 |
/images/archive/gallery/105/577.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| צביקה בשור מסתכל על עולם העבודה הממוחשב שלנו בעידן הלינוקס, וחוטף דיכאון עמוק |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תהליך המעבר וההטמעה יהיה ארוך, אבל יום אחד, את זה אנחנו יודעים כמעט בוודאות, יעבדו כל 14,000 מחשביה של עיריית מינכן על לינוקס. אלפי עובדיה של הרשות הבווארית ייתקלו כל יום בעולם ממוחשב שונה לחלוטין מזה המוכר להם כיום. שוחרי הקוד הפתוח, אביריה של לינוקס, שחים תמיד בשמו של החופש, אבל האם הפקידים המינכנאים יחושו כי עולם המחשב שלהם חופשי יותר?
מערכת הפעלה היא המגדירה העיקרית של העולם הממוחשב. הדגשים שהיא שמה, השליטה שהיא מאפשרת, הם הקווים המתווים את סורגי הכלוב בו מתקיים האדם הממוחשב, הם המאפשרים ומגבילים את עיצוב הפנים של הכלוב הזה. הפילוסופיה המנחה של כל מערכת הפעלה משפיעה באופן ברור על הדרך בה אנחנו המשתמשים תופסים את המרחב הממוחשב, העולם האינטרנטי נכון להיום.
כמונופול, היה בידי מיקרוסופט הכוח לעצב מערכת הפעלה בצלמה ודמותה התמנונית. אלפי זרועות טכנולוגיות שפכו לתוך עגלת הקניות האחידה שלנו מגוון מסמא של יכולות: נגן מדיה, דפדפן אוהב צבע וצורה, תוכנות עריכה, משחקים, תוכנת מסרים מידיים, תוכנת אימייל. בין אם חשבת שאתה צריך את כל אלה, בין אם הממונים עליך חשבו שאת צריכה אותם, הם היו שם, מוטבעים מונופולית.
אחת התוצאות של דחיפת המוצרים הזו של מיקרוסופט לתוך מערכת ההפעלה המשרדית שלה (Windows XP Pro, השונה במעט מגרסת ה-Home) היתה סביבת עבודה עשירת גירויים חיצוניים לכל עובד ממוחשב כמעט. תעבורת הענק של קבצי מדיה באימייל, בשעות העבודה, ברשתות האירגוניות, תרבות ה"לפתוח רמקולים!!!" לא היתה פורחת בסביבת עבודה מהודקת יותר, סופרמרקטית פחות. השליטה המיקרוסופטית העניקה קדימות מוחלטת לאינטרסים של ענקית התוכנה. והקיסר רצה לתת לנתיניו הנאמנים לחם ושעשועים – כלי עבודה, אבל גם כלי בידור.
המעבר ללינוקס מעביר את מרכז הכוח אל המעסיקים. בשוק התחרותי של הקוד הפתוח, בו IBM ונובל נאבקות על כל פיסת חוזה, תוכלנה עיריות וממשלות, כמו גם חברות מסחריות, לתפור לעצמן בדיוק את החבילה שהן ירצו. תהיה זו החבילה הזולה ביותר, זו שתכיל כמה שפחות מוצרים שיש לתמוך בהם, כמה שפחות שילובים שמגבירים את סכנות האבטחה.
מול עיניהם של אנשי הניהול של מינכן ודומותיה תעמודנה שאלות שלא יכולות להתקיים בעולם המיקרוסופטי: מה צריך הפקיד יוסף ק' במערכת הממוחשבת שלו? למה שנתקין אצלו נגן מדיה? ולמה הוא צריך דפדפן, שהרי כל מה שהוא צריך לדעת נמצא ברשת האירגונית. אולי נתקין לו לקוח אימייל ונסגור עניין?
הפופוליזם המטמטם של מיקרוסופט יוחלף בטכנוקרטיה מדכאת. הכוח שניטל ממיקרוסופט לא יחולק באופן שווה. אנשי הטכנולוגיה, התפעול והכספים יחלקו ביניהם את עוגת השליטה. ראש העירייה לא יבחין בזה, כי מישהו ידאג להתקין אצלו נגן מדיה מעוט כפתורים (חינמי, פתוח קוד, חוקי למהדרין). רק הפקיד הבינוני באגף הגבייה יזכה מעכשיו לחוויית מחשוב רזה ופונקציונלית.
אין בזה כל רע, יאמרו אנשי הנוסטלגיה. פעם לא היה אינטרנט, ואנשים דיברו ביניהם במשרד, היה הוויי, לא כמו היום שהכל אינטרנט וניכור. אולי לכתו של המסנג'ר רק תשפר את סביבת העבודה. אלא שלדאבון הלב מדובר כאן בלא יותר משאיפה נואלת לחזור אל ימים קשים אחרים. את הגלגל אין להשיב אחור, ונוכחותה של טכנולוגיית המחשוב בחיינו לא תבוטל במחי משב געגועים לעבר.
אחרים יוכלו לומר שהכשל בתחזית נובע דווקא מהערכה לא נכונה של אנשי הניהול. אלו השתנו בוודאי, הפכו שמרנים פחות, מבינים את חשיבות שביעות רצונו של העובד לתפוקה גבוהה מצדו. הם בוודאי לא ירצו למנוע מאיתנו מעט הנאה. אולי באמת קיים עולם ניהולי שכזה. מניסיוני הדל, הוא שכיח כליקוי חמה. מעטים הם המקומות שנותנים דעתם באמת לעובד.
לא, בסופו של דבר אני רואה פחות. פחות עובדים במינכן מחוברים לאינטרנט במלוא עוזה. פחות עובדי מדינה צרפתים נכנסים לאתרי חדשות וקהילה בזמן העבודה. פחות עובדות מדינה בישראל מקבלות מחברים לינקים לכתבות מעניינות ברשת. פחות חופש, פחות שליטה, פחות יכולת.
אולי חלק מהיכולת האבודה תשוב לבעליה הנוכחיים דרך הסלולר האישי. שם, עם חלונות, לינוקס או סימביאן, אף אחד לא יוכל להגיד לנו מה לעשות (חוץ מבעלי ההון, תאגידיהם, פרסומאיהם ושאר אנשי שוליים).
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | עורך ערוץ הרשת ב-NRG מעריב. בעבר ערך וכתב בשלל נושאים, ביניהם ספורט, חדשות ותרבות. מקווה להישאר חסר מיקוד | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
