ראשי » חדשות » דעות

הפוליטיקאים החרדים צריכים להציב גבולות לתאוות שלהם

אצל הפוליטיקאים החרדים לא קיימת המילה "מספיק", והם רק מוסיפים עוד ועוד על דרישותיהם. מבחינתם, תשע דיברות, לא כולל "לא תחמוד" - זה מספיק

כתב ערוץ 2 שי גל ערך השבוע ריאיון מרגש במיוחד עם עו"ד תמיר גילת, אחרי פטירתה של רעייתו עו"ד קרן נהרי. לפני כשבועיים נפטרה נהרי ממחלת הסרטן, ובעלה מתמודד עם אותה מחלה.

בריאיון אמר גילת משפט מכונן: "בחיים האלה אסור להיות 'גרידי' ('חמדן'). מי שעסוק בשאלה למה זה מגיע לו לא יכול לשרוד שום דבר בחיים, בטח שלא את הסרטן". מעבר לכך שמשפט זה מבטא אצילות נפש וגבורה של מי שהטרגדיות פוקדות את חייו, הרי ש"בחיים האלה אסור להיות 'גרידי'" צריך להפוך לסטיקר, או לשורת נושא בשיר של סטטיק ובן־אל.
 
זו המשימה הלאומית שלנו עכשיו: להפסיק להיות חמדנים ותאבי בצע כלפי כל משאב במדינה שלנו - בין שמדובר בכסף, בנדל"ן או במשאבי טבע, ובין שמדובר בחקיקה פוליטית.

החמדנות מהסוג הראשון שבאחרונה אנו נתקלים בה היא התאווה לכסף. סיפורי אליעזר פישמן ושאול אלוביץ', שחייבים סכומי עתק לבנקים ושאנו כנראה נהיה אלה שנשלם את המחיר תמורת הלחם והשעשועים שלהם, גורמים לי לתהות: כיצד הגיעו בדיוק השניים לחובות ענק כאלה? לכמה כסף באמת זקוק אדם בחייו? האם הצניחה התלולה שלהם לא נובעת מחמדנות ומתאוות יתר? ואיך יכול להיות שאנחנו נתקלים בחמדנות כזאת בכל מקום – במשק הגז, בקרקעות ובחופי הארץ, בים המלח או במיזמי נדל"ן?

החמדנות מהסוג השני שבה צפינו השבוע היא התנהלות המפלגות החרדיות, שהובילה גם להקפאת מתווה הכותל וגם לקבלת חוק הגיור החדש, שמשאיר את זכויות הכניסה לעם היהודי בידי הרבנות הראשית בלבד ועוקף את החלטת בג"ץ להכיר בגיור הפרטי לצורך חוק השבות. גם הרצון לתפוס עוד ועוד, ולדרוס בדרך אנשים שחושבים ומאמינים בדרך שונה משלך, הוא חמדנות. מדוע זו חמדנות? כי הפוליטיקאים החרדיםכבר השיגו מבחינתם המון בקדנציה הזאת, בעיקר בביטולם של כל הדברים שיאיר לפיד השיג.
 
באוגוסט 2016 התקבל תיקון לחוק חובת לימודי ליבה, שביטל את הסעיף שחייב את כל מוסדות החינוך היסודי בישראל, כולל המוסדות הפטורים של החרדים, ללמד 10־11 שעות בשבוע מתמטיקה, מדעים ואנגלית. החוק במתכונתו החדשה מאפשר למוסדות הלימוד ליהנות מהתקציב בלי כל דרישה מינימלית.

בדצמבר 2016 אושר חוק להבטחת הכנסה לאברכים, ובנובמבר 2015 התקבל חוק גיוס חדש שלפיו יתבטלו העיצומים הפליליים על המתגייסים החרדים ויידחו בשש שנים הליכי יישומו של החוק שקיבלה הממשלה הקודמת. כמו כן בוטלו הקיצוצים לעולם הישיבות, ומשפחות אברכים זכו לקבל הנחה במעונות של משרד הכלכלה.

אבל כל זה לא הספיק: הפוליטיקאים החרדים היו צריכים עוד. אין די בביטול "גזרות יאיר לפיד" - צריך לתפוס מכל הבא ליד. המילה "מספיק" לא קיימת בכל הקשור לרעבתנות פוליטית דתית. היא קיימת מבחינתם רק בהקשר של עשרת הדיברות. מתברר שמספיק לקיים גם תשע דיברות מתוך העשר, ולבטל את הדיבר של "לא תחמוד".
 
אנחנו מוצפים בתוכניות חינוכיות ומיזמים לאומיים המנסים להסביר לנו מיהו האחר, מה הוא חושב, כיצד מנהלים דו־שיח, איך חיים בחברה שבטית ואיך ראוי לכבד זה את זה.

כיצד אפשר ללמד כבוד הדדי וראיית האחר אם רק צד אחד לומד את התוכניות האלה, ודווקא ה"אחר" לא לומד אותן? איך אפשר ללמד ערכים אם הפוליטיקאים החרדים לא מדברים במונחים אלה?

עזבו אתכם מלימודי ליבה של מתמטיקה ואנגלית. בואו נתחיל מכך שתוכניות חינוכיות בבתי ספר חרדיים יכללו את המסרים והערכים שעליהם ניתן דגש במשרד החינוך, ושגם הפוליטיקאים החרדים ילמדו לחשוב לא רק על עצמם אלא יבינו שהם חלק ממארג שלם של חברה ושהם צריכים להציב גבולות לתאוות שלהם. עד אז, אני רק מבקשת מהם: אנא הצמידו את התאוות שלכם למועד הבחירות.

הזיכרון הציבורי קצר מועד, ויש אפשרות שעד הבחירות העם ישכח את החמדנות שלכם בקברות התאווה, ולא יעלה אותה על נס בבואו להצביע בקלפי. מצדי, אני דווקא מייחלת לכך שהעם דווקא יזכור את חמדנותכם.         

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

מירי שלם

מנכ"לית המכון לאסטרטגיה ציונית, חברת ועד מנהל ב"קולך וב"שחרית" ופעילה חברתית מבית שמש.

לכל הטורים של מירי שלם