ראשי > הרשת > נט. ארט





סצנות קפואות של רצח ותשוקה
אתרו של האמן היפני TKL KIZIMECCA מזכיר כניסה למטרופולין שתושביו הם בני אדם מבותרים גופנית, נטולי רכות ונואשים לקרבה
  אשר שכטר
16/7/2004  10:20
דמיינו שיום אחד נקלעתם במקרה לאחד מחלקיו המוזנחים של מטרופולין כלשהו. אתם מתבוננים סביבכם, מסיירים בין חורבה אחת לשנייה, בין בית נטוש אחד לרעהו. פנסי הרחוב שבורים, פחי זבל אין בנמצא, וילדים משחקים על הכביש, מדי פעם נתקלים באחת המהמורות שכנראה לעולם לא יתוקנו, ונופלים על פניהם; על המדרכות חונות מכוניות נטושות, חסרות דלתות וצמיגים, מגורים\שירותים לעשרות פושטי-יד מדי לילה. כך, המשיכו לסייר בדמיונכם, עד שתגיעו לאחד מחלקיה המוצנעים יותר של השכונה: בית נטוש, צמוד קרקע, שדלתו נעקרה מציריה, חלונותיו שבורים וסרטים צהובים מגדרים אותו. סקרנים, התכופפו והעבירו את גופכם מתחת לסרטים הצהובים, והיכנסו פנימה. סיירו מחדר לחדר, הריחו את ריח הזיעה העבש, נסו לא להפריע לזוג – אולי זונה ולקוח – המקיימים יחסי מין בחצרו המגודרת, המלאה גרוטאות, של הבית; צפו בכתמי הדם על הקירות, פיסות הזכוכית, הבגדים הקרועים והמזרקים על הרצפה, ושברי המראה המונחים על מזרון במרכז החדר, מסודרים כאילו הונחו שם במכוון. המשיכו כך, עד שתגיעו למסדרון ארוך, המוביל לחדר היחיד בבית שעוד לא ראיתם. הביטו למעלה, וראו כיצד כוסו קירות המסדרון בציורי שמן מרהיבים, עצומי-מימדים, אשר חורבות, הרמפרודיטים, וחלקי אדם המתנים אהבים עם חלקים אחרים על רקע סערות ברוטאליות של צבע מופיעים בהם. עצרו לרגע, והסתכלו בציורים האלה, שמצאתם במקרה כשנקלעתם שלא לטובתכם לזירת רצח שלא הייתם אמורים להיקלע אליה. חשבו כמה היטב הם משתלבים כאן. ברוכים הבאים לעולמו – ולאתר הבית - של האמן היפני, TKL KIZIMECCA, לרובדים המתנודדים – המשתנים תדיר - של תודעתו.
עבודה של האמן
חיות שחוטות מוצתות יצרים
בשר. דם. הריסות. כשם אחת מסדרות הציורים שלו, כך גם ניתן לתאר את מכלול יצירתו של קיצימקה, המשלבת בין כאוס לסטייה, בין סוריאליזם בוטה, המתריס כנגד ההיגיון, לאלימות גרפית, בין שתי הקיצונויות המקיימות ביניהן יחסי אהבה-שנאה – התשוקה המינית ויצר ההרס. כמו לאחר התקפה גרעינית, העולם שמציג קיצימקה הוא עולם של חורבות ומוטציות: גברים ונשים קטועי רגליים, נתלים מתקרות בתים חרבים בשלשלאות ברזל, מקיימים יחסי מין חריגים, אלימים, חונקים, בין ההריסות סביבם, ידיים ורגליים חסרות גוף הבאות על סיפוקן בחצרות האחוריות של התת-מודע, ראשים חסרי צוואר ואיברי מין נטולי גפיים המתנפלים על גופן של חצאי נשים, אלה ואחרים ממלאים את עולמו היצירתי הקודר של קיצימקה, סצנות קפואות במחזות סוריאליסטיים של רצח ותשוקה, של יצרים מתפרצים ומתנפצים על סלעי החופים שבין טראומה לתוהו.
 
הדחפים האלימים משחקים תפקיד מרכזי בעבודותיו של קיצימקה, הארוס המתגרה משילוב אפשרי, הכרחי כמעט, של עירום, מטאפיזיות ומוות. הן אלימות של הקוסמוס והן אלימות של הפרטים שבו אחד כלפי השני, הכל מועלה אל הבד ואל הצבע, במפגן מתפרץ של עוצמה וסטייה, של חריגות וכוח. טרנסקסואלים הבוקעים מגופם הקודם, כגולם הפורץ את גבולות מקלטו כשהוא מתפתח, מפגני סאדו-מאזוכיזם בין נשים משולשות רגליים לגברים שקרס מחליפה את ידם, הדימויים בהם הוא בוחר להשתמש מציגים בני אדם מבותרים גופנית, נטולי רכות, שרב בהם הנסתר על הגלוי, והם נואשים לקרבה – כל קרבה - כנתחי בשר מדממים הפורצים ביחסים מתחת לאפו של הקצב, תחת מכות הפטיש, חיות שחוטות אשר היצרים עדיין מציתים במה שנותר מגופן הארצי להט.
 
מתוך העמוד הראשי של האתר
אנחנו - חשופי בושות
אמנם, מרבית ציוריו של קיצימקה מציגים סוריאליזם קיצוני, מטלטל, בהם האדם – או יותר נכון, סך חלקיו הלא שלם של האדם – הוא רק הערת שוליים באנרכיה הכללית של הסיוט. עבודותיו של קיצימקה, הן צילומיו והן – ובמיוחד - ציורי השמן, אינם חושפים את עצמם לצופה במבט ראשון; תחילה, הם מפתים אותו לתחומם, אורבים לו בחלקיה הנטושים של התודעה, כפושע המחכה לטרפו במעבה הלילה, ורק אז הם פועלים עליו – בחצרות האחוריות של הנפש – וכופים עליו את סודותיהם. מתוך התוהו הסוריאליסטי של דימויי הכפייה, ההתנפצות, הסאדיזם והערפול המיגדרי מתמקד קיצימקה בפרט אחד, וסביבו הוא טווה את הרקע, כאילו גרמה – למשל – התפרצות היצרים באחד הציורים להתפוצצות אלפי זיקוקים בבית מלא אבק וטחב. כמו תשוקה הרסנית שקפאה לרגע, כלואה בין גבולותיהם המיטשטשים של מציאות ודמיון, בין הישארות הרגליים נטועות באדמה לבין יעף, יוצר קיצימקה תמונה דוממת בה הכל עוצר בשיאו, כאילו הרוחות הסוערות במרכזה מפיחות את הכאוס שברקע.
 
בפראות המחרידה, הקדמונית, של ציוריו, בורא קיצימקה עולם חסר גבולות, בו הכל נזיל, מיטשטש, מאבד מעצמיותו, עולם בו שברי-אדם מקיימים קשר אחרון של קרבה כוחנית, חונקת, אובססיבית, על גבול האונס ההדדי, בין חורבות חייהם; עולם בו בני אדם בוקעים מגלמיהם התרבותיים, ושולי התת-מודע הדחוקים – מזוויעים, מבעיתים, טורפים, מלאי יופי - עולים אל פני השטח. קיצימקה אינו מנסה לסגנן את החורבות הייצריות הסובבות את מושאיו, מושאו הראשי הוא – למעשה- חוסר הסדר. במידה רבה, עולמו חסר הסדר של קיצימקה הוא עולמנו, ואנו – כפרטים – מופיעים בו, אולי, כפי שאנחנו באמת: גידמים, רצוצים, מעוותים גופנית, פרטים קטנים ולא שלמים בהמולה הרועשת, כמהים באופן נואש לקרבה, כל קרבה, גם אם תעלה בביתורנו. ובעירומנו, חשופי בושות וסודות ששמרנו גם מעצמנו, אומר לנו האמן: אמצו את התוהו הזה. הכוח היחיד האפשרי שנשאר לגדמים, בעולם שהולך ומיטשטש מכל מה שמוצק בו, הוא הכוח – המשיכה הפרימיטיבית, ההתעלות מן הגשמי אל היצרי - שהם מפעילים אחד על השני.
 
---

"מתחת למעטה התרבותי, האדם נותר הטורף העליון. מקולל במה שהוא מאמין שהיא הבנה, נפשו האמיתית – האלוהית – תבצבץ בכל זאת, בלב התופת של פצצת האטום."
 
(איאן בריידי, שערי יאנוס)  
הערה
טור זה הוא הרביעי בסדרת טורים המתמקדים בסטייה, באכזריות, במין ובמוות באמנות היום, דרך האינטרנט. המדור נט.ארט יעסוק, מדי יום שישי, בקשר שבין אמנות לרשת, בשינוי שעוברים שני המושגים הללו כשהם נתקלים זה בזה, באותם אירועים אמנותיים המתעלים מעל רעש התבן.
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך


  
  
  
שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה
הוסף תגובה  עבור לפורום כתוב לעורך