שיוויון במזונות? האטימות כלפי הגברים נמשכת
ביהמ"ש לענייני משפחה הודיע כי הלכת השתתפות האישה בנטל המזונות תחול לא רק על מזונות במשמורת משותפת. למרות זאת, נראה שבתי המשפט עדיין נותנים יותר משקל לשיקולים מערכתיים מאשר לשיקולי צדק ומנציחים את האטימות כלפי הגברים הגרושים
למרות הלכת השיוויון בנטל המזונות מחודש יולי האחרון, נראה שבתי המשפט, עם רוח עוצמתית של תנועות הנשים, לא ימהרו לפעול באופן שוויוני אמיתי עם אוכלסיית הגברים הגרושים. על הדברים הללו אנו למדים, בין היתר, מהרצאה שהעניקה סגנית נשיא ביהמ"ש לענייני משפחה במחוז תל אביב והמרכז, השופטת מירה דהן, בפני חברים במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין.מצד אחד, פתחה השופטת דהן את דבריה כי "זה לא יהיה נכון לצמצם את משמעות פסיקת ביהמ"ש העליון למקרים שנדונו בו בלבד". כלומר לטענתה בתי המשפט יטילו על נשים השתתפות במזונות ילדיהם לא רק במשמורת משותפת. לדבריה, מגיל שש ומעלה לצורך קביעת המזונות ילקחו בחשבון שני פרמטרים: זמני שהות וההכנסות של כל צד. "מדובר בפסיקה שהיא לא פחות ממהפכה", אמרה השופטת דהן וציינה כי גם כאשר יש לינה בת לילה או שניים בשבוע תהיה לכך משמעות במזונות.
הלכת העליון מחודש יולי האחרון באה לאחר עשרות שנים שבהם הייתה נהוגה בישראל מציאות אי שוויונית בדבר כלכלת ילדים שהוריהם ניפרדו. אבות נשאו בנטל המזונות של ילדיהם, גם כאשר היו מעורבים בגידול הילדים, גם כשגידלו את הילדים באופן שווה מבחינת זמני החלוקה ביחס לאם ואפילו ששכרם היה דומה או אפילו נמוך מגרושתם.
מדובר במציאות מעוותת שעליה התבססה בשוגג מערכת המשפט בישראל בשל פירוש שגוי של הדין העברי. פסק הדין הארוך ( 119 עמ') נימק כיצד הדין העברי רואה כי נכונה ההשתתפות שני ההורים בכלכלת ילדיהם, וזאת בהסתמך על חוות דעת חד משמעית של אחראי תחום המשפט העברי במשרד היועץ המשפטי לממשלה שלא הותיר לביהמ"ש העליון הרבה ברירות בבואו להכריע.
פסיקת העליון לא היתה מהבזק מוחם של השופטים, אלא באה עם רוח גבית של אלפי אבות גרושים שיצאו למאבק. אלו, לא רק שקרסו תחת עיוות נטל המזונות, אלא הרגישו אזרחים סוג ב'. אזרחים מנודים, שכמעט כל מערכות המדינה בגדו בהם.
רוח הפמיניזם הנעימה מלפני עשרות שנים, שקמה כדי להשוות את מעמדה החברתי של האישה בעידן החדש, הפכה עם הזמן להיות לצונמי ראדיקאלי הרואה את הגברים כאוייבי החברה. תנועות הנשים, הפועלות תחת אותו פמיניזם רדיקאלי אף נתנו אור ירוק לנשים לשקר בהליכי משפט הגירושין כדי למקסם הישגים. התעמרויות מסוג זה הביאו למקרי התאבדויות לא מעטים של אבות, בשל המצוקה אליה הם נקלעו.
עם פרסום פסק הדין, רוחות הפמיניזם הרדיקלי, התעצמו ואף הגדילו לעשות והפיצו אמירות מנותקות מציאות שקראו לבנות ישאל לא להתחתן.
למרות המילים היפות מכיוונה של השופטת דהן, אל לנו לשכוח כי מערכת בתי המשפט נהגה בגברים באטימות מכוונת במשך שנים ואף הודתה בכך. ואם לא די בכך, מבחינתה, העיוות ימשך. לטענתה, המערכת לא תראה בהלכה ככזאת המהווה שינוי נסיבות ולא תתקבלנה בקשות לפתיחת תיקים של אבות הרוצים לעדכן את תשלום המזונות.
אין ספק כי השופטת דהן חושבת על הקלה על עומס המערכת, למרות שהיא יודעת שהצדק הוא בדיוק הפוך. לדברי דהן, בתי המשפט יסתמכו על הלכת ביהמ"ש העליון לפיה ישנה רשימה של נושאים המהווים שינוי נסיבות מהותי, וההלכה אינה נמנת עליהם.
עניין נוסף שנשאר פתוח הוא מזונות ילדים בגילאי 0-6. דהן מיהרה לקבוע כי ההלכה לא נודעת לגילאים אלו, למרות שלדעתה לא ירחק היום שהשיוויון יחול על על גילאים אלו. בפועל, השופט מזוז מצטט בפסק דין הלכת עליון משנות השישים הנסמכת על פירוש הר"ן ולפיו האחריות לזון ילדים בגיל 0-6 היא דווקא של האם, ואחריות האב לזון את ילדיו היא מעצם קשר הנישואין בינו לבין האם. משמסתיים קשר הנישואין, פוקעת חובתו של האב לילדיו.
בנוסף, נראה כי לעליון לא היה נעים לעשות שיוויון אמיתי וללכת על כל הקופה להחיל צדק. בדרך יצירתית ראה העליון כי כל הילדים בתיקים שנדונו בפניו הם מעל גיל שש, זאת למרות שביום הגשת התביעות, חלקם היו בני שלוש. בעניין זה הוגשה בקשה לקיום דיון נוסף בכדי שהעליון ייתן מענה לביטול מזונות גם בגילאי 0-6.
הרוח של הלכת השוויון במזונות, אמנם נעימה, אך היא לא נותנת מענה אמיתי של צדק בכל נושא המזונות בישראל וחבל. לביהמ"ש היתה הזדמנות לעשות כן, ולהחזיר במעט את השפיות לחברה בישראל. במקום זאת, נראה שביהמ"ש הסתפק בפסיקה רבת שתיקות הקוראת למחוקק לפעול כשברקע ארגוני הנשים ממשיכים במניפולציות, בשטיפות מוח, בכנסים ובלחץ בלתי פוסק על חברי הכנסת המתנהלים בעצלתיים. לנו רק נותר לקוות כי בתי המשפט יעמדו מאחורי הלכת בית המשפט, ולא ימצאו דרכים יצירתיות להתעלם ממנה, כפי שמתעלמות כל הרשויות הרשויות כבר שנה וחצי מביטול תקנה 2.5 שנתנה אור ירוק לנשים להתלונן נגד גברים בהליכי גירושין מבלי שיאונה להם דבר.
הכותב הוא איש תקשורת ועורך דין הפועל למען שוויון הורי ותיקון אפליית האבות הגרושים
אקו"ם