ראשי » חדשות » צבא וביטחון

"אנחנו לא מתנחלים" תושבי הר אדר סוערים אחרי הפיגוע

הפיגוע בהר-אדר, הכה בהלם את תושבי היישוב והצית ויכוח בשאלת היחס לפועלים הפלסטינים הנכנסים בשעריו מדי יום. למרות מיקומם מעבר לקו הירוק, רבים מהתושבים מזדהים עם השמאל והמרכז הפוליטי, ובעיקר לא אוהבים שקוראים להם "מתנחלים"

"בכל יום נכנסים ליישוב עשרות פלסטינים מהכפרים הסמוכים דרך השער האחורי, 'שער בידו', ועוברים בידוק וחיפוש על גופם. חלקם עובדים בבנייה ביישוב ואצל משפחות, וחלקם מחוצה לו. בין תושבי הר-אדר לפועלים יש יחסים טובים", מספרת יעל, תושבת הר-אדר.

פיגוע בהר אדר

   

בבוקר יום שלישי השבוע זה היה נראה אחרת. זמן קצר לאחר השעה שבע, במהלך בידוק של פועלים פלסטינים בשער, חשדו המאבטחים ולוחמי מג"ב המוצבים במקום באחד הנבדקים, והחלו לבצע נוהל מעצר חשוד. המחבל הרים את חולצתו, שלף אקדח ופתח לעברם בירי מטווח קצר. שני מאבטחים ולוחם מג"ב נרצחו. חבריהם הגיבו בירי והרגו את המחבל.

שלושת הנרצחים הם יוסף עותמאן, בן 25, תושב אבו-גוש, הכפר השכן להר-אדר; אור אריש, תושב הר-אדר, בן 26 - שניהם מאבטחים במערך הביטחון של היישוב - ולוחם מג"ב סמל-ראשון סולומון גברייה, בן 20, תושב באר-יעקב. לפני כשנה נפצע גברייה קל בפיגוע דקירה, סמוך לזירת הפיגוע שבו נרצח השבוע. בעת סיור של משמר הגבול על תוואי הגדר באזור הר-אדר, הגיח מחבל מבין השיחים ודקר את גברייה בידו. לאחר שהחלים מהפציעה, חזר גברייה לשירות.
  
המחבל, נימר מחמוד אחמד ג'מאל מהכפר הסמוך בית-סוריכ, היה בן 37, גיל מבוגר יחסית למבצעי "פיגועי היחידים" בשנים האחרונות. על פי השב"כ אשתו ברחה מפניו לאחרונה לירדן, לאחר שהכה אותה. "הכרנו אותו היטב", המשיכה יעל לספר, "הוא עבד בניקיון בכמה בתים ביישוב, ואפילו במועצה. מפחיד לחשוב מה היה קורה אילו היה מצליח לעבור את הבידוק ולהגיע לבית הספר שנמצא מטרים מהמקום, או לאחד הבתים הסמוכים".

"הוא עבד אצלנו כמה שנים טובות. לא יכולתי להעלות בדעתי שאדם שאני מכניסה אליי הביתה יעשה מעשה נורא כזה", סיפרה דרורה ברדיצ'ב, תושבת הר-אדר. "יש בידוק רציני בכניסה להר-אדר, הם לא רשאים להסתובב חופשי. הוא נכנס לאוטו שלי ואני מסיעה אותו אליי, וכשהוא צריך לחזור אני מסיעה אותו בחזרה. אני לא מסוגלת עדיין להגיד שלא אכניס יותר אנשים מהכפרים האלה אליי הביתה, אבל סביר להניח שזה מה שאעשה. אני לא יכולה לקחת את הסיכון על החיים שלי ושל הילדים שלי. אני עוד בסערת רגשות, לא מעכלת".

דבריה של ברדיצ'ב לכלי התקשורת הכו גלים בפורומים הפנימיים של תושבי היישוב, ועוררו שוב ויכוח ותיק בין אנשי המקום בנוגע ליחס אל הפועלים הפלסטינים. הקולות השונים שנשמעו מלמדים על עמדותיהם המגוונות ועל אופיו המורכב של היישוב, הממוקם בסמוך מאוד לקו הירוק. "צריך להפסיק לממן אותם", כתב מאור. "יש בית ספר בהר-אדר, היום זה נגמר ככה לכו תדעו מה יהיה עוד שנה כל היפי נפש שיתעוררו. אני יותר לא אכניס אותם אליי, בשביל הילדים שלכם והמשפחות של כולנו הגיע הזמן לעשות משהו בנידון. לא הגיוני שזה מה שמגיע למי שמפרנס אותם. יש נבחרת בהר-אדר של כל העסקים - גננים, נגרים, שיפוצניקים, עורכי דין והרשימה עוד ארוכה. לא ניכנס לכיס של אף אחד, אבל הבריאות שלכם יותר יקרה". יונתן השיב לו: "אני מסכים שהאירוע היה מזעזע והוא היה 30 מטרים מהבית שלי, אבל להזכירכם ש'בן דוד' שלנו מאבו-גוש נרצח תוך כדי שהוא מגן על התושבים בהר-אדר".
 
רוני, תושבת נוספת, הצטרפה לוויכוח הלוהט וכתבה: "מספיק עם ההתלהמות. לא כולם רוצחים, לא כולם גנבים, בבקשה להרגיע. כולנו בני ובנות אדם. צריך לפתור בעיות ולא לשפוך שמן למדורה בהסתה, בהכללה ובגסות. הממשלה הנבחרת שמקבלת שכר מאיתנו צריכה לשבת ולפתור את הסכסוך ולא לטייל בעולם. שיישבו ולא יקומו עד שיהיה עשן לבן. שום הכללה והסתה עוד לא פתרה כלום. להשליך על מגזר שלם בגלל קיצוני זה לא נכון ולא הוגן". לעומתה, תושב בשם אלירן גרס כי "כל הדברנים פה יפי נפש", וסיפר כי "יש פה כאלה שנותנים להם לשמור על הילדים עד שהם מגיעים מהעבודה, הזויים".

היישוב הר-אדר שוכן בהרי יהודה, 13 קילומטרים צפונית-מערבית לירושלים, בשכנות ליישובים מעלה-החמישה, קריית-יערים ואבו-גוש. ביישוב כ-4,000 תושבים, והוא ניצב ברמה 9 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. בדירוג שערכה חברת המידע BDI בשנת 2013 בין הרשויות המקומיות בישראל, הוצב הר-אדר במקום השלישי בדירוג המועצות עם היציבות הפיננסית הגבוהה ביותר.

במרכז היישוב ניצבת אנדרטה גדולה לזכר לוחמי חטיבת הראל שנהרגו במקום במהלך קרבות כיבוש ירושלים בתש"ח. שמו של היישוב נגזר מ"גבעת הרדאר", מוצב שהתחוללו סביבו קרבות קשים לפני קום המדינה ובמלחמת העצמאות. את הגבעה כבש הגנרל הבריטי אלנבי ב-1917, כחלק מהמערכה לכיבוש ירושלים. במאי 1948 פינו הבריטים את המוצב ומסרוהו לצבא ירדן. בהמשך כבש את הגבעה גדוד הפלמ"ח, ולאחר מכן היא נכבשה על ידי הלגיון הירדני ונשארה בשליטתו עד מלחמת ששת הימים. ב-5 ביוני 1967 כבשה את גבעת הרדאר חטיבת השריון 'הראל'. היישוב הר-אדר הוקם כעשרים שנה לאחר מכן, בשנת 1986.
 

המתיחות בין הר-אדר לבית-סוריכ החלה עוד בימי מלחמת העצמאות, כאשר הכפר שימש מעין מוצב תגבורת ערבית בקרב על הקסטל, ותושביו ירו בלי הרף על העולים לירושלים. ב-20 באפריל 1948 בישרה ידיעה גדולה ב'מעריב' על כיבוש הכפר ושחרור הכביש. המנון היישוב מכיל בין היתר את המילים הבאות: "גבעת הרדאר שנתנה לנו חטיבת הראל בשישים ושבע / הפכה ליישוב פורח, רב יופי וצבע / הדרך לא הייתה קלה, קשיים היו בלי די / על כל מכשול יחדיו גברנו, והיה כדאי".

לא רק מאבקים מזוינים חוותה גבעת הרדאר מול ערביי בית-סוריכ, אלא גם מאבקים משפטיים. עם החלטת הממשלה על הקמת גדר ההפרדה, הגישו תושבי בית-סוריכ עתירה לבג"ץ שבה טענו כי אלפי דונמים של אדמה חקלאית הופקעו מתושבי הכפר והועברו לצד הישראלי של הגדר. השופטים אהרן ברק, אליהו מצא ומישאל חשין קבעו כי על המדינה להציג תוואי חלופי, משום שהפגיעה באוכלוסייה האזרחית אינה עומדת בעקרון המידתיות שבין הצורך הביטחוני ובין הפגיעה בתושבים. עם זאת, בפסק דין זה נקבעה לראשונה הלכה עקרונית חשובה - בית המשפט התייחס לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג וקבע כי בניגוד לה עצם הקמת גדר ההפרדה היא חוקית כל עוד היא משמשת למטרות ביטחוניות.
  
שנה לאחר מכן, ב-2005, נקבע תוואי חדש לגדר הביטחון באזור. אלא שאז הגישו תושבי הר-אדר עתירה נגדית, וטענו כי הגדר החדשה חוצצת בין שטחי היישוב ופוגעת בקניינם של התושבים ובחופש העיסוק שלהם. עוד נטען כי באזור מסוים עוברת הגדר המתוכננת כ-250 מטר בלבד מבתי היישוב, מרחק החושף את התושבים לסיכונים ביטחוניים ומציב אותם בטווח ירי משטח הוואדי אל בתי התושבים. העותרים מהר-אדר ציטטו את הפסיקה הקודמת של בג"ץ וטענו כי הגדר פוגעת גם במרקם חייהם באופן לא מידתי.

בסופו של מאבק משפטי הביאה העתירה להזזה נוספת של התוואי, והוא נקבע באופן המותיר שטח של כ-4,000 דונמים חקלאיים השייכים לתושבי בית-סוריכ מעברה הישראלי של הגדר, בסמוך להר-אדר. מאבק משפטי נוסף הכריח את המדינה לאפשר לתושבי בית-סוריכ גישה לעיבוד אדמותיהם, בכפוף לבידוק והשגחה קפדניים. כך נוצרה מציאות ייחודית וחריגה שבה עשרות פועלים מבית-סוריכ נכנסים מדי יום לתוך היישוב הר-אדר, אם לעיבוד אדמותיהם ואם לעבודות אחרות ביישוב. מצב זה הוא שעמד ברקע הפיגוע הרצחני השבוע.

בדיווחיהם השבוע על הפיגוע, רבים מכלי התקשורת הגדירו את הר-אדר כ"התנחלות". כאמור, הקו הירוק עובר ממש בפאתי היישוב ומותיר אותו מחוצה לו. גם ב'שלום עכשיו' מתייחסים למקום כהתנחלות, ועוקבים אחר תהליכי הבנייה בו. התושבים, מתברר, פחות התחברו למינוח הזה. "אנחנו התנחלות?! איזה שטויות", התריס באוזניי אחד התושבים. באחד מאתרי החדשות אף התקבלה פנייה של תושב הר-אדר, שאיים בתביעה ייצוגית. "אנחנו לא התנחלות, אנחנו יישוב במרכז הארץ", קבע.

עד 1995 השתייך היישוב למועצה האזורית בנימין, אלא שאז ביקשו התושבים לבדל עצמם והפכו למועצה מקומית קטנה. הר-אדר הוא אולי "התנחלות", אך נראה שהתושבים מסרבים לראות בעצמם "מתנחלים". נתוני ההצבעה בבחירות מלמדים שמרביתם מחזיקים בעמדות שמאל ומרכז: 39% הצביעו למחנה הציוני, 18% ליש עתיד, 18% לליכוד ו-8% למרצ. הוויכוח הפנימי בסוגיית הפועלים הפלסטינים מבטא גם הוא את התפלגות הדעות ביישוב.
 

אחד ממייסדי היישוב מספר כי בניגוד להתנחלויות רבות אחרות, הר-אדר קמה מכספם של התושבים וכמעט ללא סיוע של המדינה. 300 המייסדים היו בעיקר אנשי קבע, רבים מהם קצינים במנהל האזרחי. אוכלוסיית היישוב בורגנית, משכילה ומבוססת. כ-5% מהתושבים דתיים, ובמקום פועלים בית כנסת, מקווה ובית חב"ד, שאנשיו מקיימים יחסים טובים עם התושבים. "אווירה מסורתית, פחות או יותר", מסכם בן שיחי.

"הר-אדר הוא יישוב מורכב מאוד", אומרת ענת כנפו, יו"ר סיעת 'יש עתיד' במועצת הר-אדר. "הוא לא הוקם כהתנחלות של אנשים ששמים יתד בשטחים. בהגדרה היבשה אנחנו מעבר לקו הירוק, אבל תדמיתית זו לא התנחלות. אנחנו לא ימנים, ולא באנו בשם האידאולוגיה. קבוצה של אנשים הקימה את היישוב ללא תודעה מתנחלית כמו גוש אמונים. הקו הירוק עובר בכניסה ליישוב, ואם עובי הטוש של מי שסימן את הקו היה אחר, היינו מוצאים עצמנו גם בתוך ישראל. אנחנו מאוד בעד דו-קיום, והפגַנו למען האפשרות של פלסטינים מהכפרים לידנו למסוק זיתים במטעים שנמצאים בתוך הגדר, בשטחים ששייכים להם".

אתם מצביעים למפלגות שמאל שתומכות בהקפאת הבנייה, ונפגעים בעצמכם מאותה הקפאה.
"זה נכון, הקפאת הבנייה פגעה בנו מאוד. בסופו של דבר לא מתייחסים אלינו כהתנחלות. בוודאי שמוניציפלית אנחנו תחת מחוז איו"ש, אבל היישוב יהיה בישראל בכל הסדר שיהיה, ומרבית התושבים בעד קידומו של הסדר ולכן מצביעים שמאל ומרכז. גם הצבא לא רואה אותנו כהתנחלות. ביקשנו לשים מגנומטרים בשער בידו, היכן שהיה הפיגוע, והצבא לא מוכן כי הוא לא רואה בנו יישוב עם אתגר ביטחוני כמו שאר ההתנחלויות, אף שהרבה מפגעים יצאו מהכפרים לידנו. כלומר, המעמד של הר-אדר מורכב גם בעיני התושבים וגם בעיני המדינה. אנחנו גם מפסידים מזה וגם מרוויחים".
 
הר-אדר חוסה תחת המטרייה של מועצת יש"ע, אולם שיתוף הפעולה של ראש המועצה ושל היישוב עם מועצת יש"ע הוא חלקי בלבד. ראש המועצה נמנע מליטול חלק במאבקים האידאולוגיים של מועצת יש"ע וממעט להגיע לדיונים, אולם בכל הקשור לשיתופי פעולה או מאבקים שאפשר לראותם כביטחוניים או כלכליים, כגון הקפאת הבנייה, הוא נאבק יחד עם עמיתיו. רק בפסח האחרון אירח ראש המועצה את עמיתיו ביש"ע להרמת כוסית עם שר השיכון יואב גלנט. מועצת יש"ע כוללת יישובים נוספים שתושביהם נוטים לשמאל, ונתונים בדיסוננס מסוים בין השקפותיהם ובין מקום מגוריהם. בין היתר מדובר ביישובים כמו כפר-אורנים במטה בנימין (שהקו הירוק עובר בתוכו), מושב סלעית בשומרון וקיבוץ אלמוג בצפון ים המלח.

"מבחינה סטטוטורית ומבחינת משרד הפנים, הר-אדר הוא תחת מחוז יו"ש", מבהיר יגאל דילמוני, סמנכ"ל מועצת יש"ע. "בהר-אדר היו כאלה שלא הבינו למה אין אישורי בנייה, חלקם אפילו לא ידעו שהם מעבר לקו הירוק ושההקפאה חלה עליהם. התוכניות של הר-אדר מאושרות במנהל האזרחי, בדיוק כמו התוכניות של יצהר ותפוח. תושב הר-אדר יכול להצביע מרצ, אבל הצרכים שלו עוברים באותו צינור של יצהר. על הר-אדר יש יותר קונצנזוס בעיקר בגלל הגיאוגרפיה, אבל כשיש הקפאה כולנו נמצאים באותה סירה. התושבים משלבים איתנו זרועות כי גם להם יש צרכים כגון בנייה, גדר ביטחון ועוד. צריך לזכור ששליש מאיו"ש הם חרדים, ושליש נוסף חילונים. אנחנו במועצת יש"ע רואים זאת כהצלחה, אסור שחבלי ארץ התנ"ך יהיו נחלת הציונות הדתית או אפילו הימין בלבד. יש המון יישובים כמו אורנית ושערי-תקווה, ואל תשכח את יישובי וקיבוצי בקעת הירדן וים המלח, רובם של תנועת העבודה. בעיניי זה רק מראה שמפלגת העבודה התרחקה מבסיס האם, כלומר מהשמאל הציוני האמיתי שהתיישב במקומות כמו הר-אדר ובקעת הירדן".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg