 |
|
|
|
|
25 שנים של בדידות |
|
|
|
|
חודש אחרי שנולד הווקמן נמכרו רק 3,000 יחידות. 25 שנים מאוחר יותר הובילה ההמצאה של סוני למהפיכת ה"אני" באלקטרוניקה |
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
דרור גלוברמן, המגזין
6/7/2004 13:50
|
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו קוראים לזה ווקמן, וזה מאפשר לנו להיות לבד גם כשיש המון אנשים מסביב" – דרור פויר
___
לא תעברו היום ברחוב ראשי של עיר כלשהי בעולם המערבי, כולל בישראל, בלי להיתקל בהם בכל פינה: עטויי אוזניות גדולות או קטנות, עיניהם נעוצות במבט מזוגג-משהו בפינה כלשהי של הכביש, ראשם מתנודד אנה ואנה בתנועות קצביות. לפעמים מצטרפות גם כפות הידיים בתיפוף חרישי על הירך. בני-הנוער הללו אמנם נמצאים שם, מול עיניכם, אבל למעשה הם שטים באותו רגע במציאות אחרת, מוזיקלית, בה הם שולטים באופן בלעדי באמצעות כפתורי המכשיר שטמון בכף ידם.
נגני המוזיקה הניידים הפכו לחלק בלתי נפרד מהקיום התרבותי שלנו. הרחובות ומדפי החנויות מוצפים באלפי דגמים של דיסקמנים, נגני מיני-דיסק, נגני קובצי mp3 ונגני וידיאו דיגיטליים ניידים המצוידים במסך קטנטן, שמיוצרים בכל מקום בעולם. אפילו חברת אם-סיסטמס הישראלית הוציאה לאחרונה את הנגן שלה לשוק הנוצץ והנחשק הזה.
למראה הדקיקות המעוצבת, הדיגיטלית והמרושתת הזו, קל לשכוח את האב-המייסד של כל המכשירים האלה, את בורא הטרנד: ה"ווקמן" המקורי – טייפ הקסטות המגושם-אך-שברירי, שהומצא עלידי תאגיד הענק סוני והושק על-ידיו לפני 25 שנה. לרגל חגיגות היובל הקטן, או אולי תוך שימוש בו כתירוץ, משיקה סוני דגם חדש של "ווקמן," שיכונה .NW-HD1 מדובר בכונן קשיח זעיר-ממדים, שעליו ניתן לטעון שעות על גבי שעות של מוזיקה דיגיטלית, ושנועד לדחוק את רגליו של ה-iPod, נגן המוזיקה הדומיננטי של אפל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| הווקמן החדש - חדשנות שיווקית, לא טכנולוגית | /images/archive/gallery/133/842.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
חזון חברתי-מהפכני
|
|
|
|
|
הווקמן המקורי, שהושק ב1- ביולי ,1979 היה קטן יחסית למכשירים דומים שהיו אז בשוק, ויקר להחריד. אקיו מוריטה, מייסד סוני, הבחין אז בתשוקתם של בני-נוער למוזיקה מסביב לשעון. דגם ה,TPS-L2- שכונה לאחר מכן "ווקמן" ")איש הולך" באנגלית,( מימש את התאווה הזו.
מה שעמד מאחורי הווקמן ההוא, ההיסטורי, היה חזון חברתי-מהפכני שטען שאנשים רוצים להאזין למוזיקה לבד. לא באולם קונצרטים, לא בסלון, גם לא בחדר. זה היה בעצם אינדיבידואליזם טהור בחסות הטכנולוגיה: לראשונה ניתנה לאדם האפשרות להשפיע באופן מוחלט ובלעדי על הסביבה האקוסטית שלו, בלי צורך להתחשב באף אחד אחר, לא בסוג המוזיקה שהוא רוצה לשמוע, לא בווליום שלה, וגם לא אם בא לו לשמוע אותו שיר 32 פעמים ברצף.
Walkman לא היה השם הראשון שקיבל המכשיר. בתחילה חשבו בסוני לתת לו שמות שונים במקומות שונים בעולם, כגון Sound About בארה"ב וStowaway- בבריטניה. אפשרות אחרת היתה Stereo Walky, אך למרבה הצער תאגיד "טושיבה" המתחרה כבר שידך את השם הזה לשורת דגמי הרדיו-טרנזיסטורים שלו.
כשעלה השם "ווקמן" על שולחן ההצעות, חששו היפנים שהוא יישמע כמו תרגום משובש של מינוח יפני לאנגלית. בסופו של דבר המותג הזה נבחר, אך השקת המכשיר לוותה בחששות מסוג חדש: למרות המאמצים הכבירים שעשתה אז סוני, העיתונאים שכונסו בטוקיו ב22- ביוני 1979 לא התלהבו מן המכשירים שחולקו לידיהם והאוזניות שהורכבו לראשם. גם ההדגמה החיה שקיבל כל אחד מהם במו אוזניותיו, באשר לאיכותו המעולה ולסטריאו המהדהד של המכשיר, התקבלה במשיכת כתף.
גם הציבור לא אהב את האוזניות, ולא ציפה מהן לאיכות שמע גבוהה. חודש אחרי ההשקה נמכרו רק 3,000 יחידות, והספקות בסוני החלו להתגבר. החברה שלחה גדודים של סטודנטים, מצוידים בווקמנים, להסתובב ברחובות טוקיו ולהציע לעוברים ושבים "טעימה אקוסטית" מן המוצר. עוד כמה מאמצים שיווקיים הכריעו את הכף, ובסופו של דבר הפך המותג לשם נרדף לכל המכשירים שבאו בעקבותיו.
בתוך שנתיים קפצו על ההמצאה עוד 25 חברות, שייצרו דגמים מתחרים לזה של סוני, כאשר מחיריהם בשוק עמדו על כ200- דולר. עם השנים הופיעו גם דגמים זולים יותר, ואפשרו לכל אחד להצטייד במכשיר. אגב, רק באחרונה נתבעה סוני על-ידי ממציא גרמני בשם אנדריאס פאוול, שטען כי המציא את הטייפ הנייד עוד ב,1977- ושילמה לו לפני חודשים אחדים כמה מיליוני יורו כפיצוי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
iPod – היורש הנוכחי
|
|
|
|
|
|
אבי המחשוב האישי
|
|
|
|
|
אלכס פל, סגן העורך של מגזין הטכנולוגיה Stuff, אמר ל-BBC שהווקמן שינה את הדרך שבה אנשים מתייחסים למוזיקה: "צעירים מתקשרים עם מוזיקה באופן הרבה יותר אישי מכפי שהם מתקשרים עם סרטי קולנוע או צילום". לדבריו, הווקמן מאפשר גם לאנשים שאין ידם משגת לרכוש מערכת סטריאו יקרה ליהנות ממוזיקה באיכות גבוהה. "לסוני מגיע קרדיט גדול על כך שסייעה בהגדרת התרבות הצעירה של סוף המאה ה."20-
והתרבות הצעירה הזו שהגדיר הווקמן היא פרדוקס: מצד אחד, כל אחד מקבל את האפשרות הטכנית ליצור לעצמו את הסביבה המוסיקלית הפרטית שלו, ולהיות הוא-עצמו באופן הכי אותנטי; מצד שני, האינדיווידואליזם הזה מושתת על אשליה: כי לכולם יש ווקמן (או דיסקמן, או iPod), ובסופו של דבר, כולם שומעים בו – בנפרד – את אותה רוני סופרסטאר.
ליז ביילי, עיתונאית טכנולוגית, טוענת כי המצאת הווקמן השפיעה על התרבות הדיגיטלית כולה, ולא רק על התרבות המוזיקלית. לדבריה, הווקמן שינה את הדרך שבה אנשים תופסים את השימוש במוצרים טכנולוגיים. "לא רק הiPod- ושאר מכשירי המוזיקה העדכניים חייבים את הצלחתם לווקמן המיתולוגי, אלא גם מכשירי מדיה טכנולוגיים נישאים רבים לא היו נולדים אילולא הווקמן, ובהם המצלמה הדיגיטלית, מחשבי כף-היד והטלפונים הסלולריים."
שלל הצאצאים הדיגיטליים שיצאו מהווקמן של סוני כובשים היום שטחי מדף עצומים בחנויות, והם הולכים ומתרבים, גם על המדף וגם בתוך הכיס. עכשיו עומד בפני החברות אתגר חדש: מה יהיה המכשיר האולטימטיבי שיצליח לאחד את נגן המוזיקה, הטלפון הסלולרי, מחשב כף-היד והמצלמה הדיגיטלית גם יחד? סביר להניח שזה יקרה ביום מן הימים. באשר לסוני, היא תסתפק כרגע בזה שתרכשו את הNW-HD1- שלה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
