מבזקים

תיקון מזרחי: להרגיש בנוח בחי"ת ועי"ן

הרצאות על חכמי המזרח, סדנאות אמנות מרוקאית ולימוד פיוטים. בתוכנית 'אלול מן המזרח' שנפתחה השנה בירוחם מתכוננים לחגים בניחוח ארצות המגרב. לא למזרחים בלבד

תגיות: דעות

בתוכנית הלימוד 'אלול מן המזרח' שתסתיים בערב יום הכיפורים, סדר בוקר נקרא 'פתח אליהו', סדר ערב נקרא 'מעריב ערבים' ואת סדר הצהריים מתחילים ב'זמן מזרח' שבו אחד ממשתתפי התוכנית משתף את חבריו בסיפורו האישי. על כריכת המחברת האישית שקיבלו משתתפי התוכנית נכתב המשפט הפותח מהסליחות הספרדיות: "בן אדם מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים", ועל קירות בית המדרש תלויות בין השאר תמונותיהם של רבי יוסף משאש, הבבא סאלי, רבי דוד בוזגלו והבן איש חי.

'תוכנית אלול' שבה צעירים, בעיקר סטודנטים, מתכנסים לארבעים יום של לימוד, העמקת זהות וצבירת אנרגיות, אינה חדשה. במדרשת עין פרת תוכנית כזו קיימת כבר עשר שנים. אבל השנה לראשונה יש גם תוכנית אלול בעלת דגש מזרחי. 'אלול מן המזרח', שנפתחה לפני כחודש בירוחם, היא תוכנית ברוח יהדות ארצות המגרב והמזרח. הרוח הזאת באה לידי ביטוי בתכני השיעורים, בזהות המרצים, בסדנאות האמנות וגם במוזיקה שנשמעת ברקע.

הרב דוד מנחם. תיקון חברתי. צילום: מרים צחי

"זו הפעם ראשונה בחיים שלי שכשאני כותבת את שם המשפחה שלי ברישום, אני מרגישה שהוא משמעותי", מספרת שרה בן שושן, סטודנטית לריפוי בעיסוק מירושלים. "במסגרות החינוך שבהן למדתי למדנו רק היסטוריה אשכנזית, ובשיעורי היהדות למדתי בעיקר חסידות והרב קוק. פה לראשונה אני שומעת שמות של רבנים ממרוקו שהוזכרו אצלי בבית, לומדת מה הם אמרו על המודרנה ונחשפת לפסקים מהפכניים שלהם".

"בשבילי זו הפעם הראשונה שאני מרגישה לגמרי בנוח לדבר בחי"ת ובעי"ן", אומרת גלי קרונזון, משוחררת טרייה מצה"ל שמתגוררת בחיפה. "אני חצי עיראקית, והדיבור הזה קיים אצלי במשפחה. בדרך כלל אני מתביישת לדבר כך, אבל כאן זה לגיטימי מאוד ומגניב לדבר ולשיר בחי"ת ועי"ן".

"לא ידעתי שיש תורות פילוסופיות של נשים מהמזרח כמו אסתר אמויאל וז'קלין כהנוב", מספר מתן ישועה, סטודנט ירושלמי. "גיליתי פה גם את הרב אליהו בן אמוזג, ולמדתי ממנו שיהודי מסורתי זה לא שלב ביניים בין חילוני לדתי אלא זהות עצמאית עם עומק".

פאר אפרתי, סטודנט ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית, גדל ברעננה להורים ממוצא מרוקאי, ולדבריו חש תמיד פער בין התרבות בבית לתרבות בחוץ. "הייתי בטוח שזה הסיפור האישי שלי, אבל בתוכנית גיליתי שזה סיפור של הרבה אנשים. התרבות המזרחית שאנחנו לומדים כאן, הפיוטים, המנהגים וגם השפה הערבית, הם בהרבה מקומות מוקצים מחמת מיאוס. אני מרגיש שאני לומד את הזיכרונות שהיו אמורים להיות לי ושלא עברו אליי. כשההורים שלי הגיעו לארץ הם נפגשו עם התרבות המערבית ששלטה כאן והפסיקו לדבר ערבית, אף על פי שההורים שלהם דיברו".

"אין כאן רק התחברות לשורשים אלא גם אמירה חברתית", מוסיפה שלומית בוני, סטודנטית במכון כרם. "להוגים המזרחים שלמדנו כאן יש בשורה לחברה הישראלית - תפיסה מאחדת שבה סביב שולחן השבת יכולים לשבת יחד מגוון זהויות. בשולחן השבת של סבא שלי בראש העין ישבו זה לצד זה אנשים ונשים שונים מאוד אידיאולוגית, וכולם הסתדרו זה עם זה כי הייתה הכלה גדולה. אנחנו רוצים להביא את שולחן השבת הזה לכלל הציבור. בדתיות המזרחית, הדת היא המקום המאחד שבו כל אחד יכול למצוא את עצמו".

מעשה בשני חברים

הסיפור של 'אלול מן המזרח' נולד במרוקו, בשיח בין שני חברים ישראלים. קובי יפרח (35) הוא בן דימונה שבשנתיים האחרונות מחלק את זמנו בין כפרי סטודנטים בנגב לעיר מרקש שבמרוקו, שבה הקים מוזיאון לתולדות הקהילה היהודית. יניב יצחק (30) גדל בירושלים, ובעקבות אשתו הדסה הגיע לכפר הסטודנטים בירוחם, שם הכיר את יפרח. בני הזוג יצחק ובתם התינוקת נסעו לפני שנתיים עם יפרח למרוקו לשלושה חודשים. "במרוקו הבנתי כמה חשוב ללמד את המשמעות העמוקה של התרבות המרוקאית", מספר יפרח. "ירוחם, מקום שמייצג ריבוי עדות ודעות לצד שימור של מסורת, הייתה נראית לי המקום המתאים לעשות את זה".

יצחק ויפרח חברו לד"ר דוד ביטון, תושב ירוחם, וממייסדי המכינה הקדם־צבאית שם. ביטון רתם לפרויקט את הקריה האקדמית אונו שבה הוא מרצה. האגף לתרבות יהודית, תנועות 'צעירים בירוחם', 'תיקון' וגופים נוספים נכנסו לתמונה, והתוכנית יצאה לדרך. הפרסום הביא לרישום של 350 צעירים, מתוכם הגיעו לימי ההיכרות 150 ונבחרו 40.

"רצינו שבתוכנית יהיו חצי דתיים וחצי חילוניים", אומר יפרח, "אבל בפועל יש מיעוט חילוני. אני חושב שזה מכיוון שהציבור הדתי צמא יותר לתכנים האלו. הם היו חסרים לו יותר. אני יכול להבין את זה ברמה האישית. למדתי בישיבות בדימונה, בנווה־דקלים וב'עטרת כהנים', אבל רק כאן, בשבת שבה הקידוש, ההבדלה והפיוטים הם בנוסח שלי, אני חווה בית".

"חסר פה ייצוג של גברים אשכנזים חילוניים", אומרת צורית בוסקילה, אחת משתי מנחות התוכנית. "ההגמוניה חסרה פה, אבל מצד שני היא עדיין נוכחת בקו הלימוד".

חוץ מלשמוע הרצאות מחכם דוד מנחם, פרופ' חביבה פדיה, ד"ר מאיר בוזגלו והרבה חגית סבאג, למדו משתתפי 'אלול מן המזרח' אמנות מרוקאית בטרמינל העיצוב של ירוחם, שרו פיוטים עם יגל הרוש, והתארחו למפגשים ושיעורים בבתיהם של תושבי ירוחם. בכל יום חמישי הוזמנו התושבים להשתתף ביום לימוד פתוח של התוכנית, שזכה לשם 'חמסה'. ביום חמישי האחרון נערך כנס גדול במתנ"ס המקומי תחת הכותרת "בין סולחה לסליחה", שנחתם במופע של התזמורת האנדלוסית אשדוד עם הפייטן חיים לוק והזמר יונתן רזאל.

רבים ממשתתפי התוכנית הם ממוצא מעורב, חצי אשכנזים חצי ספרדים, אבל אפשר למצוא גם כמה אשכנזים משני הצדדים, כמו אחת ממנחות התוכנית, כרמל קרני. "באופן טבעי המקום המזרחי הוא לא הזהות שלי, אבל אני גם לא מרגישה צורך להזדהות עם עולם ערכים מסוים בגלל סבא וסבתא שלי", אומרת קרני. "כמי שהוריה נולדו בארץ, הזהות שלי לא אשכנזית ולא מזרחית. אני מתחברת לפיוטים ולעולם המזרחי כי זו נטיית הלב שלי. זה המקום הישראלי שבי שמרשה לעצמו לשאוב מכל העולם היהודי המגוון".

"התוכנית גרמה לחלק מהמשתתפים האשכנזים להתחבר גם הם לשורשים שלהם", מוסיף יניב יצחק. "זה סיפור של זהות ולא רק סיפור מזרחי". יצחק מחדד שהבשורה של 'אלול מן המזרח' אינה רק השלמת פערים והתחברות לשורשים אלא תיקון חברתי. "אחרי השלמת החלק בפאזל, עולה קריאה להיות רגישים למצוקת האחר בלי קשר למי אתה. אנחנו לא מבקשים רק להשלים חוסרים תרבותיים. אסור לנו לעשות מה שעשו לנו. בסוף אנחנו רוצים שכולם יצאו מכאן בעלי רגישות חברתית, שנובעת מיהדות חברתית וקשובה".