלי יותר מדי תקלות ובעיקר – בגישה ידידותית ופתוחה יותר (את דף הפרופיל שלך במייספייס אתה יכול לעצב בשימוש ב-HTML). לטכנאי הראשי של מייספייס, למשל, בחור בשם טום, יש פרופיל משל עצמו. מייספייס גם אפשרה שילוב של בלוגים בפרופילים ולאט לאט הפכה למערכת העיקרית בניו יורק (כלומר שאת המנוי במייספייס אנשים בודקים מדי יום ואת הפרינדסטר מדי שבוע).
מאוחר יותר הגיע גל של מערכות נוספות, מוצלחות יותר ופחות, אבל הבולטות הן "פייסבוק", מערכת P2P חברתי בסגנון מעונב יותר שמזכיר את פרינדסטר, עבור סטודנטים באוניברסיטאות הגדולות בארה"ב שמקשרת אנשים לפי קורסים שלקחו מעונות בהם גרו וכו' (איך לא חשבו על זה קודם?) וכמובן asmallworld.net רשת לסלבז/אנשי חוג הסילון בלבד, נעמי קמפבל למשל, מחזיקה במנוי וכך גם הרבה בעלי גלריות בסוהו, שאפשר להרשם אליה רק בהזמנה מחבר (ובמידה ושלושה אנשים מסמנים אותך בה כלא רצוי, תועף החוצה מהשירות).
כמובן שכל השירותים האלה מעוררים גם אנטגוניזם רב. רבים טוענים שמדובר בהשחתה הסופית של התקשורת הבינאישית. רבים מוחים כנגד הזניית מוסד החברות. ואפילו לא הזכרנו את הספאם שכבר התחיל לבצבץ, פרסומות סמויות
והמון מטרידנים למיניהם. ועדיין, אני מעדיף את ה-p2p החברתי שלי על כל הודעת SMS ואימייל תפוצת נאט"ו. לכו על זה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
