ראשי > הרשת > נט. ארט





העיסה
מה בין ציורי האורגיות המתפקעים מזימה וגרוטסקה של חוויאר ז'יל ובין ערי הענק המעורבלות שלו
  אשר שכטר
18/11/2004  16:41
"...אבל השיר של החושים העירומים הנו עדיין היפה מכולם."
(ארדנגו סופיצ'י)
 
קשה לתאר את יצירתו של הצייר האורוגוואי חוויאר ז'יל באופן סכימטי. קשה עוד יותר לנסות ולהגבילה הלכה-למעשה לקונספט יחיד, לרעיון מרכזי, לתמה שולטת - למעשה, אין צורך. ז'יל, יליד 1961, יוצר עולם בעבודותיו – יקום, אפילו – שהוא קו תפר בין עולם הממש שלנו לבין עולם ההזיה האקספרסיוניסטי, הגרוטסקי, הרועש, שהוא סך כל החושים, הפועלים יחד – בשיא תפוקתם. ערים חמקמקות, חלקלקות, המיטלטלות ונרעדות ככל שאתה מתבונן בהן, מימדים של פנטסיה, חלום וסוריאליזם כמוהם רק בודלר ההוזה – בחדרו הכפול – יכול היה לדעת, וציורי ארוטיקה -  איורים ל"פילוסופיה בחדר המיטות" של דה-סאד ול"סיפור העין" של בטאיי – איורי מין וזימה המתפקעים מגרוטסקה, מקיטש, מחשק ומזרע. כל תמונה יוצרת חוקים משל עצמה, כל הגופים – מאוגדים בה לבוכנה בודדה, דוחפת ומרפה, עולה ויורדת, המשתעשעת בערבוב החלום והמציאות לאחד. מונומנטים מתעוררים לחיים, האדמה רועדת, הטבע בוחש הכל לעיסה של צבעים ותוהו... דמות עולה מדי פעם, מבליחה מבין המערבולת היצרית, שולחת יד, או רגל, גוף שהוא שידה, שידה שהיא בניין, דמון שהוא אורגיה – מתבונן מן הצד, מחייך.
***
עבודותיו הארוטיות של ז'יל מבליטות ומדגישות את כל מה שנראה פרטי, יחידני, בעבודתו. הן נסוגות מעט מן הסוריאליזם לטובת סוג של רישום קונדסי, הומוריסטי, מוקצן, מתגרה בכוונה תחילה, המתכתב באופן ישיר הן עם מסורת עתיקה של ציורי-זימה, הן עם היצירות אותן הוא נועד ללוות. איוריו של ז'יל ל"פילוסופיה בחדר המיטות" מאופיינים, לכן, באותה רוח ליברטינית – מזיקה אך ליצנית – השורה גם על עבודתו של דה-סאד , מחברה. ההרסנות המערפלת של החושים ושל התחושות, התוהו – המשחרר והלוכד-בתוכו בה בעת – של הליבידו, מועברים בקווים ותיאורים כמעט קריקטוריים, קלחת ממנה מבצבצים איברים וחלקי גוף לרוב, משגלים של בדיחות גופנית, הפעלתנות העליזה של האיברים המתכנסים והיוצאים לתוך ומחוץ לעצמם במהלך המעשה המיני... ההזיה – הניכרת במידה זו או אחרת בכל עבודותיו של ז'יל - מתאפיינת בשטף אדרנלין מיוזע, בגוזמה משועשעת, על גבול ההיתוליות. ואם איורי דה-סאד מתכתבים עם האופן בו אוירו יצירותיו במשך עשרות שנים, הרי שאיורי 'סיפור העין' של בטאיי מתכתבים אף הם עם אישיות המחבר ועם היצירה הנידונה. המיניות בהם הופכת לסיוטית עד כדי גרוטסקה, המשגל לחצי-סיוט, חצי-שכרון חושים, המבט לחצי-מתייסר, חצי-סאדיסטי – אורגיית הבשרים וההפרשות הספרותית של בטאיי לובשת צורה ויזואלית הולמת לישירות הבוטה שבה, לחוסר החרטה שבדלותה ובנבזותה, לפורנוגרפיות המופרזת של בטאיי ולמשחקו המתגרה, העוקצני באלמנטים. ההזיה מרוככת, מוצנעת, משתלבת כחלק שאין להבדילו ממהות המעשה המיני.
***
רישומי הערים של ז'יל משלבים בין ההזיה הסוריאליסטית להלם החושים הטוטאלי, הכאוטי של האקספרסיוניזם. העיר בהם היא מעוותת, כוחנית, אפופת מסתורין, מתעוררת לחיים כטורנדו הבולע כל מה שבדרכו ומערבלת לעיסה אחת של מרכיבים את כל יסודותיה. המהירות, הארכיטקטורה העוצמתית שלה, צורמנותה של העיר, המימדים הכמעט-דמיוניים שבה, מאוחדים אצל ז'יל למרקחת של בלבול, הזיה ושברירי מציאות - המוניומנטים שבה הופכים מיתולוגיים. העיר בהקיץ, העיר בחלום, העיר הופכת ליצור שוקק-חיים משל עצמו, המטרופולין הופכת לאנדרטה אורגנית, המזווגת בין המציאות לתת-מודע המראה את עצמו על פני השטח. העיר היא קיקלופ חולמני, מבולבל, המקיץ מתרדמה ומגלה שנרדם על קרוסלה.
 
***
הגבולות בין מציאות לאשליה מיטשטשים ביצירתו של ז'יל. גופים דוממים מתעוררים לחיים, הערים הופכות לרוחות רוחשות, המעשה המיני לבבואה פנטסטית, בוטה, קונדסית של עצמו, בו החשקנות מועצמת. העולם שהוא בורא הוא יקום רוחש חיים של תופעות מאגיות, של מסתורין ואגדות המתעוררות לחיים, של תאוות חסרות שליטה, של מרחב חסר-שליטה בעצמו, של הזיה וכאוס. הערים רוכשות לעצמן חיים ותודעה, מבני האבן, הפסלים והאכסדרות לדמויות מיתולוגיות, לדמונים, לפיות פעורים הבולעים כל מה שנקלע לתוכם, למערבולת של כוחות מנוגדים המכוונים לצמתי הכבישים, לשלטי החוצות, למסילות הרכבת. המעשה המיני גם הוא הופך לקלחת של כוחות, לקדירה מבעבעת של חשקים ותודעות, למעשה היתולי של הפעלת כוח לשם התענגות, להצטלבות בין גופים בפעולה ובין סמלים ואלמנטים. ההזיה מפיחה חיים בכל, ההזיה משחררת – הערים, המיניות, שלדי הבניין, התת-מודע, הגוף והנפש, כולם ענקים רדומים, אגרסיביים, הזקוקים ליקיצה, ולעימות ביניהם.
 
הערה
טור זה הוא העשרים בסדרת טורים המתמקדים בסטייה, באכזריות, במין, בניוון ובמוות באמנות היום, דרך האינטרנט. המדור נט.ארט יעסוק, מדי יום שישי, באירועים אמנותיים המתעלים מעל רעש התבן, והמוצאים ביטוי ברשת.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך
ההרסנות המערפלת של החושים ושל התחושות, התוהו – המשחרר והלוכד-בתוכו בה בעת – של הליבידו, מועברים בקווים ותיאורים כמעט קריקטוריים, קלחת ממנה מבצבצים איברים וחלקי גוף לרוב, משגלים של בדיחות גופנית, הפעלתנות העליזה של האיברים המתכנסים והיוצאים לתוך ומחוץ לעצמם במהלך המעשה המיני