עיתונות לוחמת: בעלת הבית החדשה של ביטאון ש"ס
כשנעמה עידן רכשה את השליטה בביטאון ש"ס "יום ליום", היא לא העלתה בדעתה איזו מערכה תיפתח נגדה: שיחות איומים אנונימיות, התפטרות של בכירי המערכת, ואפילו הכרזה של אריה דרעי על הקמת עיתון מתחרה. היא מצדה מתכוונת להחזיר עטרה ליושנה ולהדפיס תכנים שמתאימים לקהל מסורתי, כפי שרצה הרב עובדיה יוסף, ולא לתת במה לחיסול חשבונות בין פוליטיקאים
את פני הבאים למערכת העיתון "יום ליום" מקבלת תמונה גדולה של הרב עובדיה יוסף ז"ל. אם אבא מסתכל מלמעלה גם לכיוון המשרדים האלה בפתח־תקווה, אפשר רק לנסות ולנחש מה הוא חושב על המתחולל סביב הביטאון שהוקם בהוראתו.
למעלה מעשרים שנה משמש "יום ליום" כשופר של תנועת ש"ס, אלא שבשנים האחרונות עלו ממנו קולות צורמניים משהו. מלחמות אלי ישי ואריה דרעי הביאו לכך שהתוכן המודפס הלך והידרדר, והתוצאה – ביטול מנויים, בריחה של המפרסמים, מרמור בקרב הצוות, וניסיונות של הבעלים, איש העסקים בועז אברהמי, להיפטר מהעיתון. לפני כשלושה שבועות נמצא סוף־סוף קונה. "יום ליום" נמכר לנעמה עידן (34), אשת פרסום ואסטרטגיה מבני־ברק. עידן פנתה לראשי ש"ס בבקשה לשתף איתה פעולה, אך את אריה דרעי היא כנראה לא הצליחה לשכנע. בתגובה להעברת הבעלות לידיה הכריז יו"ר ש"ס על הקמת ביטאון חדש לתנועה, שיתחרה בעיתון הוותיק.
עידן, אישה חרדית שנכנסה לתוך עולם של גברים ורבנים, לא מתכוונת להתקפל. חמושה במוטיבציה גבוהה ובגב תומך מבית, היא כבר מתכננת איך להגדיל את מספר המנויים, לשפר את התכנים ולהתאים את העיתון לקהלים רחבים יותר, והיא לא תיתן לאיש להפריע לה. "העיתון למעשה קצת פספס בשנים האחרונות מבחינת קהל היעד שלו", היא אומרת לנו. "הרב עובדיה פתח אותו בשביל הקוראים המסורתיים, וזאת תהיה גם ההתמקדות שלנו. ניצור שינוי כדי לתת מענה לכלל הציבור הספרדי ששומר מצוות. אם קודם זרקו את הפריפריה, אנחנו נתייחס אליה. יחד עם זאת, מבחינה תורנית 'יום ליום' יהיה עיתון שיוכל להיכנס גם לבית משפחה חרדית מבני־ברק, כמו המשפחה שלי, והכי חשוב - שאנשים ייהנו לקרוא אותו, וימצאו בו תוכן איכותי".
קנית את העיתון גם מתוך זיקה לערכים של תנועת ש"ס ולמורשת הרב עובדיה, או שמדובר מבחינתך בעסקים נטו?
"אני חושבת שבעיתון הזה יש שליחות, למרות שבשנים האחרונות די נטרלו את הצד הזה, ו'יום ליום' הפך לעיתון של דרעי. כחרדית אני מאמינה שצריך לעשות פעולות של חיזוק רוחני, ולכן העיתון ישקיע יותר בתכנים התורניים שלו. מעבר לזה, אני רוצה לייצר שלום, לא מלחמה".
גם לאוכלי קטניות מגיע
אנחנו נפגשות במערכת העיתון באמצע תקופת "בין הזמנים". זה לא סתם "חופש גדול", אלא שלושה שבועות שמהווים במגזר החרדי את קודש הקודשים המשפחתי. רבות מהאימהות לוקחות חופש מהעבודה, אחרות מצמצמות את השעות שמחוץ לבית כדי להיות עם הבעל והילדים. אבל עידן, אם לשישה, עובדת מסביב לשעון. בשמונה בבוקר, כשהמערכת עוד ריקה, הבוסית החדשה כבר שקועה בפעילות. על הפרק - ניסיונות לאייש תפקידים בעיתון אחרי שחלק מהבכירים התפטרו או פוטרו, כשרק השבוע פרש מתפקידו יצחק קקון, העורך הראשי ב־13 השנים האחרונות; סיעור מוחות לגבי מדורים חדשים; והדיפת רעשים חיצוניים המגיעים בעיקר מכיוון תנועת ש"ס. האינטנסיביות שלה עומדת בניגוד לשקט היחסי ששורר במסדרונות גם בסיום פגישתנו. אולי גם הוא תוצאה של "בין הזמנים", ואולי עדות לפרק של התארגנות, לפני היציאה לדרך חדשה.
"יום ליום" נוסד כעיתון יומי, ובהמשך הפך לשבועון. הקשיים החלו כבר ב־2003, אז הגיע עיתון הבית של ש"ס אל סף קריסה בשל חובות בהיקף של יותר מ־10 מיליוני שקלים. הביטאון, שהוחזק עד אז בידי התנועה, הגיש בקשה להקפאת הליכים. שני הנאמנים שמונו לו - עו"ד אריאל פופר ורו"ח אמיר אליאס - פעלו למציאת משקיע פרטי שייכנס לחברה במסגרת הסדר חוב עם הנושים. מי שרכש לבסוף את העיתון הייתה חברת "מתי נכסים", בבעלותו של בועז אברהמי. מה לאיש עסקים ישראלי הפועל בעיקר בחו"ל, ולעיתון של ש"ס? התשובה נמצאת כנראה אצל חברו של אברהמי, איש העסקים קובי מימון, בעליהן של אחזקות רבות בתחום חיפושי הנפט והגז הטבעי.
מימון מקפיד על חשאיות בעסקיו. רוב הנכסים הקשורים אליו אינם רשומים ישירות על שמו אלא דרך חברות שונות, שחלקן הגדול לא רשום בישראל. כך ככל הנראה היה גם במקרה של "יום ליום". "במערכת אף אחד לא הכיר את אברהמי", אומר בכיר לשעבר בש"ס. "קובי מימון היה זה שהציל את העיתון. הוא היה המוציא והמביא, ומינה מנכ"ל מטעמו. אחרי הכול, התמיכה של ש"ס היא בשבילו לא דבר של מה בכך".
ומה גרם לו עכשיו להיפטר מהעיתון?
"מימון היה מעוניין בעיתון בזמן שאלי ישי עמד בראש המפלגה, עם דרעי אין לו היום קשר. הוא לא ראה צורך להמשיך ולהחזיק בעיתון של ש"ס, מה גם שיש לו חברים קרובים יותר בממשלה", אומר אותו בכיר לשעבר, מרמז לשר האוצר משה כחלון.
עידן נכנסה לתמונה בינואר השנה, אחרי שהוצע לה לבדוק אפשרות לרכישת העיתון. "בדקתי את 'יום ליום' ומצאתי שהוא דווקא מתנהל טוב מבחינה כלכלית. היו כספים שצריך לשלם לעובדים כמו בכל עסק שנמכר, והבנתי גם שפוליטית יש איתו בעיה, אבל בסופו של דבר ראיתי כאן פוטנציאל עסקי לא רע".
החשיפה הראשונה שלה לעיתון נוצרה בקריירה הקודמת שלה, כמורה ברשת "מעיין החינוך התורני". כמו העובדים האחרים ברשת, גם היא הייתה מחויבת לחתום על מינוי ל"יום ליום". "לא אהבתי לקרוא אותו, ולא אהבתי את התוכן שלו. עשיתי את המינוי על שם דודה של בעלי, שרצתה מאוד לקבל את העיתון. היא כעסה עליי כשהפסקתי לעבוד בתור מורה וביטלתי את המינוי".
כשהתעניינה ברכישה, מצאה מולה מבנה שליטה מורכב. חברת מתי נכסים החזיקה שלוש "מניות הנהלה" בעיתון, "מניית מערכת" אחת ו־100 מניות "רגילות". מנגד, בידי תנועת ש"ס היו שתי מניות הנהלה ושתי מניות מערכת, כך שלמעשה היא הייתה אחראית על התכנים המתפרסמים. בפועל, אומרת עידן, מאז חזרתו של דרעי לש"ס לא הייתה תמיכה של המפלגה בעיתון, "לא מבחינת התכנים ולא מבחינה כלכלית. היא אפילו לא פרסמה בו מודעות. אם נפטר למשל רב שמזוהה עם התנועה, הרבה גופים אחרים הזמינו מודעת אבל, אבל ש"ס לא".
לפני שתחתום על חוזה לרכישת העיתון, פנתה עידן למקורביו של יו"ר ש"ס וביקשה שיתמכו במהלך. "אחרי יומיים קיבלתי טלפון מאחד העוזרים של דרעי: 'תודה שאת מעדכנת אותנו, אבל יש לנו קונים משלנו. אין צורך שתקני'".
בחודש מארס השנה, בכינוס של אנשי ש"ס שהתקיים בירושלים, כבר הצהיר דרעי כי "לקחנו את 'יום ליום' חזרה אלינו" - כשהוא מתכוון לכך שחלקים מהעיתון היו בשליטת מקורביו של אלי ישי. "אנחנו בשלבי סיכום, ואנחנו הולכים להפוך אותו ליומון. בשלב ראשון נעשה פעמיים בשבוע, כשפעם בשבוע הוא יהיה חינם. אחרי שהמערכת תתחיל לעבוד ברמה גבוהה, העיתון יהפוך ליומי".
עידן המתינה לראות האם אכן מקורבים לתנועה ירכשו את העיתון. בינתיים, מתוך היכרות שכבר יצרה עם המערכת, היא סייעה בהכנת מוסף מתכונים ייחודי לקראת חג הפסח. כל העיתונים החרדיים אמנם מוציאים בתקופה הזו גיליונות עמוסים לעייפה בהצעות לשולחן החג, אבל במקרה הזה הותאם התפריט לציבור הספרדי, עם מתכונים המיועדים לאוכלי שרויה וקטניות. הקוראים, אומרת עידן, אהבו מאוד את המוצר, והיא עצמה נחשפה בהזדמנות הזו לצוות של העיתון. "פגשתי אנשים מקסימים שרוצים לעבוד ומעלים רעיונות. אחרי פסח התחלתי שוב לבדוק האם יש חדש לגבי מכירת העיתון. במקביל פניתי לרב שבעלי ואני מתייעצים איתו, וקיבלתי את ברכתו".
לא אשת קש
מהכיוון של ש"ס שוב נאמר לה שאנשי דרעי מנהלים משא ומתן מתקדם לקראת רכישה. "המחיר של העיתון בינתיים ירד", מספרת עידן, שמסרבת לנקוב בסכומים. "לפני כחודש קיבלתי טלפון בהול מנציג של הבעלים – 'או שאת נכנסת לעיתון או שהוא נסגר, כי אריה דרעי מתעלל בנו'".
מתעלל?
"בוועידה של עיתון המודיע הוא עמד על הבמה ואמר שרק המודיע נכנס אליו הביתה. יותר משזה הכעיס את העובדים של 'יום ליום', זה יצר אצלם המון כאב. במקביל דרעי הוציא כל הזמן הודעות הפחדה על עיתון חדש שהוא מקים".
למה בעצם הוא לא קנה את "יום ליום"?
"זו שאלה מצוינת שצריך לשאול אותו. הוא טוען שהעיתון לא היה מספיק טוב. אני אומרת - הרי מניות התוכן אצלכם. יכולתם לדאוג לתוכן יותר איכותי. דרעי לא מתייחס לעיתון הזה אפילו כבן חורג, הוא פשוט לא נותן לו שום יחס".
ב־20 ביולי חתמה עידן על הסכם הרכישה. "כשהתייצבתי למחרת במערכת, העובדים אמרו לי שזה היום הרגוע הראשון שלהם אחרי ארבע שנות סיוט. במשך תקופה ארוכה הם חיו תחת סימני שאלה גדולים, ואף פעם לא ידעו אם בחודש הבא תהיה משכורת או לא. 'רק עכשיו אני נושם לרווחה', אמר לי אחד מהם".
מנכ"ל העיתון רונן פרץ, איש אמונו של קובי מימון, עזב את תפקידו באותו יום. עידן הודיעה לאנשי ש"ס שהמשרה פנויה. "אמרתי להם: במקום לפתוח עיתון חדש, בואו ונחבור יחד לטובת העיתון הקיים. הם החליטו להתעלם".
בעוד תגובה על הצעתה לשיתוף פעולה אינה מגיעה, החלו להגיע האיומים. "גם אני וגם בעלי קיבלנו שיחות - חלקן מדמויות שאנחנו מכירים וחלקן מאנשים לא מזוהים - שהזהירו שדרעי יהרוס אותנו. 'נזיק לכם', הם אמרו. היו כאלה שבאו והציעו לנו לבטל את ההסכם. לי זה לא מובן: אם אני הסכמתי לקחת על עצמי את העול הכלכלי ולתת לש"ס את תפקידי המנכ"ל והעורך, ההיגיון אומר שדרעי צריך להיות מאושר. הוא היה יכול להצטרף אלינו - מעשה שבעיניי הוא מוסרי ומתבקש – אבל בחר לא לעשות זאת. מבחינתי הוא עדיין יכול לחזור בו".
היו מי שטענו כי עידן אינה הרוכשת האמיתית של העיתון, וכי מאחוריה עומדים אנשי עסקים בעלי אינטרסים. היא עצמה מכחישה זאת בתוקף. לדבריה, מימנה את העסקה בכוחותיה שלה.
ובכל זאת, את אשת עסקים צעירה, ובעלך היה עד לפני שנים אחדות אברך. טבעי שיתהו מהיכן הכסף.
"במסגרת המשא ומתן קיבלתי תנאי רכישה משופרים. הבעלים היו מיואשים, הבינו שהמכירה לא מתקדמת לשום מקום, וזה שיחק לטובתי. אני יודעת שהעיתון לא ייצר מיליונים, אבל הוא כן יכול להצליח".
תרצי לרכוש בעתיד גם את החלק של ש"ס בעיתון?
"זה דבר שנתון למשא ומתן".
קיפוח מבית
בחצי השנה האחרונה, עוד לפני שידעה אם הרכישה תצא אל הפועל, ישבה עידן ובנתה תוכנית עסקית. למעשה מדובר בשתי תוכניות - הראשונה למקרה שדרעי ישתף איתה פעולה, השנייה למצב הפוך. והמצב ההפוך אכן הגיע, אולי אפילו מהר משציפתה. עשרה ימים לאחר חתימת העסקה הכריז דרעי על הקמת עיתון חדש שיהיה ביטאונה הרשמי של ש"ס במקום יום ליום. שמו של הרך הנולד - "הדרך". דרעי הגדיר אותו כעיתון שישרת את עולם התורה הספרדי, ולא את "העמך", כלשונו.
הכנס שבו הכריז דרעי על הקמת עיתונו התקיים יממה לפני תשעה באב. "אני מודע שזה לא הזמן המתאים", אמר יו"ר ש"ס, "אבל מרנן ורבנן ראו את זה כיותר מדבר האבד". הוא ציטט מדברי הרב אלעזר מנחם שך, שייסד את "יתד נאמן": "הגיע הזמן שיהיה לנו שופר ולא נצטרך לטובתם של אחרים". בפיו של דרעי גם היה נימוק להחלטה להתנתק מהביטאון הוותיק של תנועתו: "התייעצתי עם משפטנים ואמרו לי שאם נרכוש את 'יום ליום' במצבו הנוכחי, נהיה צפויים לתביעות גדולות. כשראיתי שמישהו רכש את העיתון ללא התייעצות, התייעצתי עם חכמי התורה וראינו בזה אות משמיים (...) היום אנחנו עם אפס מנויים. אני מכריז כאן על מבצע גיוס מנויים אדיר, ומעמיד את הדבר למבחן הנציגים המקומיים. בכך אראה את החיבור שלהם לשטח ואת היכולות שלהם לקראת הבחירות המקומיות". דרעי הוסיף כי מדובר גם במבחן עבורו: "אם לא נצליח להרים את המיזם, אני אראה בזה כישלון אישי".
לעורך העיתון החדש מונה דווקא עיתונאי אשכנזי - אברהם דב גרינבוים, לשעבר עורך השבועון "בקהילה". במהלך הכנס נרשמו שני המנויים הראשונים: נשיא מועצת החכמים הרב שלום כהן, וחבר המועצה הרב דוד יוסף.
"גם לפני הרכישה, בכל פעם שהמשא ומתן התחדש, דרעי ערך עבורנו מופע זיקוקים", אומרת עידן בסרקזם. "הפעם מדובר במופע זיקוקים גדול מאוד, כדי שאני אתחרט על העסקה, אבל כרגע אלה רק דיבורים. צריך לראות שעיתון יוצא לפחות חודשיים־שלושה, כדי לדעת אם מדובר במשהו רציני".
די להצדיק את הקמת העיתון החדש, אמר דרעי כי בישיבת הסיעה האחרונה סיכמו הוא והח"כים את הישגי התנועה, והבינו שרוב הדברים אינם מגיעים לידיעת הציבור. בניגוד לטענת הקיפוח המשתמעת מדבריו, על הגיליון הראשון שהוציאה עידן דווקא מתנוססת תמונתו של יו"ר ש"ס ופירוט הישגיו בקדנציה הנוכחית. "זה נעשה כשהמניות כבר היו שלי, ולא הייתי צריכה להתחנף לאף אחד. רציתי לשתף פעולה עם המפלגה מתוך אחריות ערכית. מושב הקיץ של הכנסת הסתיים, ולדעתי זה היה הזמן לספר על ההישגים של ש"ס. בסופו של דבר זה ביטאון של התנועה, כל עוד היא מחזיקה במניות שלו".
למגזר החרדי האשכנזי יש כמה עיתונים יומיים. יש סיכוי שגם העיתון שבשליטתך יהפוך ליומי?
"אני לא רואה כרגע טעם להיכנס לעיתון שמופיע כל יום, ואפילו לא פעמיים בשבוע. אנחנו עיתון מודפס שיוצא לקראת שבת, וכך זה יישאר".
העיתון הזה יכול להיות גם אופוזיציה לש"ס?
"אנחנו ניתן תוכן איכותי לכלל הציבור הספרדי. לא אספק במה למלחמות פנימיות".
קיבלת סטירת לחי מדרעי בדמות הכרזה על פתיחת עיתון מתחרה, ואת עדיין מתעקשת להציע לאנשי ש"ס את תפקידי העורך והמנכ"ל. למה בעצם?
"זה ההבדל בין ניהול נשי לניהול גברי. ניהול נשי הוא נכון יותר. אחרי ההצעה שלי, לא תהיה לדרעי אפשרות להתעלם מכך שהוא קיבל את ההזדמנות ודחה אותה. כבר שאלו אותי למה אני לא נכנסת למלחמה כשהבנאדם נתן לי סטירות, והתשובה היא שזו הדרך של אבא שלי. אבא פעל במשך הרבה מאוד שנים למען ש"ס ולמען הציבור בכפר־סבא, והשקיע מכספו הפרטי. ובכל זאת, כשהחלו בעיר מלחמות פוליטיות, הוא קם ועזב. הוא אמר: 'אני לא חלק מהמלחמה'. זאת גם הגישה שלי היום".
מטעם תנועת ש"ס נמסר לנו בתגובה: "הדברים האמורים אינם נכונים, אולם אין כוונה להתנצח עם הגברת עידן. על פי בקשת מועצת חכמי התורה, הקים עקיבא אטון (המו"ל הראשון של עיתון 'יום ליום') את עיתון 'הדרך', וחברי מועצת חכמי התורה אף קראו לציבור לרכוש מינויים ולהתגייס להצלחת העיתון. חברי תנועת ש״ס מחוייבים להוראות מועצת חכמי התורה ונשיאה מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן שליט"א".
ש"סניקית בין ליטאים
עידן נולדה לפני 34 שנים בכפר־סבא. הוריה, עמוס ורחל דבוש, ניסו במשך תשע שנים להביא ילדים לעולם, ללא הצלחה. הם היו כבר בשלבים מתקדמים של הליכי אימוץ, כשסוף־סוף נכנסה רחל להריון. גם אז עדיין חלמו לאמץ ילד נוסף, אך בקשתם נדחתה. "אני תמיד צוחקת שפספסתי את האח או האחות הגדולים שיכלו להיות לי", אומרת עידן. אגב, אח קטן אחד דווקא יש לה.
עד ללידת בתו הקדיש עמוס דבוש שעות רבות לעבודתו כמהנדס, כולל בשבתות. בשלב מסוים החליטו הוא ורחל לצאת לטיול ארוך באמריקה. במשך ארבעה חודשים הם חרשו את ארצות הברית, ומלבד נופים ואתרים הם נתקלו בתופעות שפחות הלהיבו אותם - וורקהוליות, התמכרות לטלוויזיה והשפעות שליליות אחרות של הקדמה. מתוך הבנה שישראל תלך בסופו של דבר בעקבות ארה"ב גם בתחומים אלו, הם החליטו לקחת פסק זמן מאורח חייהם. "ההורים שלי אמרו לעצמם שאם זה הכיוון, הם רוצים לעשות רוורס", מספרת עידן.
החיפוש אחר דרך שונה הביא אותם לסמינר של "ערכים", ובעקבותיו החליטו לחזור בתשובה. כמה חודשים לאחר אותו סמינריון, שהתקיים בחנוכה, נולדה נעמה. במשך שנים כינו אותה החברים של הוריה מהסמינריון בשם "נס חנוכה".
נעמה כבר גדלה בבית חרדי של ממש. כשהגיע זמנה לעלות לגן טרום־חובה, פעל אביה לפתיחת גן לציבור החרדי בכפר־סבא. כעבור שנה צמח ממנו גן חובה, ובשנה לאחר מכן דאג האב לפתוח גם בית ספר. "בכיתה א' אבא שלי חתם על התעודה שלי מטעם ההנהלה, ואמא שלי חתמה עליה כהורה", מספרת עידן.
עקב מיעוט תלמידים בבית הספר החרדי, למדו בו בנים ובנות יחד. כשנעמה הגיעה לכיתה ג', החליטו הוריה לשלוח אותה ללמוד בבני־ברק, במסגרת לבנות בלבד. האב הפך בינתיים לפעיל ש"ס, ועידן זוכרת את מטה הבחירות של המפלגה שהוקם בביתם. "היה לי קונפליקט, כי כולם בבית הספר שלי תמכו בדגל התורה, ורק ההורים שלי הצביעו לש"ס. כילדה הבנתי מהר מאוד שאני צריכה לסגור את הפה ולא לספר מה קורה בבית". בהמשך, בין היתר בגלל מריבות פוליטיות שהתחוללו בעיר, החליטו הוריה להעתיק את מגוריהם לבני־ברק.
ילדים לחוזרים בתשובה מתארים לא פעם את הקושי שלהם להתערות בחברה החרדית, ואת היחס המסויג שהם נתקלים בו. עידן לעומת זאת מספרת שתמיד חשה חלק מהמגזר החרדי. "כשאבא שלי חזר בתשובה הוא החליט לעזוב את עבודתו כמהנדס ולהתחיל ללמוד תורה. הוא בחר להצטרף ל'נתיבות עולם', ישיבה לחוזרים בתשובה בעלת השקפה ליטאית. בגלל זה הכניסה שלנו לעולם החרדי הייתה קלה יותר".
כשסיימה את לימודיה בבית הספר היסודי היא נשלחה לסמינר, ומשם המשיכה ללימודי הוראת אנגלית. בשנה הראשונה ללימודים נישאה לינון עידן, ובשנה השנייה כבר הפכה לאם.
עידן הוא שם מוכר בתנועת ש"ס. אחד מדודיו של ינון, משה עידן, היה בעבר מקורב לאריה דרעי, וניהל עבור ש"ס את מערכת הבחירות המוניציפלית בירושלים. קרוב נוסף, יעקב עידן, היה שייך בעבר ל"תנזים" של דרעי. היחסים של השניים עם יו"ר ש"ס התקררו במהלך השנים. "אני לא יודעת לספר מה קרה בין משה לדרעי. לגבי יעקב, הוא לא אוהב את העסקונה סביב דרעי. כנראה הוא נתקל באותה מאפיה שבה אני נתקלתי", אומרת עידן, שמכחישה גם כל מעורבות של שני קרובי המשפחה ברכישת העיתון "יום ליום".
כשסיימה את לימודי ההוראה פנתה עידן למפקחת ברשת מעיין החינוך התורני של ש"ס, וביקשה לעבוד כמורה. המפקחת הציעה לה שתי אפשרויות – לשמש כממלאת מקום בתיכון במרכז הארץ במשרה מלאה, או לרכז את לימודי האנגלית בבית ספר בכפר־יונה, בשליש משרה. עידן לא נרתעה מהתנאים, והחליטה ללכת על האופציה השנייה. מהר מאוד היא קיבלה בבית הספר משרה מלאה והתקדמה לתפקידים בכירים.
אחרי שמונה שנים כמורה החלה עידן לחוש חוסר סיפוק, והחליטה ללמוד עיצוב גרפי. כאשת אברך היה ברור לה שלא תוכל להרשות לעצמה להפסיק לפרנס את המשפחה, ולכן במקביל ללימודים המשיכה לעבוד כמורה, ובלילות עבדה בתחום העיצוב והפרסום. "נכנסתי לשוק הזה מהדלת האחורית. בהתחלה מאוד התביישתי, חששתי מה יגידו, כי למי שעובד בתחום הפרסום תמיד התייחסו כ'אחד מהמודרנים האלה'".
ח"כית חרדית במפלגה לא חרדית
באותם ימים, לפני כחמש שנים, החלו להתגלע חיכוכים פנימיים בצוות בית הספר שבו עבדה. בנוסף, במשך חודשים לא קיבלו המורות את משכורותיהן. "זה יצר הרבה מתח פנימי, ולא סבלתי את זה. הרגשתי שהמקום הזה לא מאתגר אותי. אהבתי את התלמידות שלי - עד היום אנחנו בקשר טוב, והן מתקשרות לספר שהתארסו או התחתנו - אבל הרגשתי שזהו, הפרק הזה בחיי תם".
היא פתחה משרד עצמאי בתחום הפרסום והאסטרטגיה, והחלה לגייס לקוחות. העסק הלך והתרחב ועידן שכרה שישה עובדים, אבל הלחץ הרב במשרד ובבית הביא אותה לפני כשנתיים להוריד הילוך. היא חזרה לעבוד לבד, בתוספת צוות של פרילאנסרים שסייעו לה בקמפיינים נקודתיים. "התעייפתי מהעומס שנלווה להחזקת משרד, והרגשתי גם שהילדים זקוקים לי. ההפסקה הזו נתנה לי אוויר לנשימה".
ומתוך ההפסקה הזו, אחרי שהתקשית לנהל שישה עובדים, חזרת עכשיו לנהל למעלה משלושים. איך תעמדי בזה?
"בגלל זה אני רוצה לקחת כמה שיותר מהר מנכ"ל מקצועי, שינהל את העיתון".
את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?
"אני לא משתמשת במונח 'פמיניסטית חרדית', שגורם להרבה אנשים צמרמורת, אבל אני כן פעילה למען נשים. אני שמחה שמה שהיה מקובל בזמני, שאישה חרדית יכולה להיות רק מורה או גננת, נגמר. המאבק של נשים חרדיות על זכויותיהן הוא לא הזוי, אלא מאבק של הכרה ביכולות. אם יעדיפו גבר על פני אישה לתפקיד מסוים, זה יפריע לי מאוד. החלטות צריכות להיות מקצועיות, ללא קשר למגדר. כשפוסלים אישה רק בגלל היותה אישה זה חמור בעיניי לא פחות מפסילה של חרדי בגלל היותו חרדי. זה אותו מאבק. ונשים חרדיות לצערי מודרות פעמיים – גם בשל היותן נשים וגם בשל היותן חרדיות".
כשאני שואלת אותה על השתלבות נשים חרדיות בפוליטיקה, עידן בוררת מילים בזהירות. "פוליטיקה לא מעניינת אותי, אני בורחת ממנה", היא אומרת.
ובכל זאת, האם את חושבת שבעוד עשר שנים נראה חברת כנסת חרדית?
"לדעתי זה ייקח הרבה פחות זמן, וזה לא יהיה במפלגות החרדיות".
הילדים שלה מודעים היטב למהלכים האחרונים שעשתה, ומבינים שבתקופה הקרובה אמא תקדיש את זמנה בעיקר לעבודה. "אין מתח בבית. אני מגיעה מאוחר, והגדולים מבינים ומעודכנים. חשוב לי מאוד שידעו מה קורה. את הקטנים אני מנסה לפצות ביציאות החוצה בשעות מאוחרות. קצת הפכתי להם את סדר היום, ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו מטיילים בלילה. אבל העיקר מבחינתי שיקבלו קצת זמן אמא ואבא".
בעלה ינון היה במשך שנים רבות אברך, וכיום הוא עובד במכון התקנים. לדבריה, הוא מעניק לה גיבוי לכל אורך הדרך. "ינון הוא אדם בעל מידות, ויודע שזה צורך שלי. כשאנחנו מחליטים ללכת על משהו, אנחנו מקבלים את ברכת הרב, והולכים קדימה יד ביד. כשמחליטים שלא, אז לא. הוא החבר הכי טוב שלי, וכל החלטה שלי נעשית יחד איתו. בכל התהליך של הובלת העיתון יש לו חלק לא מבוטל. אני לא מכירה את ההבדלים בין הרבנים, והוא זה שנכנס לעובי הקורה כאן כדי למנוע תאונות".
גם המשפחה המורחבת מתייצבת מאחוריה. "יש לי גיבוי ועזרה מההורים שלי, מחמי ומחמותי. הם מאוד דואגים לי בגלל שעות העבודה הרבות שאני צריכה לתת מול המלחמה שהוכרזה נגדנו, אבל מתגייסים לעזור בכל מה שהם יכולים".
את מאמינה שתצליחי, כשכל כך הרבה אנשים מתייצבים נגדך בסיפור הזה?
"אני בטוחה בכך. בסופו של דבר זה העיתון של מרן. אני מרגישה כאן בכל יום סייעתא דשמיא מיוחדת, ואני בטוחה שהיא תמשיך איתי הלאה".
אקו"ם