ראשי » חדשות » דעות

נתניהו מתחיל לשלם על חטא היוהרה שלו

חטא הגאווה, שאפיין לא מעט מנהיגים היסטוריים, משקף את האווירה אצל נתניהו וסביבתו. עלותה באה לידי ביטוי גם בחקירות

מהבחירות האחרונות יצא בנימין נתניהו עם מסקנה אחת: אני. או בניסוח מורחב: ביבי אחד גדול מול כל השמאל והתקשורת. וגם האליטות, וכן כל העולם ואשתו. מבחינתו, ראש הממשלה עשה בפעם הרביעית את הבלתי אפשרי כשניצח לבדו את הבחירות. אמנם שורשי התחושה כבר היו שם לפני כן, אך מאז הבחירות לנתניהו כבר ברור לחלוטין שהוא ואפסו עוד.

לא רק סיבות פוליטיות הובילו אותו להכרה הרבה בערך עצמו, אלא גם נסיבות ביטחוניות, כלכליות ומדיניות. שנות שלטונו של נתניהו מאופיינות בשגשוג כלכלי וטכנולוגי, בשקט ביטחוני יחסי ובזינוק מדיני שעומד בסתירה מוחלטת לכל נבואות הזעם. בשל כל זאת ועוד, נתניהו עדיין אוכל בלי מלח את כל מי ששואפים לרשת את כיסאו.

מצב דברים זה הוביל כנראה את נתניהו ללקות בחולשה שאפיינה לא מעט מנהיגים דגולים בהיסטוריה - היוהרה. מי שתופס את עצמו כדמות-על שאינה נזקקת לאחרים, מגלה יום אחד שהאחרים לא מוכנים עוד להשתתף במשחק. ישנן כל הסיבות לחשוב שנתניהו דיבר אמת צרופה כשנשבע שפרשת הצוללות לא קשורה אליו. ובכל זאת, מי כמוהו יודע שלפעמים משלמים מחיר על הדימויים ולא על המעשים. די בכך שאחדים ממקורביו יורשעו בפלילים כדי שגם בו ידבק הרבב.
 
אז אמנם מרבית האישים שהוזכרו גם השבוע כמי שעדותם עלולה לפגוע בנתניהו מעריכים או אפילו מעריצים אותו. ארי הרו, גיל שפר ובוודאי דוד שמרון שמרו ושומרים לו אמונים גם אם הפסיקו לעבוד איתו. עם זאת, להצטברות הגילויים מהחקירות יש משמעות, ואין זה סוד שרבים הם המקורבים האחרים לשעבר שמשתוקקים לנקום בו על יחסו כלפיהם - או יותר נכון, על היעדרו.

"לי יאורי ואני עשיתיני", לעג הנביא יחזקאל לפרעה מלך מצרים, שגאוותו הטעתה אותו לחשוב כי ברא את עצמו. קו ישר עובר בין דברי פרעה ובין המשפט המופרך "בסוף אני משיג כל מה שאני רוצה", והוא מגיע עד היחס המתנשא והמזלזל שהפגין נתניהו לפני שבועיים כלפי ארבעת מארחיו בוועידת וישגראד שבהונגריה.

בשל העיסוק הנרחב במשבר הר הבית, ניתנה תשומת לב מועטה מדי לדברים שאמר נתניהו בפגישה שתכניה דלפו, לסגנון שבו דיבר וגם לאינטונציה שאת ניגונה אי אפשר להעביר במאמר כתוב. אך אם לתמצת את הדברים, גם בבודפשט נתניהו לקה בחטא הגאווה.
 
בעוד שעמיתיו פנו אליו בכבוד ובנימוס מופלג – כך למשל שאל בהיסוס ראש הממשלה ההונגרי ויקטור אורבן: "האם אני רשאי ליידע אותך, ראש הממשלה" - נתניהו זרק בהתנשאות לא מוסתרת את שמות המנהיגים שעמם נפגש לאחרונה. 'אמרתי לפוטין (ולדימיר פוטין, נשיא רוסיה – א"כ), סיפרתי למודי (נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו – א"כ), התבדחתי עם שי (שי ג'ינפינג, נשיא סין – א"כ)".

אחר כך לעג קלות לראשי הממשלה של ארבע המדינות שאירחו אותו במילים "אני יודע שיש מצב של שיטפונות. אין שום סיבה, מדוע לא תוכלו לפתור שתי בעיות במכה אחת?", צחק ראש הממשלה הישראלי. אם לא די בכך, עלב נתניהו בארבעת ראשי הממשלה של המדינות האירופיות כשאמר ש"אנחנו משקים בטפטוף לצמח פרטני (…) אני לא יודע אם אתם מבינים מה אני אומר" - משל היו חבורת גלמים.

נתניהו הציג את ישראל כמעצמה נטולת בעיות, שמוכנה ברוב טובה לעזור לאירופים האומללים. "אם תרצו לייסד ועדה נוספת על מים, זה תלוי בכם. אתם יודעים, אנחנו נשמח לשלוח את המומחים שלנו ולבדוק את זה", הוא הסביר.

האמירות הללו, הטון של נתניהו, השכחה של שמות חלק ממארחיו, ההתפארות המוגזמת – כל אלה הקרינו זלזול. התנהלות זו, למרבה הצער, עולה בקנה אחד עם זמירות שחץ אחרות הנשמעות זה מכבר בבית ראש הממשלה, כגון גימוד דמותו של קודמו המנוח מנחם בגין. במעגלים הראשוניים סביב נתניהו מתואר בגין כדמות קטנה מול נתניהו הענק.
 

כמו כל שליט, ואולי כמו כל אדם, נראה שגם נתניהו נוטה לשכוח את חסרונותיו ולזכור בעיקר את הצלחותיו. הוא שומט מזיכרונו את תחנות הזמן שבהן לא הוא אלא אחרים החזיקו את ידיו לבל יפלו. כך למשל היה בתום הקפאת הבנייה בהתנחלויות ב-2010: נתניהו יצא אז לארה"ב כשהוא נחוש לא להסכים להקפאה שנייה, אך פגישה ממושכת אחת עם הילרי קלינטון, שבאותה עת כיהנה כמזכירת המדינה בממשל אובמה, המיסה אותו כמו חמאה. היו אלה סילבן שלום ואלי ישי שהטילו וטו על העסקה שגיבש נתניהו עם קלינטון, ולמעשה אילצו אותו לעמוד בהבטחתו שלו.

שמונה שנות השלטון האחרונות של נתניהו התאפיינו בכישלונות לא מובטלים נוספים, כמו הכישלון למנוע את התגרענותה של איראן – יעד-העל שקידש נתניהו - ההגעה לבית הדין הבינלאומי בהאג, החלטה 2334 של מועצת הביטחון ועוד. גם הם חלק מהמורשת של מי שבעיני עצמו ניצח לבדו את כולם. את הפרקים הלא מפוארים הללו נתניהו מעדיף להצניע מעצמו ומאחרים. הוא לא הראשון.
 
תולדות האנושות מלאים בשליטים שראייה עצמית מנופחת שיבשה את שיקול דעתם. מדובר למען האמת בתופעה מובנת: אדם שגבר על הקשים שבמכשולים מתרגל לחשוב שהוא בלתי מנוצח. במודע או לא במודע הוא אומר לעצמו "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה", ומפחית מחומרת האתגרים החדשים המתרגשים על ראשו.

אלא ששר ההיסטוריה לא אוהב מנהיגים גאוותניים. יש לו נטייה להעמיד אותם במקומם, וזה בדיוק מה שקרה לנתניהו. ממש באותן שעות שבהן התנשא מעל מארחיו בוועידה בהונגריה, הלכה והתרתחה הלבה במקום הקדוש בעולם. כבר שם בבודפשט דילמת הסרת השערים הונחה בפניו. באותו שלב נתניהו עוד סירב להסיר את השערים, וזו לא הייתה החלטה בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות. ובכל זאת, שר ההיסטוריה המשיך להזכיר לנתניהו מי באמת מנהל את העניינים.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אריאל כהנא

הפרשן המדיני של "מקור ראשון"

לכל הטורים של אריאל כהנא