ראשי » חדשות » בעולם » אמריקה

העיר שלא עוצרת: ההתאוששות המהירה של לאס וגאס

ההלם הרפה מהאורחים, הדאגה סרה מפני המלונאים: שגרת הנופש האקזוטי והמוגזם חזרה במהירות למרחבי הקזינו העצומים, לחנויות ולאולמות הבידור של המדליי ביי. ימיים לאחר רצח ההמונים מחלון קומתו ה-32, ברור שדבר לא יכול לעצור את המהמרים

השם המקורי היה "פרויקט פרדייז", מיזם גן העדן. הוא נועד להיות מלון נופש בן 42 קומות ובעלות של מיליארד דולרים, המציג "חוויה אקזוטית של הים הדרומי" (כולל תצוגת כרישים קבועה), בבניין משולש זרועות שחזיתו מרוקעת זהב. עד שהוקם לבסוף באתר הקבורה של "הסיינדה" בן 11 הקומות - מלון-קזינו משפחתי עתיק שפוצץ בשידור חי בטלוויזיה בערב השנה החדשה ב-1996 - "פרויקט פרדייז" כבר זכה לשמו הנוכחי, על שם מחוותו הנוסטלגית (והאימפריאליסטית) של משורר בריטי לאקזוטיות של דרום אסיה.

ה'מנדליי ביי' הוא "עולם של בריחה, שבו הבידור מנצח את המציאות", אמר נשיא החברה-האם של המלון בעת חנוכתו ב-2 במרץ 1999. בעידן החדש של מלונות הנופש הענקיים של וגאס, המנדליי ביי היה מקום שבו אפשר לאכול, לקנות, לישון, לרקוד, לשחות ולהשתזף, לעשות קעקוע, לקבל טיפול פנים, להתחתן, לזכות בהון, לאבד הכול עד החולצה שלגופך, לשתות עד שכרות כדי לשכוח את כאב הלב, לראות קרב היאבקות, לצפות במחזה מברודוויי.

"זאת התגלמות לאס-וגאס של היום", אומר תומס להביו. "אתה לא חייב לעזוב אם אתה לא רוצה", מוסיפה ג'וני סטו.
  
הקומה ה-26. סטו, בת 29, וארוסה להביו, בן 32, הם יזמים מלוס-אנג'לס. הם אוהבים את המנדליי ביי. מחלונות חדרם, הנמתחים על פני הקיר כולו, אפשר לראות הכול. היישר ממול - הספינקס של מלון לוקסור, ואורכו המנצנץ של ה"סטריפ" של וגאס. משמאל - אחד החלונות ששבר רוצח ההמונים, כתם שחור משונן בחזית המוזהבת של קיר המנדליי ביי. מימין - מתחם ההופעות, ריק למעט סווטשירטים זנוחים, פחיות בירה, וכיסאות קמפינג שנותרו מאחור בידי הנמלטים והמתים.

"חשבתי שאולי נתחבא במקרר", אומר להביו. "ואני חשבתי: אין מצב שאני מתה במקרר", אומרת סטו.
כאן הם לא תיירים - הם נופשים, כפי שהמנדליי מכנה את אורחיו. הם חזרו לכאן אחרי שנתיים של היעדרות, אבל החדרן זכר את שמותיהם, והמלצרית זכרה את משקאותיהם. המנדליי זכר גם את כל ההימורים שלהם; הוא עקב אחריהם באמצעות כרטיסי זכיות אלקטרוניים. הם מעדיפים את שולחנות הבקאראט, בסיכון גבוה. השהייה שלהם מכוסה במלואה על חשבון המלון. אחד המארחים ממונה לדאוג לכל צורכיהם.
 
כן, המנדליי ביי פתוח לעסקים. הוא מעולם לא נסגר. אין פינת אבל וזיכרון בתוך המנדליי (אם כי כמובן, שום חף מפשע לא מת בתוך המלון. רק הרוצח נהרג בו). במקום זאת, כרטיסים שחורים דיסקרטיים מציעים ייעוץ פסיכולוגי למי מהאורחים שנדרש לכך. סטו ולהביו ניצלו את ההזדמנות ביום שלישי שעבר. המלון הקצה לכך אולם כנסים גדול: ליד השולחנות שפוזרו בו ישבו פסיכולוגים, שהושיטו לנופשים עלונים שכותרתם "התמודדות אחרי משבר".

הזוג המאורס אוהב את המנדליי ביי. "אם יש איזו בעיה, הם יתקנו אותה", אומר להביו. "זה כמו שני עולמות נפרדים", אומרת סטו, אחרי שהיא נרתעת מעט מקול סירנת משטרה, 26 קומות מתחתיה. "בפנים, ובחוץ".

וגאס מלאה במיני-ציוויליזציות. מלון 'סירקוס סירקוס' בשביל משפחות מעמד הביניים. קזינו אריה מיועד לבורגנים השואפים מעלה. הלינק - להוללי הקולג'. הווין, הוונישיאן, הבלאג'יו - לקליינטורה מבוגרת ומהודרת. הסיזר צעקני, הטרופיקנה ביתי. שלושת מלונות הנופש שבבעלות ה-MGM בצד הזה של הסטריפ מתנשאים באלגנטיות ככל שאתה נע דרומה: האקסקליבר, אחריו הלוקסור, ואז המנדליי ביי - המפואר בין השלושה, והמלון הראשון שמקבל את פניהם של תושבי קליפורניה העושים את דרכם אל העיר.

לנבדה היה מונופול על ההימורים בארה"ב, עד שניו-ג'רזי התירה את קיומם באטלנטיק-סיטי בשנות השבעים והכריחה את לאס-וגאס לחשוב על מהלכיה. מה עוד יכולה העיר להציע, מלבד פוקר ובלאק ג'ק וגלגלי רולטה?
התשובה: הכול.
 

"וזה מה שאתה רואה במנדליי ביי ובמלונות אחרים משנות התשעים - בידור, שופינג, מועדוני לילה ובריכות שחייה", אומר פרופ' מייקל גרין, מרצה וחוקר בחוג להיסטוריה באוניברסיטת נבדה, לאס-וגאס. "מנדליי ביי הוא חלק מהתנועה בכיוון הזה: בווגאס אתה יכול לטבול באמבטיה בתוך פירמידה מצרית - או כל דבר אחר שיעלה בדעתך".

במנדליי ביי יש 3,039 חדרי מלון. שטח הקזינו הוא 12 אלף מ"ר. מרחב אולמות הכנסים הצמוד משתרע על  185 אלף מ"ר. חמש הקומות העליונות של המנדליי ביי הן למעשה מלון ארבע העונות, קסטה בתוך קסטה. ממש מתחת לקומות הללו היה ביתו הזמני והאחרון של סטיבן קרייג פאדוק, אוהב קזינו ורצח המונים, שכעת יקושר לנצח למלון הנופש הדרומי ביותר בסטריפ, משכן המבטחים שממנו הומטר המוות.

"המנדליי הוא מהטובים ביותר ומהבטוחים ביותר במונחי אבטחה ומצלמות מעקב. אבל הם תמיד חשבו שהאיום יבוא דרך הדלת, לא מלמעלה. זה שינה את הדינמיקה", אומר נורם קלארק, כתב 'אסושייטד פרס' בגמלאות ולשעבר בעל טור הרכילות של ה'לאס-וגאס רוויו-ז'ורנל'. קציני אבטחה עומדים כעת בכל אחד משלושת מתחמי המעליות בלובי. כמה מהיציאות מסומנות בסרט זירת פשע.
 
זהו יום רביעי, יומיים לאחר הטבח. עד כה לא נרשמו ביטולים בקפלת הנישואים של המנדליי. אבל ביום שני כמה חברות ביטלו את בואם של עובדיהן לוועידת המידע שנערכת השבוע באולמות הענק הרב-ייעודיים של המלון, הנושאים שמות כמו "הלאגון", "האיילנדר" ו"השלסיקר". המנדליי ביי משמש לכנסים רבים, למרות מרחביו העצומים המאריכים את המרחק בין הפעילויות והאולמות. "זה דפוק", מתלונן אחד מבאי הוועידה מהחוף המזרחי, בדרכו משולחן הרולטה אל הבר. "אני מתכוון, לי לא אכפת, אבל הנשים נועלות עקבים. במלון האריה זה טוב יותר, כי מרחבי הוועידות משתרעים לגובה הקומות. אפשר לעלות במעלית".

ביום שני שעבר הוא ישן במנוחה כמה קומות מתחת היורה, ולא התעורר עד שיחידת המשטרה המיוחדת התפרצה לחדרו ב-3:30 לפנות בוקר. "וגאס היא סוריאליסטית, ולא משנה איפה אתה", הוא אומר, מאפר את המרלבורו שלו ישר על שולחן האבן של הבר. "למנדליי לפחות יש קצת קלאסה".
 
למנדליי אולי יש קצת קלאסה, אבל זה רק כי יש לו הכול. יש לו מכונות הימורים של "המתים המהלכים" ושל "אלווירה, גבירת החשכה", וחדר מכונות הימורים בסכומים גבוהים שנדמה שאיש לא נכנס אליו. יש לו דוכן סושי, מסעדה של השף הנודע וולפגנג פק, פסל ערוף ראש של לנין ליד מסעדה בסגנון רוסי, פסל של מייקל ג'קסון בגובה שלושה מטרים על גבי כן בגובה שלושה מטרים שמתנשא בלובי, חנות ששמה "אסנשאלס" שמוכרת אוזניות "ידידותיות לכדור הארץ" בשישים דולר, ובריכה דמוית חוף ים שמערכת הגלים המלאכותיים שלה הופעלה בעבר, נאמר לי, בידי אדם ששמו מוזס. התהלכות במרחבי הקזינו דומה בוודאי לשלבים המוקדמים של אלצהיימר: כולם נדמים מוכרים ועם זאת זרים, והתחושה היא של אובדן מעורפל ורוגע מוזר. זה מעורר ומרדים כאחד.

אין אסתטיקה למנדליי ביי, כי יש לו כל סוג של אסתטיקה אפשרית - אר-דקו, סגנון מודרני של אמצע המאה ה-20, עיטורי פליז משנות השמונים, פרופורציות של שנות התשעים - עד שאתה תועה אל תוך אגף ארבע העונות, והצבעים הכחולים-זהובים-אדומים ועציצי הענק ברוח עידן היורה מפנים את מקומם לאפור ולקרם ולסחלבים. כך הם אומרים לך שאתה לא שייך לשם: הם גורמים לך לחוש זאת.

 ובחזרה למנדליי. "הריח כאן", אומרת לורי בודניק, עובדת בחברת הילטון באילינוי שהגיעה לעיר לוועידה של תעשיית החתונות. "אתה מריח אותו?"

לא...

"בדיוק", היא אומרת. "במלונות אחרים אתה נכנס ומריח עשן". במנדליי אתה לא מריח דבר. או שאולי אתה מריח הכול? אתה מריח את מתיקות חומר הניקוי התעשייתי, את ניחוח הבופה, את בושם המלצרית החולפת במדיה הירוקים-כחלחלים - אבל לא בעוצמות פוגעניות, ולעולם לא למשך זמן ארוך מדי. כאן, גדילי הקריסטל בנברשות מנוקים באמצע הלילה. משענות הרגל ליד מכונות המזל משופשפות במברשת קטנה.

ותמיד קצת קר מדי.
 

"כל תשומת לבנו מופנית לאורחים כרגע", כתבה לי בדוא"ל איווט מונה, מנהלת תקשורת ארגונית ב-MGM נופש בינלאומי, החברה האם של מנדליי, כשסירבה להגיב לכתבה. "אני מצטערת על כך. דבר אחד שאוכל לומר לך הוא שהמנדליי ביי משגיח על עמוד הוויקיפדיה שלו כדי להבטיח דיוק".

לפי ויקפדיה, המנדליי ביי היה אתר הצילומים של פרק בסדרה "משפחה מודרנית" ב-2014, וגם של קטעים רבים בסרטים "אושן 11", "אושן 13" ו"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס". נמצא בו "אולם הטקסים הגדול ביותר" במדינה, עם 9,290 מ"ר - כמעט פי שניים משטח הרצפות בבית הלבן כולו. בעמוד הוויקיפדיה יש פרק שכותרתו "הירי ב-2017", אך לא מוזכרת בו הטרגדיה היחידה של וגאס שאפשר להשוות אותה, במונחי הרוגים, למה שאירע כאן: השריפה בשנת 1980 במה שהיה אז מלון ה-MGM גרנד. הלהבה התפשטה ברצפת הקזינו שאורכה תשעים מטרים בתוך פחות מעשרים שניות, גורמת למותם של 85 בני אדם ולפציעתם של 650.

"האסון הביא למהפכה בבטיחות בנבדה", אומר גרין, הפרופסור להיסטוריה. קלארק, שסיקר את השריפה ההיא לאיי-פי, אומר: "השאלה הייתה האם האש הזו תהרוג את לאס וגאס, האם היא תפחיד אנשים ותמנע מהם מלבוא. אז הלכתי לאחד ממנהלי הקזינו בעיר - מרכזי ההימורים היו אז נטושים כמו ב-11 בספטמבר - ושאלתי. הוא צחק קצת ואז אמר: הדבר היחיד שחזק יותר מריח של שום הוא הימורים. וגאס תשרוד".

והיא אכן שורדת. המנדליי ביי חזר לשגרה, אחרי יום שני שאחד הנופשים כינה "קודר", ויום שלישי שאחד מהם כינה "סוריאליסטי". ביום רביעי, בשמונה ורבע בערב, בילי איידול עמד לעלות על הבמה ב"האוס אוף בלוז", אולם הופעות ששוכן בלב המנדליי ביי, בערך 100 מטר מהמקום שבו עומד החקיין של פרנק סינטרה, ליד המדרגות הנעות המובילות אל הלוקסור (אם אתה רוצה להתרחץ בפירמידה). זהו הלילה הראשון של איידול במנדליי. הוא שקל לבטל את המופע אבל אז הבין שקורבנות הירי התאספו לשמוע מוזיקה, ולכן הוא צריך לנגן מוזיקה משלו, כמחווה. "הם באו לווגאס בשביל החוויה הזאת", אמר על הבמה. "הם אוהבים את המקום הזה. אי אפשר לשבור אותי! ואי אפשר לשבור את לאס וגאס!"

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg