 |
/images/archive/gallery/148/299.jpg ''זו לא ממש אני, זה רק חיתוך מתוך צילום שלי. כלומר: זו אני, אבל רק באופן חלקי'', שולה.
צילום מתוך הבלוג של שולה  |
|
|
|
|
| מאחורי בעלת הבלוג "עצמאית בשטח" מסתתרת, לא באופן מוחלט, אשה שעושה דברים מהסוג שבדרך כלל אנחנו רואים רק בסרטים. העולם על פי שולה |
|
|
|
 | דפדף בהרשת |  | |
שרית פרקול
4/8/2004 14:56 |
|
|
|
|
|
|
|
"אני שולה (שם בדוי), בת 36 (כרונולוגית. נפשית – הרבה פחות), מתקיימת בת"א, מטפחת קריירה, מאחורי מערכות יחסים כושלות, לפני (מן הסתם) עוד מערכות יחסים שתכשלנה. סקרנית ואוהבת להתנסות, משתעממת מהר ומחפשת את הריגוש הבא, לא סומכת על אף אחד, לא סומכת גם על עצמי אבל איכשהו יוצאת תמיד ללא פגע, נהנית מדברים פשוטים, מתפלאת
כשמישהו מתאהב בי (מה, הוא דפוק?), לא מתאהבת כמעט, אוהבת בעלי חיים (כבר אמרתי), בעלת חוג מצומצם של חברים קרובים (עושים הכל אחד בשביל השני). נראית "בסדר", לא משהו מיוחד - אבל יכולה "לדפוק הופעה" כשצריך, בעלת חוש אסתטי מפותח ועין רגישה לפרטים, ובמקביל – נוראית בתקשורת עם אנשים", כך מגדירה את עצמה בעלת הבלוג "עצמאית בשטח".
למה דווקא שולה? היא מסבירה שהשם הזה "מסמל בעיני פשטות וצניעות סטייל שנות החמישים. משהו שהייתי רוצה להכניס לחיים שלי. להיות קצת יותר 'שולה' – כזו שיש לה בית חם ומשפחה תומכת, אורח חיים מסודר ומאורגן, שמלות מגוהצות ונעליים מצוחצחות. 'שולה' אוכלת שלוש ארוחות מסודרות ביום, לא נוגעת בחטיפים, שותה מקסימום פונץ' ולא חולמת לעשות דיאטת סיגריות. תמיד יש לה ממחטה נקייה בתיק והיא לעולם לא תצא לרחוב עם ג'ינס קרוע או בלי חזייה. ועוד לא דיברנו על הקשר שלה עם בחורים. אני יודעת שאני לא ממש יכולה להיות 'שולה', אבל לשאוף לכך אפשר?"
בטח שאפשר. גם אנחנו לא נדבר כאן על הקשר שלה עם בחורים. כלומר, כמו כל סינגלית מחוברת שמכבדת את עצמה, שולה נוטלת את חלקה מגברים נשואים, מגברים צעירים ממנה, מגברים מיותרים, ומדווחת על כך בבלוגה באריכות ובחן רב. אבל את זה אפשר למצוא אצל הרבה בלוגריות אחרות, ואנחנו כאן כדי להצביע על הייחוד של שולה. אז מאחורי שולה מסתתרת, לא באופן מדי הרמטי, אשה שעושה דברים די מיוחדים, כאלה שבדרך כלל אנחנו רואים רק בסרטים, וכותבת עליהם באופן אינטליגנטי ומענג. למשל, מודל עירום לציירים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
"בכחוס" של רובנס. לא עבודה של שולה
|
|
|
 |
|
 |
|
התערטלות
|
|
|
 |
|
|
|
"היש עבודה פשוטה מזו?" כותבת שולה, "כל שנדרש הוא להתגבר על מחסום הבושה הראשוני, ולבצע אקט ההתערטלות בפני חבורת זרים לאור הפרוז'קטור המסנוור. אחרי שעושים זאת פעם אחת – נראה כאילו זה הדבר הטבעי ביותר בעולם. עכשיו כל שנותר הוא לתפוס פוזה מסוימת, רצוי נוחה ככל האפשר, ולא לזוז במשך מקסימום 45 דק'. קלי קלות. וגם כסף טוב יחסית". אבל מתברר שזה דווקא לא כל כך קל. "מתי בפעם האחרונה ניסיתם לקפוא בתנוחה מסוימת, אפילו תנוחה נוחה – למשל ישיבה על כורסא – למשך 10-15 דק' שלא נאמר חצי שעה? לקפוא ממש. לא להזיז את הראש, לא להזיז אף איבר. אחרי כמה דקות התחושה נעלמת מאיברים מסוימים, פתאום צריכים נורא לשירותים, להתעטש, לגרד באף או בראש. לפעמים מגיע איזה זבוב ומתחיל לחוג סביבך במעגלים, שלא לדבר על ג'וק החוצה פתאום את החדר במרוצה מבוהלת ואת מתפללת: 'רק שלא יחתוך לכיוון שלי. אלוהים. אני מתה במקום'. פעם נפלה קטיושה בסמוך למבנה בו התקיים שיעור ציור, רוב התלמידים רצו מיד החוצה ואפילו לא טרחו לסגור אחריהם את הדלת. שניים שלושה נשארו והמשיכו לצייר, ואני? אני לא הנדתי עפעף". היא מסבירה שיש שתי אסכולות כדי לשרוד את השעות הארוכות האלה: מיקוד, ולעומתו ניתוק. ובסך הכל, היא אומרת שזה עשה לה "רק טוב". אין לה בעיה להגיע לכיתה גם אם נוסף לה חצי קילו במותניים, היא לא רצה להתאבד אם באמצע השיעור היא שמה לב שפיספסה כמה שערות על הרגל. זה גרם לה, לדבריה, לאהוב את עצמה. לא מזמן, היא גם פרסמה פוסט בו היא משתפת את הקוראים בחוויותיה מסשן צילומי עירום שלה, כולל דוגמית.
מה שיפה בפוסט הזה, מלבד הצילום עצמו, הוא ההגיג המצורף לו: "האם זוהי לא תמצית דמותך הוירטואלית, שולה? מטפחת בלוג של משחקי מילים, רמיזות, ניתוחי אופי ואימרות שנונות. מקיימת מופע התערטלות נפשית בפני הקוראים, חושפת את הצדדים האפלים של חייך, יצר ההרפתקנות שלך, האהבות המיוסרות, המשברים, האובססיות. מציגה לראווה פוסטים מרוססים בדם ליבך ויושבת בצד, מסתכלת על מי שבא ומתענג.... האין זו אשליה? מקסם שווא? האם אינך מטשטשת את עובדת היותך בסך הכל בחורה רגילה, לא ממש נחמדה, עובדת קשה בימים ונופלת עייפה בערבים, נמאס לה להרשים את כולם, להתאים את לוח הזמנים שלה לפרטנרים הבלתי-מושגים שלה. את רוצה לקום ולצעוק בקול – אני לא כ"כ קשוחה וחזקה, אני אפילו די קטנה וחלשה. אני מכילה הרבה יותר מאשר יצר הרפתקנות וכושר הישרדות, אני מתבלבלת מתפתה ועושה טעויות, וגם לי מתאים שפעם, פעם אחת, מישהו יחזיק בידי ויגיד לי 'תהיי רגועה, תסמכי עלי'".
|
|
|
|
|
|
|  | | "תהיי רגועה. תסמכי עלי". צילום מתוך הסרט "טרויה" | |
|
|
| |
|
|
| |
|
|
|
