בין ההזדמנויות במפרץ ל"ז'יטונים" של ששת הימים

הנתק בין קטאר לציר המדינות המתונות בעולם הערבי הוא בעל השלכות עמוקות גם על ישראל; הפיגועים המתמשכים באירופה מובילים לחיסול הנרטיב לפיו הטרור הוא תולדה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואלוף (מיל') יוסי בן חנן חוזר 50 שנה אחורה למלחמת ששת הימים. זאת ועוד בטור השבועי של עמיר רפפורט

נשיא ארה"ב ומנהיגי מדינות המפרץ. האם ישראל תשכיל לנצל את ההזדמנות? (צילום: AP) IsraelDefense

משבר קטאר שם בפרופורציה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני ואפילו את השלכות מלחמת ששת הימים, שהתרחשה בדיוק השבוע לפני 50 שנה. לא ניתן להגזים בכך: התנתקות מדינות המפרץ הפרסי משכנתן העשירה היא אירוע מכונן בתולדות האזור.

המהלך גם מדגיש באופן חסר תקדים בבהירותו את קווי המתאר של שני הצירים היריבים: ציר המדינות "המתונות" שבו ערב הסעודית, מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, הרשות הפלסטינית מדינות ערב נוספות וגם ישראל כחלק בלתי נפרד מהברית; וציר האיסלאם הקיצוני ובראשו איראן, חיזבאללה, סוריה של אסד והחמאס של עזה. קטאר ניסתה לשבת על הגדר, ולפסוח בין שני המחנות, אך שכנותיה מאסו בתמיכתה בטרור ובשיתוף הפעולה שלה עם "השטן הגדול" מבחינתן - איראן.

הסכסוך אינו סוני-שיעי כפי שמקובל לחשוב - משום שסונים הם הממלאים את שורות תנועות ה"אחים המוסלמים" למיניהן (וגם את השורות המתדלדלות של דאעש, שתקף ביום רביעי בלב מעוז אויבו בטהרן, בלי שום קשר לסוגיה הקטארית).

רבות נכתב השבוע בתקשורת העולמית על השלכות ניתוק היחסים הדרמטי עם קטאר על הכלכלה העולמית ועל חצי האי הערבי (כולל המלחמה בתימן), אבל להתפתחות יש משמעויות לא מעטות גם מבחינת ישראל.

הסיבה העיקרית לכך היא שקטאר היא משענת ופטרון לחמאס ברצועת עזה. החמאס נעזר בקטאר כאשר הרשות הפלסטינית פועלת לחנוק אותו כלכלית. אם קטאר תפסיק את תמיכתה בחמאס, כדי "לחזור למוטב", הדבר עלול לדחוק את השלטון העזתי לפינה ולקרב את העימות הבא עם ישראל (תזכורת: מצוקה כלכלית בעזה הייתה אחד הגורמים העיקריים לפרוץ מערכת "צוק איתן" ב-2014).

האם זה מה שיקרה? בעקבות הלחץ עליה, קטאר כבר גירשה השבוע מתחומה השבוע את בכיר החמאס חסן אל ערורי, שכבר שולח קודם לכן לדרכו מטורקיה, בעקבות ההפשרה של אנקרה עם ישראל. לכאורה, ניתוק קשרי חמאס - קטאר טובים לישראל, אבל הקשר ביניהם היה גם ערוץ הידברות בלתי רשמי בין ישראל לחמאס, ועלול להיות חסר במקרה של מתיחות רבה חוזרת (אם כי על פי פרסומים בתקשורת הערבית, טורקיה ממילא משמשת כיום כמתווכת העיקרית בין הצדדים).

בשורה התחתונה, נראה כי המודיעין הישראלי מתקשה להבין את הרבדים העמוקים של הסכסוך במפרץ הפרסי, וכל שניתן לעשות מכאן זה להמשיך ולעקוב בעניין עצום אחר ההתפתחויות הבאות במפרץ הפרסי. 

כמובן, שגם לפיגועים הנמשכים באירופה, ובהם הפיגוע השבוע בלונדון, השפעה מהותית על ישראל. בטור זה נכתב באחרונה על גידול חד ברכש הביטחוני של אירופה מישראל ועל חיזוק קשרי המודיעין, והשבוע דיווחה אלביט מערכות גם על עסקת ענק של 390 מיליון דולר עם מדינה באירופה, ימים ספורים לאחר שבית משפט בגרמניה אישר עסקת מל"טים של לא פחות מ-600 מיליון דולר עם תעשיה האווירית (גם בעסקה זו יש לאלביט חלק קטן, בתחום מערכות מוטסות שיהיו על הכלים מתוצרת תע"א).

אבל, ההשלכה הגדולה באמת של הפיגועים החוזרים ונשנים היא חיסולו של הנרטיב העולמי רב השנים, לפיו הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא מקור הטרור העולמי.

אפילו הפוליטיקאים העוינים משבדיה כבר אינם משמיעים את הטענה הזאת, בטח אחרי שהטרור האיסלאמי תקף גם בשטוקהולם.

וכך, ביום ראשון, בקבלת פנים לרגל יום העצמאות האיטלקי, אמר שגריר איטליה המרשים פרנצ?סקו טולה, את האמת כפשוטה לקהל הרב בגינת ביתו: העולם מחולק בין טרוריסטים ברבריים אנשי האיסלאם הקיצוני ובין בני העולם הנאור, שישראל היא חלק בלתי נפרד ממנו (ומהברית להגנתו). במידה חסרת תקדים, אירופה "מבינה" כיום כי אין שום מקום להבנה לשום סוג של טרור. אפשר להשוות זאת לשינוי הדרמטי שחל במדיניות ארה"ב כלפי הרשות הפלסטינית ויאסר ערפאת, אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001. מיד אחרי אותם פיגועים הוסרו כל המגבלות כלפי ישראל בפעילותה בשטחים שנחשבו אז "של הרשות".

בשנים האחרונות הכירו רק יודעי סוד ממערכת הביטחון את שמו  של  ראש אגף הסייבר בשב"כ, איש גבה קומה ומרשים, שזכה לכינוי י?.

השבוע ניתן כבר לגלות כי י? הוא יגאל אונא, שסיים קריירה ארוכה בשירות הביטחון הכללי, ונכנס לתפקיד חדש במערך הסייבר הלאומי:  ראש היחידה לטכנולוגיות סייבר. במעמדו יהיה אונא מקביל לבוקי כרמלי, ראש רשות הסייבר הלאומית, שהיא הגוף הביצועי, החדש בפני עצמו, ליישום הגנת  הסייבר והתקנות בתחום.

עם המינוי של אונא משלים ראש מערך הסייבר הלאומי, ד"ר אביתר מתניה, את המהלך המלא להקמת מערך סייבר לאומי, שהחל לפני כחמש שנים וחצי ב"מטה סייבר" (במתכונת ראשונה מסוגה בעולם).

בקרוב ייחשף אונא לראשונה באופן מלא, שכן הוא יישא דברים בשבוע הסייבר הלאומי, שייערך באוניברסיטת תל אביב.

ובזמן שמערך הסייבר הלאומי משלים את בנייתו, מתקפל הרמטכ"ל, רא"ל גדי אייזנקוט באופן כמעט סופי מכוונתו המקורית להקים זרוע סייבר צה"לית.

כתוצאה מהכוונה להקים זרוע כזאת מונה בשנה שעברה איש חיל האוויר, תא"ל ירון רוזן,  לראש מטה סייבר מטכ"לי, שבאחרונה הוכפף לאגף התקשוב (לאחר שנדחתה הכוונה לחבר בין מערכי האיסוף של הסייבר הנמצאים באגף המודיעין ובין מערכי ההגנה שבאגף התקשוב).

וכך, לאחר שההפרדה בין הגנה להתקפה בסייבר נותרה בעינה, יבוטל בקרוב גם התקן החדש של רוזן והוא ישתחרר לאזרחות, לאחר שירות ארוך (רובו בחיל האוויר).

זרוע הסייבר תישאר בגדר תכנית גנוזה.

ובחזרה למלחמת ששת הימים: ביום שני השבוע, בדיוק בשעה שבה ניתנה 50 שנה קודם לכן פקודת "סדין אדום" לפתיחת החלק הקרקעי של המערכה, ציין אחד מסמליה הבולטים ביותר, אלוף (מיל?) יוסי בן חנן, כי ההרוג הראשון של חטיבה 7, שבה שימש כקצין מבצעים, הגיע מטנק המח"ט, שזינק ממקומו בשעטה.

בן חנן הפך לסמלה של המלחמה ושל תקופה שלמה, לאחר שתועד בשער המגזין האמריקאי לייף כשהוא אוחז ברובה קלצ?ניקוב במימי תעלת סואץ, עם בלורית שיער מפוארת וחיוך מלא אושר.

בן חנן הוא גם סמל הישראליות: הוא קרוי על שמו של יוסף טרומפלדור שבתאריך פטירתו הוא נולד, בנם של מיכאל בן חנן, שדר התעמלות הבוקר המיתולוגי של קול ישראל מירושלים ושל אם מחנכת מצפת, לוחם צבר אולטימטיבי שכמעט נהרג במלחמת יום הכיפורים וניצל על ידי יוני נתניהו ז"ל (שאת שמו נתן לבתו, שתינשא בקרוב). 

בן חנן ליווה במחלתם את שניים מחבריו הטובים ביותר, מאיר דגן ויאנוש בן-גל, שהלכו לעולמם בתוך שנה.

השבוע הוא סיכם את השלכות הניצחון הגדול כעבור שנות דור:

"כיום אני צופה ומשקיף על מה שקורה במדינה. גם היום, ולאורך כל 50 השנים שחלפו, אני מתחזק יותר ויותר בתחושתי, שמלחמת ששת הימים הייתה נס גדול. מסתבר שהקב"ה החליט כי אחרי כל מה שעבר העם היהודי, מהחורבן ועד השואה ולאחריה - מגיע לו להיות עם ככל העמים. עם שמבסס את קיומו במולדתו ההיסטורית, בארץ המובטחת לו. ניצחון מדינת ישראל במלחמת ששת הימים היה ניצחון שאין שני לו, והפך את ישראל למדינה שברור לכל הקהילה הבינלאומית שאף אחד אינו יכול לנצח  ולהשמיד אותה - לא בגרעין, לא בסכין ולא במה שביניהם.

"עד היום אנחנו נהנים מכל ה?ז?יטונים? שגרפנו במלחמת ששת הימים. לאט לאט, החלפנו חלק מה?זיטונים? הללו  בנכסים כמו הסכמי השלום עם מצרים ועם ירדן, וזכינו למעמד בינלאומי מדהים ביחס למדינה בת שבעה מיליון יהודים. גם הפיכת ישראל למקום שבתה של הקהילה היהודית הגדולה בעולם, הייתה, לדעתי, תוצאה של מלחמת ששת הימים.

"עם זאת, עדיין לא הגענו למנוחה ולנחלה. מבין מיליארד וחצי מוסלמים בעולם, יש רבים שאינם מקבלים את קיומנו. מי שחייבים לקבל את מדינת ישראל כעובדה קיימת ונצחית הם, כמובן, הפלסטינים. אנו צריכים לחיות איתם בשלום ובהסדר בטוח ויציב לטובת כולנו, ולא להסתמך רק על  ארצות הברית של אמריקה ושאר המעצמות".

בן חנן מסכם ואומר כי "נושא השלום חייב להיבחן לא רק במתאר הטריטוריאלי. מדובר בסוגיה מאוד עמוקה והיסטורית ופתרונות שעה אינם יכולים להבטיח את קיומנו".