אב ובתו החורגת דרשו מבג"ץ להכיר בנישואיהם
בג"ץ דחה על הסף בשל פגם מוסרי וחוקי עתירה של זוג שמשרד הפנים סירב לרשום אותם כנשואים. הקשר המיני בין השניים החל כשהצעירה הייתה קטינה, והיא אף ילדה לו בן כשעוד היה נשוי לאמה
בית המשפט העליון דחה עתירה של גבר בן 40 ובתו החורגת בת 21, שדרשו כי בית המשפט יחייב את משרד הפנים לרשום אותם כזוג נשוי. השופטים אסתר חיות, יצחק עמית ומני מזוז מצאו פגם מוסרי וחוקי בעצם הגשת העתירה, וקבעו כי הקשר בין השניים מעוות וכי בג"ץ לא יעניק לו תוקף משפטי. השופטים אף הטילו ספק במניעיה של הצעירה להיכנס לזוגיות עם האיש, בשל יחסי המרות והתלות שהיו ביניהם בתקופה ששימש אביה החורג.
הרומן בין השניים החל כאשר הצעירה הייתה בת 16, והגבר עוד היה נשוי לאמה. עד 2015 עוד היה העותר נשוי לאם, ולשניים חמישה ילדים משותפים. כשהייתה הצעירה, בתה של האם מנישואים קודמים, בת 16, החל להתפתח בינה לבין אביה החורג קשר מיני, ובהיותה בת 19 היא ילדה לו בן. רק עשרה ימים לפני כן ילדה אמה של הצעירה את בתו של האיש.
ב-2015 התגלה הסיפור לרשויות, ונפתחה חקירה נגד האיש בחשד לעבירת מין במשפחה, אך התיק נסגר. בין היתר טענה ההגנה כי מערכת היחסים עם הבת החורגת החלה בתקופה שהנאשם היה מטושטש מתרופות, וכי הוא התבלבל בינה לבין אמה.
לפני כשנה הגישו בני הזוג עתירה לבג"ץ, בדרישה שיאלץ את משרד הפנים לרשום אותם כנשואים. זאת לאחר שהגבר התגרש מהאם וטס עם הבת לצ'כיה, שם נישא לה. כאשר שבו לארץ ביקשו להירשם כנשואים במשרד הפנים, אך במשרד סירבו בתוקף. ההתנגדות נסמכה על ההלכה העברית, האוסרת על אדם לשאת את בתה של אשתו. כמו כן נטען כי הרישום יפגע בטובת הילדים וכי הוא מנוגד לתקנת הציבור.
בעתירתם טענו השניים כי למשרד הפנים לא הייתה זכות לסרב לרשום אותם, מכיוון שלפקידי המשרד אין סמכות להפעיל שיקול דעת ברישום פרטים אישיים. השופטים אמנם ציינו בדרך אגב כי מבחינה משפטית אכן אין לפקידי משרד הפנים סמכות לסרב לרשום זוג כנשוי משום שלטעמם מעשי הזוג פגומים מוסרית. אך לקביעה זו לא הייתה משמעות בתיק הנוכחי, שכן כאמור שופטי בג"ץ דחו את העתירה.
הנימוק של שופטי העליון לדחייתה העתירה על הסף היה שהעותרים אינם נקיי כפיים, כפי שנדרש מהעותרים לבג"ץ. הקביעה במקרה הנוכחי הייתה שהעתירה הוגשה על בסיס פעולה המנוגדת לחוק ולמוסר, ולכן העותרים אינם יכולים להיחשב נקיי כפיים. על כן, כלל לא היה צורך להכריע בשאלת גבול הסמכות של פקידי משרד הפנים.
השופט עמית ציין כי העותר הפר את סעיף 351(ב) לחוק העונשין המטיל על אדם שמקיים יחסי מין עם בת משפחה בין הגילאים 14 ל-21 עונש של 16 שנות מאסר, ובג"ץ אינו יכול להעניק "גושפנקה משפטית לקשר זוגי שכרוך בעבירה פלילית חמורה".
עוד קבע השופט כי הגשת העתירה לוקה בפגם מוסרי "קיצוני בחומרתו", המעיב אף הוא על ניקיון כפיהם של העותרים. "אם נעצום עינינו מלראות את הפסול המוסרי המובהק ונפעל על פי הכללים המשפטיים הרגילים... נדמה לדיין שמתעלם ממעשה הרצח ומעניק לרוצח את ירושת הנרצח", כתב עמית. כמו כן רמז השופט כי המקור לזוגיות בין השניים הוא יחסי המרות והתלות שהיו ביניהם לנוכח העובדה שחיו יחד כשהייתה קטינה, כשהעותר משמש כאביה החורג.
השופט עמית ניתח את שלל היבטיה של הסוגיה והציג את היחס לסוגיה במערכות משפט ברחבי העולם. רוב המדינות שסקר אינן אוסרות לחלוטין נישואים בין הורה לבין ילד חורג, אך מטילות מגבלות על גיל הילד ואוסרות על נישואים אם השניים גרו יחד בתקופה שהילד היה קטין.
מכל מקום, בסופו של דבר דחו שופטי בג"ץ את העתירה על הסף, מכיוון שלדבריהם בג"ץ אינו פותח שעריו למי שקיים יחסי מין עם בתו החורגת כשהייתה קטינה, בניגוד לחוק ולכללי המוסר האנושיים.
אקו"ם