ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

על הסף: מסלול ההתנגשות בין קים ג'ונג־און לטראמפ

אם מישהו במערב עוד הטיל ספק ביכולותיה וברצינות כוונותיה של צפון־קוריאה, ניסוי פצצת המימן שביצעה השבוע בהצלחה טפח על פניו בעוצמה. מומחים מזהירים מפני השלכותיו האסטרטגיות של הניסוי, ומדברים על הלקחים שישראל צריכה להפיק

לפני ארבע שנים בחנו חוקרי 'מכון ארה"ב־קוריאה' באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בוושינגטון כמה תמונות הדמיה שצולמו מלוויין. לפתע הם הבחינו באדי קיטור מיתמרים סמוך לבניין הגנרטורים באתר הכור שביונגביון, ובמים חמים הנפלטים מהמרזבים שהם חלק ממערכת הקירור של הכור.

הכור, ששימש להפקת פלוטוניום, נסגר לכאורה בפברואר 2007 בעקבות ההסכם עם שש המעצמות. בתמורה הפשירה ארה"ב 25 מיליון דולר בחשבונות בנק השייכים לצפון קוריאה, וסיפקה לה משלוחי מזון. הממשל האמריקני השתבח בזמנו בהישג, והנשיא בוש הכריז כי המאמצים לעצירת תוכנית הגרעין הצפון־קוריאנית נשאו פרי.
 
עשר שנים אחרי חתימת אותו הסכם כבר ברור לחלוטין שנשיאי ארה"ב לדורותיהם ומנהיגי העולם לקו בקוצר ראות קיצוני. העולם עמד השבוע פעור פה מול ניסוי פצצת המימן שהרעיד את האדמה, ושעוצמתו המשוערת הייתה בין 100 ל־200 קילוטון, פי חמישה או עשרה מהפצצה האטומית שהוטלה על הירושימה במלחמת העולם השנייה.

היה זה הניסוי השישי במספר בחודשים האחרונים, וההכרה החלה לחלחל שההנהגה הביזארית העומדת בראש המדינה המבודדת הזאת נחושה בדרכה. כעת ברור לכול שצפון קוריאה ניצבת על סף פריצה גרעינית, והמשטר שם מתגאה בטילים בליסטיים בין־יבשתיים העלולים לנחות בניו־יורק או בבוסטון במחי לחיצת כפתור של קים ג'ונג־און.

"המערב גילה לפתע שצפון־קוריאה אמינה מאוד בדבריה ושזו לא הייתה תעמולת סרק", אומר פרופ' עוזי אבן, לשעבר מדען בכור הגרעיני בדימונה ואיש הלשכה לקשרי מדע (לק"מ). "הכישלונות שלהם בתחילת הדרך היו בודדים, אולי כי לא השתמשו בפלוטוניום הנכון, אבל מהר מאוד הם תיקנו זאת.

הפצצה החמישית שלהם כבר הייתה בסדר גודל של פצצת האטום שהוטלה על נגסאקי, והשישית כבר הייתה בעוצמה שיכולה להביא לחצי מיליון הרוגים. מהזווית הישראלית, צפון קוריאה תומכת בטרור יותר מאיראן, ומספקת נשק כמעט לכל ארגון טרור בעולם כולל חיזבאללה וחמאס.

היא מכרה לאיראן טילים וידע לבניית טילים, וכור גרעיני לסוריה, שהופצץ לפני שהגיע לכלל פעולה. מה שהכי מדאיג הוא שהידע יגיע למדינות וארגונים שאנחנו מאוד לא מעוניינים שיהיה שם, כמו איראן שאיתה יש להם קשרים עבותים. הם קיצור דרך לאיראן להשיג נשק גרעיני אפקטיבי".
 
פרופ' אבנר כהן, חוקר בכיר במרכז לחקר מניעת הפצת נשק בלתי קונבנציונלי במונטריי, סבור שהמודיעין המערבי פספס את ההתקדמות הרבה של הצפון־קוריאנים: "עד היום זלזלו בדברי הרהב שלהם על הצלחותיהם, והיו בטוחים שיש בהם הרבה הגזמה. היום הם נלקחים הרבה יותר ברצינות. ההערכה היא שהם קיימו ניסוי בשיגור פצצת מימן במובן המלא של המילה.

זה היה הניסוי העוצמתי ביותר שהם עשו אי־פעם. הם משקיעים מאמצים עצומים הן בנושא החלל, הן בפיתוח הטילים והן בנושא הגרעיני. בשיגורי הטילים האחרונים ראינו שהם פיתחו מנוע רקטי לא סטנדרטי. אלה טילים ברמה גבוהה שכמעט אינם משאירים שובל עשן מאחוריהם. הם עלו מטווח של 200 קילומטרים ל־10,000. זו קפיצה גדולה מאוד".

לאן חותרים מנהיגי צפון קוריאה, שאלתי את המומחים. לדברי פרופ' ג'ושוע פולק, עמית מחקר בכיר במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים במונטריי, הקוריאנים רוצים שהאמריקנים והעולם כולו ייקחו אותם ברצינות כמעצמה גרעינית. "בעולם נהוג לחשוב שקים ג'ונג־און יצא מדעתו", הוא אומר בריאיון מקליפורניה.

"למעשה הוא בתהליך של ביצור כוחו, וכדי לעשות זאת הוא ממעיט בכוח הצבא וסומך יותר על מדעניו ומפתחי הטילים. הוא הוריד את יוקרתם של קציני הצבא, והתעקש ליצור כוח גרעיני חזק שעליו יש לו שליטה פיקודית בלעדית. הוא כל הזמן מפטר קצינים בכירים, ושים לב שבטקסים הציבוריים לצדו אין כמעט קצינים בכירים. מי כן נמצא שם? מנהיגי המפלגה ומפקד כוח הטילים. זה מדגיש את סמכותו האישית. הוא נהנה להראות לארה"ב שהסנקציות אינן עובדות ושהוא ממשיך להתרחב ולפתח.
 

תמונות הפיתוח המואץ מוקרנות שוב ושוב בטלוויזיה, והוא אוהב לדבר על הכישרון הטבעי של המדענים. הוא התפאר שפצצת המימן האחרונה הייתה על טהרת הייצור המקומי, וזה נכון. הם רוצים לנטוע בעולם את התחושה שאינם תלויים באיש ושלעולם אי אפשר יהיה לעצור אותם. בסופו של דבר הם רוצים להשתמש בנשק הזה כדי לשבור את האמברגו המוטל עליהם ושיקבלו אותם למועדון. אבל זו מדינה סגורה שאין בה ראיונות עם המנהיג, והשאלה מה הם בדיוק רוצים נתונה לניחושים רבים. מה שברור הוא שהם מנסים לשדר לטראמפ שאין לו אופציה צבאית".

"הם רוצים תעודת ביטוח שלא יורידו אותם מהשלטון", אומר עילם, "ולשם כך הם מאיימים בראש ובראשונה על דרום קוריאה. גם אם רק חלק קטן ממיליון ו־200 אלף החיילים שלהם (הצבא הרביעי בגודלו בעולם - מ"ט) יתחילו לצעוד דרומה, בתוך כמה שעות הם יגיעו לסיאול".

האם כעת מדינות נוספות באזור, כמו יפן, עשויות לשאוף גם הן ליכולת גרעינית?
פרופ' פולק: "זה בהחלט ייתכן, אם כי זה לא קורה בן־לילה. עד היום הייתה ביפן התנגדות חזקה לפיתוח נשק גרעיני, אבל זאת מכיוון שהמטרייה האמריקנית סוככת עליהם. אם יפן תגיע למסקנה שארה"ב אינה בעלת ברית אמינה, במיוחד כאשר צפון קוריאה מתגרה גם ביפן ומטיסה טילים מעל הטריטוריה שלה, המומחים סבורים כי תוכל להגיע לנשק גרעיני בתוך חודשים ספורים. יש לה כמויות גדולות של פלוטוניום וידע רב".

חורב: "יפן היא מדינת סף גרעינית. כמות החומר הבקיע ברשותה מאפשרת לה לעשות את המעבר הזה. ראש הממשלה אבה מנסה להוביל שינוי חוקתי למשמעות של הגנה. ההערכה שלי שלא הם ולא דרום קוריאה יעשו זאת, אלא אם כן יהיה כישלון קולוסלי". כמומחה לאסטרטגיה ימית שאלתי את חורב האם הוא מזהה התקדמות קוריאנית גם בתחום זה. "האמריקנים איתרו הכנות לקראת שיגור טילים בליסטיים מתוך צוללות, וזה מדאיג אותם מאוד", הוא אומר. "זה יגדיל את החסינות של צפון קוריאה מפני תקיפה אמריקנית, ויאפשר לה לאיים על מדינות האזור מתוך הצוללות".

אילו לקחים יכולה איראן להפיק מההתנהלות במשבר הצפון קוריאני, וכיצד זה ישפיע עלינו? פרופ' פולק מעריך כי איראן מעדיפה לנווט את דרכה אחרת למרות שיתוף הפעולה בינם ובין הקוריאנים. "איראן לא נטשה את האמנה לאי־הפצת נשק גרעיני כשם שעשתה קוריאה. הם מעדיפים שיטה פוליטית שבה הם סוחרים עם העולם, מנהלים איתו יחסים ולא נחשבים אויב. הצפון־קוריאנים מעולם לא עשו מאמץ ליצור איזון כזה".

שאול חורב סבור שהנושא האיראני מטריד בשני היבטים. "בעיקר מטרידה העובדה שאיראן יכולה ללמוד שכשיש מנהיגות משוגעת העולם מתקפל. שר החוץ הבריטי בוריס ג'ונסון, ואפילו נשיא דרום קוריאה החדש, מתעקשים שהפתרון הוא דיפלומטי. כשישראל רוצה לדעת אם איראן תיתקל בתגובה נחושה מצד המדינות שחתמו איתה על ההסכם, אם תפר אותו ותעבור לשלב הגרעיני - השיעור שהיא למדה עכשיו אינו מבשר טובות".

פרופ' פולק מביע חשש שארה"ב וצפון קוריאה נתקעו בלולאה מסוכנת העלולה להימשך זמן רב. לדבריו, שני הצדדים משחקים משחק מטורף שבו הדברים עלולים לצאת משליטה. "כאשר הצפון־קוריאנים יחשבו שהתקפה אמריקנית בדרך, הם יהיו ראשונים להלום.

הם מביטים על עיראק, אפגניסטן או סרביה שאמריקה לא היססה לפעול בהן צבאית, וחוששים שהיא תתקוף גם אותם. הם גם זוכרים שארה"ב הכניסה אותם לרשימת 'ציר הרשע', ויודעים שהעוינות כלפיהם היא רבת שנים. צפון קוריאה מעוניינת שארה"ב תפסיק לחשוב עליה במונחים של החלפת השלטון או התקפה צבאית על אויב כמו עיראק, ותתייחס אליה כאל יריב גרעיני כמו סין שיש ללמוד לחיות איתו".
 

עד כמה אנחנו קרובים למלחמה? שאלתי את פרופ' פולק. "לא נראה לי שזה יקרה", הוא עונה, אך מסייג מיד: "בטווח הקצר, הצפון־קוריאנים עלולים לתקוף בסיסים אמריקניים בדרום קוריאה וביפן כדי למנוע פלישה או תקיפה אמריקנית. הם טוענים שהנשק הגרעיני נועד למנוע פלישה. ואולם לטווח הארוך הם מעוניינים שאמריקה תחשוש מתוצאות המלחמה ותבין שאין טעם לראות בהם אויב, תבטל את הסנקציות, תפסיק את התמרונים עם דרום קוריאה ותחדל מטיסות המפציצים באזור".

מי שאמורה לכאורה להיות "המבוגר האחראי" באזור היא סין, שלה השפעה לא מבוטלת על צפון קוריאה. בפגישתו האחרונה עם הנשיא הסיני שי ג'ינפינג, ניסה הנשיא טראמפ לכונן חזית משותפת כדי לבלום את הסכנה הקוריאנית. אלא שסין רואה בקוריאה לא רק בעלת ברית אלא גם מחסום בפני השפעה אמריקנית על האזור כולו, ועליה בפרט. טראמפ לא הסתיר את אכזבתו מהגישה הסינית.

"טראמפ מעוניין אולי לדבר עם קים ג'ונג־און, אבל אין מי שיעשה זאת בשבילו, והמתווכים הטבעיים אמורים להיות הסינים", מסביר פרופ' פולק. "אלא שהוא כועס על הצבעתם במועצת הביטחון נגד הטלת סנקציות על צפון קוריאה, ומתוסכל מתמיכתם בה.

כך שלדעתי המצב יימשך. ארה"ב תמשיך להטיל סנקציות, והצפון קוריאנים ימשיכו לשגר טילים, לפתח נשק ולשגר לוויינים רק כדי להתריס מול האמריקנים. התסכול האמריקני עלול להביא לעימות רציני עם סין, שכן סין אחראית כעת כמעט לכל המסחר הצפון־קוריאני.

הסינים טוענים שהסנקציות שטראמפ מדבר עליהן יחסלו את מערכת הסחר הסינית בשל יחסיה המפותחים עם צפון־קוריאה. 'מי שיקריב את הקורבן יהיו אנחנו ולא אתם', אומרים הסינים לאמריקנים, כך שאינני חושב שהנשיא מתכוון ברצינות להטיל את אותן סנקציות. יש פער בין הצהרותיו לכוונותיו".

כיצד אפשר לבלום את ההידרדרות?
"על ידי מציאת דרכים יצירתיות לצאת מה'לופ' שבמסגרתו אנו מענישים את צפון קוריאה, והם ממשיכים לשגר טילים כדי להתריס. הסינים קראו להם לחדול מהניסויים, ולאמריקנים להפסיק לערוך תרגילים בדרום קוריאה, וחשבו שהדבר ינמיך את הלהבות".

פולק מעריך שאמריקה תתקשה להיענות לדרישה זו. לדעתו, האמריקנים רואים בתמרונים הללו חיזוק להרתעה מפני התקפה צפון־קוריאנית, אך גם איתות לדרום־קוריאנים שארה"ב מסוגלת להגן עליהם ונמצאת שם בשבילם. "ארה"ב רוצה להפגין שהברית שלה עם מדינות האזור היא חלק מרכזי באסטרטגיה הביטחונית שלה, ושהיא תעמוד לצדן כשיהיו נתונות ללחץ. הדרום־קוריאנים מתוסכלים מההתקדמות בצפון אך גם נחושים להלום חזרה.

הם פיתחו יכולת קונבנציונלית, תגברו את מערך מטוסי ה־F15 שלהם, ויש להם טילי שיוט שאפשר לשגרם מהים. כך שהם יכולים להכות חזרה. אם הם יהיו מספיק מתוסכלים, הם ישתמשו בהם כדי לקדם התקפה צפון־קוריאנית".

ואכן, לאחר שני שיגורי הטילים מהצפון בחודש האחרון, קיימו ארה"ב ודרום קוריאה תמרון משותף בשיגור טילים שלא נעשה מעולם. מול היתרון הטכנולוגי של הדרום, מכוונת צפון קוריאה בכל רגע נתון כ־6,000 קני ארטילריה לעבר הבירה היריבה סיאול, על 12 מיליון בני האדם המתגוררים בה. כך שגם עימות צבאי קצר וקונבנציונלי עלול לעלות בחייהם של מיליונים.

"הסינים משחקים כאן משחק מלוכלך", אומר פרופ' עוזי אבן, "הם מעוניינים לסלק את האמריקנים מאסיה או מדרום קוריאה, ומשתמשים בצפון קוריאה כשחקן 'פרוקסי'. אם הם היו רוצים, הם היו יכולים לבלום אותם".

לדעת חורב, סין חוששת מפני איחוד הקוריאות שכן במציאות כזו היא עלולה לפגוש על גבולה חיילים אמריקנים. "סין סייעה לצפון קוריאה כמדינה קומוניסטית אחות, אבל עכשיו היא מתחילה להרגיש מאוימת, שכן אי־יציבות עלולה לפגוע בכלכלה הסינית וביוזמת 'דרך המשי החדשה' שלה, המכוונת לחזק את הקשר היבשתי האירו־אסיאתי. נשיא משוגע כמו קים עלול לפגוע בכך", אומר חורב.

 ביקשנו מהמומחים להעריך את התנהלותו של הנשיא טראמפ מול הצפון־קוריאנים, האם הצהרותיו המלחמתיות אכן מרתיעות או שמא רק מגבירות את האש.
 

"אנחנו רואים התנהלות שקולה מצד מזכיר המדינה טילרסון, שר ההגנה מאטיס והיועץ לביטחון לאומי מקמאסטר", אומר חורב. "אנחנו נמצאים בעולם של הרתעה ודימויים, והתבטאויות לא נכונות של נשיא עלולות רק להזיק. אינני יודע עד כמה הם מצליחים לבקר את התבטאויותיו ואם הן נשלטות על ידי אלה שעושים את עבודת המטה. לא לחינם שמענו את טילרסון אומר שתושבי ארה"ב יכולים עדיין לישון בשקט בלילה".

פרופ' פולק מוטרד מהתנהלות הנשיא שלו: "הוא אימפולסיבי מאוד ובלתי צפוי. הוא מצהיר הצהרות קשות, ולו כדי להראות שאינו ממצמץ ראשון מול האיומים. הוא חש שהקוריאנים מנסים להביך אותו ולהתריס כלפיו, ורוצה להעמיד אותם במקום.

הוא מתח ביקורת על הצהרת הפיוס של מון ג'יאה אין, נשיא דרום קוריאה, ורמז שייטוש את הסכמי הסחר עמם בדיוק ברגע שבו הם זקוקים להבטחות וחיזוקים. אין לי ספק שהקוריאנים מעוניינים להתגרות בו ולהראות שהוא נמר של נייר, למרות הצהרות ה'זעם והאש' היוצאות מפיו".

ואילו כששאלנו את תא"ל עילם על התנהלות הנשיא טראמפ, הוא השיב: "מצטער. התחום שלי אינו פסיכופתולוגיה של ילדים...".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg