 |
 |
|
|
|
|
| אם אתם בונים על קניית מסך חדש במחיר בלתי נסבל, אולי כדאי לכם לחכות. מעבר לפינה נמצאות טכנולוגיות מעולות, וזולות להפליא |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
ארז בן-ארי, עסקים און ליין
7/9/2004 9:00 |
|
|
|
|
|
|
|
ירידת מחירי המסכים הדקים בשנה האחרונה שינתה משמעותית את שוק המחשבים. כמעט כל בית עסק בעולם אימץ בחדווה את המסכים היפהפיים, וגם בתים רבים החלו להיפטר ממפלצות הפלסטיק והזכוכית.
אין ספק
שמסכי ה-LCD הם דבר נפלא, אבל הם בהחלט לא המילה האחרונה. יש להם מגבלות לא מעטות ולכן מדענים עובדים כבר כמה שנים על פיתוח הדורות הבאים. הפעם נסקור כמה מהפטנטים שבדרך אל שולחן העבודה שלכם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למה להחליף?
|
|
|
 |
|
|
|
למרות העיצוב הדק והמרשים, מסכי LCD ופלזמה סובלים עדיין ממגבלות משמעותיות. מסכי LCD, למשל, נוטים לסבול מתופעה של פיקסלים שרופים, שבה אחד הפיקסלים (נקודות) במסך פשוט מפסיק לעבוד, ואז באמצע התמונה יש פתאום נקודה שחורה. פיקסל שרוף לא ניתן לתקן ויש צורך להחליף את המסך כולו. למעשה, כבר בעת הייצור מופיעים לעתים קרובות פיקסלים שרופים, ומכיוון שאלה לא ניתנים לתיקון או למיחזור, חלק לא קטן מהמסכים נזרקים לפח ישירות מפס הייצור. הבזבוז הזה הוא אחד הגורמים למחיר היקר של המסכים.
גם במהלך השימוש במסך עלולים להופיע פיקסלים שרופים. הבעיה מופיעה (אם כי פחות) גם במסכי פלזמה, להם יש גם חסרונות אחרים: מסכי פלזמה הם כבדים מאוד, ורגישים גם לגובה. הפעלת המסך באזור הגבוה מ-2,000 מטר מעל פני הים, הרבה מעל גובה החרמון, עלולה ליצור בעיה.
מגבלה נוספת שממנה סובלות שתי הטכנולוגיות היא הצבע השחור. במסכי LCD ופלזמה יש לצבע השחור נטייה להיות אפרפר יחסית למה שאנחנו רגילים ממסכי השפופרת הרגילים. לרוב האנשים זה לא מפריע, אבל אם אתם חובבי קולנוע ביתי איכותי – אתם בבעיה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
פלזמה. אפור, כבד, יקר. צילום יחסי ציבור
|
|
|
|
|
|
|
רעיון אורגני
|
|
|
|
|
|
|
הטכנולוגיה הראשית שצפויה לגרום לשינוי משמעותי בשוק היא טכנולוגיית OLED – קיצור של Organic Light Emitting Diodes. הפטנט התגלה במקרה, במהלך מחקר על חומרים פלסטיים לתחום האלקטרוניקה הבידורית. למדענים נתגלה כי מולקולות פלסטיק מסוימות זורחות כאשר מועבר בהן זרם חשמלי. על בסיס טכנולוגיה זו פותחו מספר יישומים שמאפשרים ליצור מסכים זולים ונוחים יותר. נכון לכתיבת שורות אלו, מעט יצרנים החלו להשתמש ולשווק את הטכנולוגיה. בין הבודדים שכבר החלו ניתן למנות את חברת קודאק, ששילבה צג מסוג OLED במצלמה דיגיטלית מדגם LS633, והוא קוצר שבחים רבים. גודל המסך מהווה מגבלה רצינית עבור היצרנים, ולכן מסכי מחשב בגודל משמעותי עדיין לא נמצאים על המדפים ורוב השימוש הנוכחי בטכנולוגיה הוא בנגני MP3 וכדומה .
לפני כשנה הודיעה חברת צ'י מיי (Chi Mei) הטייוואנית על כך שהיא בשלבי פיתוח סופיים של מסך בגודל 20 אינץ', אך מעבר להדגמת המסך בכמה תערוכות, לא נראה שהחברה מוכנה לקחת את זה הלאה. גם יצרנים אחרים כמו סוני, פיליפס, סייקו-אפסון, סמסונג ואחרים התקדמו מאוד בתחום, אבל ככל הנראה נצטרך לחכות לפחות לשנה הבאה כדי לראות את המסכים הללו על המדף.
טכנולוגיה אחרת, אטרקטיבית לא פחות אך מוכרת הרבה פחות, היא SED – קיצור של Surface Conduction Emission Display. טכנולוגיה זו מבוססת על עיקרון דומה לזה של מסכי שפופרת – תותח אלקטרונים שיורה אלקטרונים לכיוון שכבת זרחן. ההבדל הוא שמסכי שפופרת משתמשים בתותח אלקטרונים אחד גדול שנמצא באחורי הטלוויזיה, בזמן שמסכי SED מבוססים על אלפי תאים קטנים שבהם חומר בשם פלדיום-אוקסיד הוא פולט האלקטרונים. למעשה, אפשר לומר שמסך SED מורכב מרשת גדולה של מסכי טלוויזיה זעירים, וכך המסך כולו דק וסימפטי. כל תא כזה הוא בעל מבנה פשוט ביחס לתאים של מסך LCD או פלזמה, ולכן מחירם של מסכי SED צפוי להיות זול במידה משמעותית. יצרנים כמו טושיבה וקנון הכריזו שכבר בשנה הבאה נוכל לראות מסכים בטכנולוגיה זו, בגודל של 50 אינץ'.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מסך בטכנולוגיית PHOLED
|
|
|
|
|
|
|
דבר אלי ברכות
|
|
|
|
|
|
|
חלומו הרטוב של כל טכנופיל הוא מסך רך וגמיש. תארו לעצמכם מחשב כף יד שאפשר להטיח אותו בקיר בלי סכנת שבירה, או מחשב נייד שהמסך שלו מתקפל לגודל של מחשב כף יד. ובכן, גם טכנולוגיה זו אינה דמיונית עוד. וריאציה של טכנולוגיית OLED, שהזכרנו קודם, תאפשר לייצר מסכים בעובי אפסי. טכנולוגיה זו מכונה PHOLED – קיצור של Phosphorescent OLED. מסכים מסוג זה מיוצרים בתהליך שדומה להדפסה של תמונה על נייר, ואפשר יהיה "להדפיס" מסך על חומרים פלסטיים גמישים וכך ליצור מסך גמיש. וריאציה אחרת בשם TOLED תאפשר לייצר מסכים כאלה שקופים כמעט לחלוטין, שיאפשרו יישומים כמו תצוגה עילית על השמשה של המכונית. במקום להוריד את העיניים מהכביש כדי לדעת מה המהירות, יוכל המסך להציג אותה בקצה שדה הראייה של הנהג, למשל. אותה טכנולוגיה, אגב, מתוכננת לשמש גם בתור "סתם" תאורה. במקום נורות, ייווצרו משטחים שלמים מוארים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מסך בטכנולוגיית TDEL
|
|
|
|
|
|
|
ועוד הזרוע נטויה
|
|
|
|
|
|
|
אם עוד לא כואבות לכם השיניים מכל ראשי התיבות, אז בוודאי תשמחו לשמוע גם על TDEL – קיצור של Thick-Film Dielectric Electro-Luminescent Displays. טכנולוגיה זו מבוססת על זרחן כחול, הפולט אור בתגובה לזרם חשמלי שעובר דרכו. גם שיטה זו מבטיחה להיות זולה יותר במידה משמעותית ממסכי LCD או פלזמה, והפיתוח נמצא בידי חברת סאניו, שמבטיחה (בלי נדר) שבשנה הבאה נוכל לקנות מסכים כאלה בגדלים של 40-30 אינץ', ובמחיר זול ב-30% לפחות ממחירי ממסכים של ימינו.
כמעט כל חברת אלקטרוניקה בעולם מפעילה מעבדת מחקר אחת או שתיים ומנסה להמציא את הדבר הבא בתחום המסכים. כל אחת רוצה להיות זו שתצליח לפתח את המסך הזול והאיכותי ביותר, והתחרות גדולה.
בין הטכנולוגיות שנמצאות בשלבים שונים של יישום ופיתוח אפשר למנות את SCRAM – מערכת הקרנה אחורית ייחודית, המאפשרת לייצר טלוויזיות מקרן בעובי של 15 ס"מ בלבד, DILA – גרסה משופרת של מסך LCD, שמציעה הפרדה יותר טובה, ושמענו גם על חברה ששמפתחת תצוגה המבוססת על הקרנת לייזר.
כל הטכנולוגיות שהזכרנו כאן נמצאות כבר בשלבי פיתוח ומסחור סופיים, ויטפטפו לאט-לאט אל השוק במהלך 5 השנים הקרובות. ההערכות הן שבתוך 10-5 שנים מעכשיו, מחירי המסכים הדקים יירדו לרמה כזו, שבבית ממוצע נוכל להרשות לעצמו להתקין מסך בכל חדר, בעלות נמוכה ועם חיבור אלחוטי למחשב הראשי.
(ארז בן-ארי)
| | | | | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
