ראשי » חדשות » דעות

ריבונות היא חסינות: לישראל אסור להתקפל בירדן ובהר

השליחים שירושלים משגרת למשימות מחוץ לשטחיה מצפים ממנה לשמור על האינטרסים שלהם, ואזרחיה נושאים לממשלה את עיניהם בציפייה שתגן עליהם גם אל מול לחצים ואיומים. זו מהותה של מדינה, ולשם כך נוסדה. ישראל צריכה להבהיר כאן את כוחה

מאז הפעם האחרונה שבה הוכיחה ישראל לירדן את עליונותה הצבאית חלפו חמישים שנה בדיוק. זה אותו פרק זמן בדיוק שבו אנו גם שולטים ולא שולטים בהר הבית, האתר הקדוש ביותר לנו וחבית נפץ מדינית לא קטנה.
 
הקריאות של רבים בימים האחרונים להסיר את גלאי המתכות מהכניסה להר משחקות על עצב ישראלי רגיש. לפי הטענה, אותם מגנומטרים - שראוי להזכיר כי הוצבו במקום בעקבות הפיגוע הקטלני של שלושה מתושבי אום אל-פחם נגד שוטרים דרוזים שסיירו באתר - יכולים לסכן את חייהם של ישראלים רבים. זאת, מכיוון שהם יעוררו את הזעם הערבי הנסתר שרק מחכה לניצוץ כדי להתלקח.

מתבצרים בשגרירות (צילום: רויטרס):

 

נכונה הטענה נגד הסבר זה, ולפיה חורשי רעתה של ישראל אינם נזקקים לתירוץ לפגוע בה – ויעידו על כך שנות טרור רבות. מצד שני הפלסטינים אינם גם כה טיפשים עד שרק קריאה אחת נגד ההר מניעה אותם לפעולה, ואילו קודם לכן היו תמימים ככבשות הרש.

אך חשובה יותר ההסתכלות העקרונית על סוגיית גלאי המתכות: כריבון, זכותה של ישראל וחובתה העליונה היא להציב אמצעי אבטחה שהמדינה סבורה שיגנו על חייהם של אזרחיה. ראשית כול, זו אחת ממשמעויות הקיום של מדינה, ולשם כך היא נוסדה – לשמור על ביטחון תושביה.
  
אמנם פעמים רבות חשוב להיות חכם ולא צודק, ובוודאי נכונים הדברים בזירה הבינלאומית והמדינית, אך קשה לומר שמה שנכון במכה, בשגרירות האמריקאית בעמאן או במתחמים שונים גם בתוך מקומות אחרים בישראל שבהם מסתובבים פלסטינים וערבים, אינו ראוי דווקא בהר.

ממילא, לב העניין, כפי שהצהירו רבים מהדוברים הערבים בימים האחרונים, אינו שאלת גלאי המתכות אלא מי הציב אותם – נציגי הווקף והמוסלמים כבר הודיעו קבל עם ועדה שלא יקבלו כל אמצעי בידוק אחר, ולא יסכימו כלל לכל פיקוח ישראלי על כניסתם להר. גם מבחינתם זו שאלה של ריבונות, ומבחנם הוא אם יצליחו להכתיב באמצעי טרור והפחדה את תנאי הכניסה לאתר, או שיוכפפו לרצונו של השליט בשטח.
 

כזה הוא המצב גם באשר לאירוע המתגלגל כעת בשגרירות ישראל בירדן: אסור לממשלה בירושלים להיכנע לדרישותיה של עמאן להסגיר את סגן קצין הביטחון לחקירה, לאחר שירה בפועל ירדני שתקף אותו במברג. ריבונותה של מדינה מתבטאת בין היתר בזכויותיה בשטחי הנציגויות שלה במדינות אחרות, הנגזרות מכוח אמנות והסכמים בינלאומיים.
 

אמנת וינה לחסינות דיפלומטית מ-1961 מצהירה בפירוש כי משלחתה הדיפלומטית של מדינה זכאית להגנה מהאשמה פלילית או מתביעה אזרחית ומחקירה, בשל פעילויות הקשורות בתפקידה הרשמי. המקרה של קצין ביטחון בשגרירות שהותקף והגן על עצמו נופל בדיוק בהגדרה זאת, ונציגיה של ישראל מצפים ממנה לעמוד בתוקף על זכותם שכשהיא משגרת אותם בשמה למשימה מחוץ לגבולותיה.

הלחץ התקיף על ישראל לא יכול להביא אותה לוויתור, שבשכונה המזרח-תיכונית יתפרש בוודאי ככניעה וכגילוי חולשה. ירדן, חשוב לציין, לא צפויה לפתוח במלחמה או לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל בעקבות תקרית מעין זו, ובירושלים יכולים להוכיח שישראל אינה מתקפלת תחת כל משב רוח וכי היא שומרת על זכויותיה. במקרה זה, ריבונות היא חסינות.

אבל חשוב יותר שישראל תדאג להבהיר בריש גלי: אין קשר בין התקרית בעמאן ובין המצב בהר הבית. מדובר בשני מצבים שונים בתכלית, שאת כל אחד מהם יש לנהל בדרך אחרת. דיפלומטיה תקיפה היא כנראה האמצעי הטוב ביותר לפתור את הסבך מול הירדנים, ויד תקיפה ונחישות הן האופן שיוכיח לאנשי הווקף והפלסטינים שישראל אינה מתכוונת לוותר בכל הנוגע לביטחון תושביה.

המכנה המשותף בין שני האירועים הוא הריבונות. עוצמתה של מדינה לא נמדדת רק על ידי גודל צבאה, וזו הזדמנות נאותה לישראל להוכיח את כוחה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

אלי קלוטשטיין

סגן עורך החדשות ועורך ב-nrg

לכל הטורים של אלי קלוטשטיין